ספיישל היהודים
- פותח הנושא I SOG I
- פורסם בתאריך
°•°ShAnShuNa°•°
New member
סומבדי אלס ברדיו?../images/Emo12.gif
°•°ShAnShuNa°•°
New member
המנהלת היקרה שלנו, קינסלר הלא כ"כ יקר
ובן רובין
ובן רובין
הילדה עם הפעמון
New member
../images/Emo32.gif
לאחר שיגעון מוחלט של יום שפשוט הייתי לבד, עלו בי כל כך הרבה מחשבות. ואל תשאלו אותי למה אני כותבת את זה בפורום. אני בעצמי לא יודעת. אני מניחה שפשוט הדחקתי את כל הרגע הזה ממני. שבו אני, סיימתי ללמוד. מי האמין שהרגע הזה יגיע? הא? אין יותר בצפר, אין יותר צופים [ה'. כמה שעם זה בכלל לא השלמתי.], זהו. התבגרתי. הגיע החלק של הצבא. ואני חושבת לעצמי. כבר 3 שנים אני בפורום קבוע רושמת, וכבר 3 ומשהו שנים אני הולכת להופעות של היהודים. והכרתי כאן כל כך הרבה אנשים מדהימים, והייתה לי תקופה מדהימה ועדיין יש לי עם הלהקה המדהימה הזאת. ואני חושבת לעצמי, זהו, אני מתחילה את השנת שירות ב-12.8. אין יותר ללכת לכל ההופעות שאני רוצה. אין יותר להיפגש עם הלהקה בכל הופעה. אין יותר לכתוב ולהיות חלק כל כך גדול בפורום. אין. וזה כל כך מפחיד אותי. הלוואי שהייתי מצליחה להעביר את הרגשות שלי למילים, אבל בחיים לא הצטיינתי בזה. אני לא יודעת מה המטרה בהודעה הזאת. אולי קצת פורקן, כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. פתאום השנת שירות נראית גדולה עליי, פתאום להתבגר נראה יותר מידי גדול עליי. אף פעם לא סיפרתי את זה למישהו, אבל אחד הפחדים הכי גדולים שלי זה להתבגר. לצאת מהבועה התמימה שאני חייה בה כבר כמעט 18 שנה. אבל הגיע הזמן שהכאפה בפרצוף תגיע לא? ופתאום כל כך הרבה אחריות מוטלת על הכתפיים שלך, והראש שלך מתפוצץ ממחשבות של דברים שאתה צריך ואמור לעשות, והדבר היחידי שאתה רוצה זה לזרוק את הכל וללכת. בלי לחזור. אני לא מוצאת את הדרך שלי. הלוואי וארגיש אחרת........ [וסליחה, מנהלים, מוזמנין למחוק.]
לאחר שיגעון מוחלט של יום שפשוט הייתי לבד, עלו בי כל כך הרבה מחשבות. ואל תשאלו אותי למה אני כותבת את זה בפורום. אני בעצמי לא יודעת. אני מניחה שפשוט הדחקתי את כל הרגע הזה ממני. שבו אני, סיימתי ללמוד. מי האמין שהרגע הזה יגיע? הא? אין יותר בצפר, אין יותר צופים [ה'. כמה שעם זה בכלל לא השלמתי.], זהו. התבגרתי. הגיע החלק של הצבא. ואני חושבת לעצמי. כבר 3 שנים אני בפורום קבוע רושמת, וכבר 3 ומשהו שנים אני הולכת להופעות של היהודים. והכרתי כאן כל כך הרבה אנשים מדהימים, והייתה לי תקופה מדהימה ועדיין יש לי עם הלהקה המדהימה הזאת. ואני חושבת לעצמי, זהו, אני מתחילה את השנת שירות ב-12.8. אין יותר ללכת לכל ההופעות שאני רוצה. אין יותר להיפגש עם הלהקה בכל הופעה. אין יותר לכתוב ולהיות חלק כל כך גדול בפורום. אין. וזה כל כך מפחיד אותי. הלוואי שהייתי מצליחה להעביר את הרגשות שלי למילים, אבל בחיים לא הצטיינתי בזה. אני לא יודעת מה המטרה בהודעה הזאת. אולי קצת פורקן, כי אני כבר לא יודעת מה לעשות. פתאום השנת שירות נראית גדולה עליי, פתאום להתבגר נראה יותר מידי גדול עליי. אף פעם לא סיפרתי את זה למישהו, אבל אחד הפחדים הכי גדולים שלי זה להתבגר. לצאת מהבועה התמימה שאני חייה בה כבר כמעט 18 שנה. אבל הגיע הזמן שהכאפה בפרצוף תגיע לא? ופתאום כל כך הרבה אחריות מוטלת על הכתפיים שלך, והראש שלך מתפוצץ ממחשבות של דברים שאתה צריך ואמור לעשות, והדבר היחידי שאתה רוצה זה לזרוק את הכל וללכת. בלי לחזור. אני לא מוצאת את הדרך שלי. הלוואי וארגיש אחרת........ [וסליחה, מנהלים, מוזמנין למחוק.]
הכי חשוב לקחת הכל ברוח טובה
אין מה לפחד, עוד תעברי המון תקופות שונות בחיים, עוד תכירי המון אנשים חדשים שיכנסו ויצאו מחייך, ובעיקר תעברי חוויות. אין מה לפחד כי בסופו של דבר אלו גם דברים שכולם פחות או יותר עוברים, ואם ככה, עדיף לקחת הכל בכמה שיותר כיף. מה גם, קבלי משפט חכם שהסגנית מפקד יחידה שלי אמרה כשנכנסתי ליחידה - צה"ל לדוגמא, זו תקופה שאנחנו יכולים לתת לה לעבור לידנו, ככה בלי משמעות מסויימת (יותר בלהגיד "עד מתי"), ובמבט אחר זו תקופה שאנחנו יכולים להפיק ממנה המון. קחי את צה"ל כדוגמא לכל תקופה בחיים, מכל תקופה ודבר ניתן ללמוד בסופו של דבר משהו. גם כשאנחנו בני 30 אנחנו לומדים דברים חדשים בחיים. חוץ מזה, ההתחלה אולי נראית מתחילה כי לא יודעים עדיין איך הכל יראה, ומה יהיה וזה, אבל אני יכול להבטיח לך שעם הזמן יהיה טוב, וכשתתרגלי תראי שהכל בסדר, והרבה פחות נורא משחשבת. במיוחד בשנת שירות. שמרי על הקשר עם מי שאת אוהבת, ועוד תכירי הרבה כאלה בדרך (קרוב יותר משנדמה לך)... בהצלחה
אין מה לפחד, עוד תעברי המון תקופות שונות בחיים, עוד תכירי המון אנשים חדשים שיכנסו ויצאו מחייך, ובעיקר תעברי חוויות. אין מה לפחד כי בסופו של דבר אלו גם דברים שכולם פחות או יותר עוברים, ואם ככה, עדיף לקחת הכל בכמה שיותר כיף. מה גם, קבלי משפט חכם שהסגנית מפקד יחידה שלי אמרה כשנכנסתי ליחידה - צה"ל לדוגמא, זו תקופה שאנחנו יכולים לתת לה לעבור לידנו, ככה בלי משמעות מסויימת (יותר בלהגיד "עד מתי"), ובמבט אחר זו תקופה שאנחנו יכולים להפיק ממנה המון. קחי את צה"ל כדוגמא לכל תקופה בחיים, מכל תקופה ודבר ניתן ללמוד בסופו של דבר משהו. גם כשאנחנו בני 30 אנחנו לומדים דברים חדשים בחיים. חוץ מזה, ההתחלה אולי נראית מתחילה כי לא יודעים עדיין איך הכל יראה, ומה יהיה וזה, אבל אני יכול להבטיח לך שעם הזמן יהיה טוב, וכשתתרגלי תראי שהכל בסדר, והרבה פחות נורא משחשבת. במיוחד בשנת שירות. שמרי על הקשר עם מי שאת אוהבת, ועוד תכירי הרבה כאלה בדרך (קרוב יותר משנדמה לך)... בהצלחה
°•°ShAnShuNa°•°
New member
זה לא שאין
זה שעכשיו זה יהיה אחרת
ולאו דווקא פחות טוב. תסתכלי על זה שעכשיו תלכי פחות להופעות, וכל הופעה שכן תגיעי אליה תהיה כ"כ מדהימה, ולו רק בגלל הגעגוע.
כל דבר יהפך ליותר מרגש. והפחד... הפחד מובן לגמרי. אבל מי אם לא את תוכלי להתמודד עם השנת שירות הזאת? בחיים שלך תמיד הייתה לך אחריות על הכתפיים (בעיקר בתור מדריכה בצופים), אולי פחות שמת לב לזה ואולי עכשיו היא קצת יותר גדולה, אבל תסמכי על עצמך, ספירמה, אל תפקפקי לרגע ביכולות שלך. תקופה מדהימה אמנם נגמרת, אבל אחת חדשה עומדת לבוא...
אני אוהבת אותך (וכמובן שמאמינה בך)
זה שעכשיו זה יהיה אחרת
סאפ, מאמי שלי ../images/Emo23.gif
איזה כיף לקרוא את האומץ שלך שזור פה במילים כנות ומעט חוששות. אני מאד אשמח לראות את הפורום הזה פורח למקום יותר בוגר. אף אחד לא הולך למחוק אותך ואף אחד בטח לא הולך לסתור אותך. אכן תקופת הבי"ס נגמרה (למרות שתתחיל אחרת, בעתיד, אם תרצי), אכן תקופת המרד, הזרקנות, החופשיות, התמימות גם היא תמה לה. וכולם עוברים את התהליך הזה שנקרא בגרות... זה בריא, תקין וזה מקובל. ספירי, את יודעת על מה אני מוקירה? אני מוקירה על נסיעות חסרות שפיות, על לילות ללא שינה, על מבטים עוצמתיים, על שיחות שלפעמים היו, על להכיר אתכם ולחוות את החוויה של ההופעות שהיוו הרבה מעבר... אלו חוויות שהולכות איתי לכל מקום, ספיר. אלו חוויות שלמרות כל הסיכונים, אני לא מתחרטת לרגע. אלה החוויות שיתנו לי ולך ולעוד הרבה אחרים פה את ה-
הפנימי הזה, שוואלה אנחנו את הבגרות שלנו העברנו הכי טוב שאפשר. התפתחנו לגובה ולרוחב. השתננו. נהננו. צברנו את הרגעים הכי חוויתיים שאפשר. אני כבר בשלב די מתקדם, שלא נאמר, סופי, של הצבא. אתם בטח מרגישים איך הנוכחות שלי כאן פחתה, איך הנוכחות שלי בהופעות או אירועים חריגים פחתה, אבל עדיין שומרת על המקום שלי פה. על האנשים שלי פה. אני עדיין שומרת אמונים ללהקה ומגיעה לכל הופעה שרק יכולה. ומשתדלת. אז כן, לא הכל נקבל כמו פעם. וזה חלק מהבגרות לקבל 'לא'. לדעת שיש נסיבות ואי אפשר לכבוש את העולם. אבל מי בכלל רוצה, ספירי? אנחנו בבגרות שלנו כבשנו. עכשיו אלו החיים האמיתיים. האחריות הזו תעשה אותך לבנאדם גדול ששומדבר לא גדול עליו. הבגרות היא יפה, הבגרות היא גם לעצב את חייך בצבעים שלך. להגיע לנופים משלך. אני לגמרי מסוגלת להבין את המקום שממנו את באה, ואני לגמרי מסוגלת לחבק אותך על זה. שהבאת כאן אותך עם חששותייך. הדברים קורים לאט (לא שמת לב שחלפו למעשה 12 שנות לימוד???) ובדרך שלהם, זה עוד יפחית את החששות ויתן צורה לפחד. את תחשפי ליותר אנשים, ליותר מקומות, ליותר יכולות... את עוד תברכי על זה. והילדה שבך? לא חייבת לעזוב. היא פשוט גדלה, וחלקים ממנה יותר ממוזמנים להשאר. מאחלת לך כל טוב מותק. אוהבת אותך.
איזה כיף לקרוא את האומץ שלך שזור פה במילים כנות ומעט חוששות. אני מאד אשמח לראות את הפורום הזה פורח למקום יותר בוגר. אף אחד לא הולך למחוק אותך ואף אחד בטח לא הולך לסתור אותך. אכן תקופת הבי"ס נגמרה (למרות שתתחיל אחרת, בעתיד, אם תרצי), אכן תקופת המרד, הזרקנות, החופשיות, התמימות גם היא תמה לה. וכולם עוברים את התהליך הזה שנקרא בגרות... זה בריא, תקין וזה מקובל. ספירי, את יודעת על מה אני מוקירה? אני מוקירה על נסיעות חסרות שפיות, על לילות ללא שינה, על מבטים עוצמתיים, על שיחות שלפעמים היו, על להכיר אתכם ולחוות את החוויה של ההופעות שהיוו הרבה מעבר... אלו חוויות שהולכות איתי לכל מקום, ספיר. אלו חוויות שלמרות כל הסיכונים, אני לא מתחרטת לרגע. אלה החוויות שיתנו לי ולך ולעוד הרבה אחרים פה את ה-
בהמה אדומה
New member
למה למחוק? ../images/Emo23.gif.
ספיר,
אנחנו, כולנו, נעבור את זה ביחד. זה לא סתם שאנחנו באותו מקום, באותו שירות, באותה פנימייה, באותו חדר
צריכים להסתכל אחורה ולהגיד על כל השנים האלה - "וואו, בכל זאת היה בהם את המשהו הכי יפה שקיים", אמת אמיתית שאף אחד שלא עבר אותה- לא יהיה מסוגל להבין, לעולם. ויש בזה יופי שתמיד יילך איתך, לכל מקום שתפני. חוויות שתמיד יהיו לך בראש. ועכשיו? תסתכלי על זה בתור חוויות חדשות שתצברי. חוויות יותר קשות אולי, מלמדות. אבל חוויות שכשנסתכל עליהן עוד שנה - נתגעגע גם אליהן, כן. וההופעות שאת תגיעי אליהן, יהיו לך הכי מדהימות בעולם, גם אם כולם יכתבו כאן שהיה חרא.
והעיקר? שנעבור את זה ביחד, שאנחנו נהיה שם ביחד. וקל הרבה יותר לפחד ביחד, הא? תזכרי את זה.
אני איתך.
ספיר,
LightbuIb sun
New member
היי ענבר,
אני מצטער שאני משרשר לפה פשוט לא ידעתי לאן לשרשר אתן תהיו בשנת שירות בפנימיית כפר גלים? רציתי לדעת אם אחת מהאופציות לבחירה שלכם הייתה פנימיית שפיה? נראה לי שבני גרעין שלכם יהיו פה... ש"ש'ים בשפיה תמיד מה זה מלכים
אני מצטער שאני משרשר לפה פשוט לא ידעתי לאן לשרשר אתן תהיו בשנת שירות בפנימיית כפר גלים? רציתי לדעת אם אחת מהאופציות לבחירה שלכם הייתה פנימיית שפיה? נראה לי שבני גרעין שלכם יהיו פה... ש"ש'ים בשפיה תמיד מה זה מלכים
סבסטיאן נאבד
New member
../images/Emo121.gifממה שאני יודע
הם יכלו לבחור אריאל או כפר גלים..
הם יכלו לבחור אריאל או כפר גלים..
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.