סילברשיין:
אני חושבת שזה הרגע המתאים לספר לנו, כפי שהבטחת כאן בעבר הלא-רחוק, איך זה שעם כל התיאוריות שלך אתה עדיין לבד...
כי לפי מה שאני מבינה ממה שאני קוראת פה, לך בוודאי לא קרה מעולם שפשוט לא הצלחת להתחבר למישהיא.
אגב, לא סיבכת אותי, הבנתי בדיוק למה התכוונת, אתה לא בדיוק "מגלה את אמריקה" פה... ואני יכולה רק לתקן אותך ולאמר שלא מדוייק לאמר ש
לפעמים אנו מרגישים מתוך החוויה האישית שלנו, אלא
תמיד אנו מרגישים מתוך החוויה האישית שלנו! לגבי נישואין עפ"י החלטה הגיונית ושיכלית: כן, אני מכירה כמה וכמה נישואין כאלה, מאוד מקרוב והם גם מוצלחים ביותר. כמובן שצריכה להיות משיכה פיזית, אך מה שהכי חשוב לפני שמתחתנים זה לתאם עמדות באופן שיכלי, דהיינו: לדעת מראש אם בן הזוג נמצא על אותו גל מבחינה אידיאולוגית, מבחינת שאיפות לעתיד וכדומה. עכשיו אני אחזור שניה למה שאמרת לגבי רגש: אני מוחה על המשפט "אסור לקבל את הרגש כמו שהוא, כעובדה"... בתור אחד שמתיימר שזהו המקצוע שלו, אני חייבת לאמר שאתה נשמע לי די לא בעניינים ... (מה זה "מורכבות המוח" כמקצוע, אגב?) אחד הדברים הכי בסיסיים וחשובים שלמדתי בחיים הוא אכן בדיוק כך - לקבל את הרגש כעובדה. וזה לא משנה אם מדובר ברגש שלילי או חיובי, וזה לא משנה אם מדובר ברגש שלי או של מישהו אחר. כל עוד קיים רגש מסויים - חשוב לקבל אותו. באנגלית זה נקרא to validate the feelings
אחרי שניתנת לגיטמציה לקיומו של רגש מסויים, רק אז נפתחת לבנאדם האפשרות להכנסת רגשות אחרים לתוך הסיטואציה. לא מתנות ולא נעליים יכולים לשנות רגש. רגש הוא דבר שבא מבפנים באופן בלתי-נשלט. על
דיעות ניתן לאמר "צודק/לא צודק". לא על רגשות. ואגב, אם אתה אומר שהבחור לחץ עליה, אז מה הפלא שהיא נלחצה? ואם הבחור לחץ עליה והיא נלחצה, אז איך אפשר לאמר שהיא "לא צדקה בהרגשתה"?