************

[פרח תרבותי]

הזמנה לכניסה ל"יער המראות" - שרשור

אני קוראת עכשיו ספר שנקרא "אל תוך יער המראות". אלברטו מנגל, סופר, מתרגם ומרצה לספרות, לוקח את הקורא אל תוך "יער המראות" ובו חושף את הספרים, הסופרים וגבורי התרבות שליוו ומלווים אותו. מה דעתכם על שרשור, שבו כל אחד יכתוב 2-3-4 ספרים שהיו מאוד משמעותיים בחייו - תרמו משהו לעיצוב תפיסת עולמו, ריגשו אותו במיוחד, השפיעו עליו - באופן שחורג מ"ספר טוב" זה או אחר (ויוסיף כמה מלים בעניין)? בעיניי יהיה מעניין לצאת איתכם למסע אינטימי כזה, שבו כל אחד יתן לנו להציץ ביער המראות שלו (אגב, "יער המראות" בגלל אליס בארץ המראה). שלכם.

 

[קסנדרה*]

פרח רעיון מצוין , תודה ../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

אני אגבש לעצמי את המראות ואכתוב עליהן כאן, בהקדם. קסנדרה

 

[milim]

אפשר חדש כדי להתעמק? רעיון 10

 

[קסנדרה*]

חחח מלים גם אני זקוקה לזמן ../images/Emo13.gif

אני יודעת באיזה ספרים מדובר, אבל אני צריכה להתעמק במראות.

 

[milim]

קס,הקושי הוא לא במי לבחור

אלא את מי להשמיט.

 

[פרח תרבותי]

קסנדרה ומלים - רעיון טוב, ו?...../images/Emo13.gif

 

[קסנדרה*]

כן, כן כמה קשה לבחור ולציין רק חלק

בגיל 6 קראתי את פינוקיו ולמתי שאסור לשקר, ועלי לשמור היטב על האף הקטן שלי. בגיל 9 קראתי את "מיי מיינה קינדר" או בעברית "מאה ילדים שלי", של לנה קיכלר-זילברמן, וזה היה המפגש הראשון שלי (העמוק) עם השואה. בגיל 11 קראתי את "בשם כל בני ביתי" של מרטין גריי, ולמדתי עוד על השואה ועל ערך המשפחה, התקרבתי מאד אל אבי. במשך שנות נעוריי קראתי הרבה תנ"ך ומשנה. התעמקתי במיוחד ב"קיצור שולחן ערוך" של יוסף קארו (לא איני מבית דתי), וזה גרם לי ללמוד מקרא באוניברסיטה לאחר הצבא. בבגרותי היו כמה ספרים שהיו תחנות בדרך כמו: "החטא ועונשו" לדוסטויבסקי (בזמני זה לא היה ספר לימוד). התאהבתי בתקופה והמשכתי עם "מלחמה ושלום" ו"אנה קרנינה" לטולסטוי. בעקבות ספרים אלו, הצטערתי שלא נולדתי בתקופה ההיא, בתקופת הצארים

ולקינוח "קולהאס ואחרים" של היינריך פון קלייסט. "זאב הערבות" ו"סידהארתא" של הרמן הסה. - אלו קריאות של לפני 20 שנה בערך. אלו הספרים שעד היום הותירו בי את הרושם העז ביותר, כתיבה אמנם "כבדה" אבל לדעתי הרמן הסה וקלייסט הם מגדולי כותבי הנובלות הגרמנים ומחשובי הסופרים בכל הזמנים. אני לא יכולה לציין אילו ספרים שקראתי לאחרונה והיוו איזה מפנה משמעותי, ייתכן והמשמעות עדיין לא שקעה. אבל הנאה נגרמה לי מקריאתם של "צופן דה-וינצ'י של דן בראון, ו"רודף העפיפונים" של חאלד חוסייני, "איגרות שפינוזה" של שפינוזה ברוך, "אחותי ואני" של פרדריך ניטשה, "נשים היסטריות" ו"מחקרים בהיסטריה" של פרויד בתרגומו של דרור גרין. קסנדרה

 

[פרח תרבותי]

מרתק, קסנדרה../images/Emo39.gif

 

[milim]

רשימה נאה משום מה הייתי בטוחה

שתזכירי את גינטר גראס אז הנה לא הייתי רחוקה הזכרת לי תקופה בתיכון שהרמן הסה היה הגורו ביחוד עם סידהרתא.

 

[einat8]

רעיון מצייון

היי לכם אז ככה הספר שלווה אותי כל כך הרבה שנים ואפילו עד לאחרונה שהודפס מחדש הוא שמוליק של זוהרה מכתבי אהבה מופלאים של שני חיילים מהפלמ"ח שנפגשו בשירותם בעין חרוד ורקמו יחדיו אהבה קסומה עד יומם האחרון אניני יודעת עד כמה מכם מכירים את הסיפור ולכן אני ממליצה לכם לקרוא אותו הוא חודש לאחרונה ונקרא כזהר הרקיע מאת הסופר עופר רגב הוא ספר קטן בעל 465 דף שאוסף את כל הכתבים ומחייה בהם מחדש את האהבה של השניים שאינם עוד בחיים לכו וקריאו ספר חובה. ותודה לפרח על הרעיון הנפלא עינת

 

[aiziq]

אני יכול לחשוב על אחד -

די נדוש האמת, אבל אני יכול לאמר שהחיבור שלי איתו נעשה באופן עצמאי וייחודי בלא מתווכים. אני מכוון להנסיך הקטן של אכזיפרי, בייחוד לקטע בו הנסיך טרוד באשר לשושנה שלו: "הפרחים מייצרים קוצים כבר מליוני שנים, ובכל זאת הכבשים אוכלות את הפרחים כבר מיליוני שנים. וזה לא רציני לנסות להבין למה הם מתאמצים כל-כך לייצר לעצמם קוצים שלא מביאים להם שום תועלת? .... ואם אני מכיר פרח שאין שני לו בעולם, שלא קיים בשום מקום חוץ מבכוכב שלי, וכבשה קטנה יכולה לחסל אותו בנגיסה אחת, סתם ככה, בבוקר, בלי להרגיש בכלל - מה זה לא חשוב?" אני זוכר שהקטע הזה ריגש אותי מאד ובקריאה הראשונה חשבתי לעצמי עבור מי אני כמו הפרח והיכן אני כבשה "גיבור על חלשים" - אני זוכר שהגעתי לדמעות מהמחשבות האלו ומאותו יום והלאה הקפדתי להתייחס בכבוד רב להוריי ( משימה קשה מאד למתבגר בן 15 ) . איציק.

 

[טוב ע ו פ]

רעיון ומצויין שמצריך חשיבה אחורה

אקח ת'זמן ואגיב תומר

 

[ח אור]

רעיון מצויין - אקח זמן ואחזור !

 

[פרח תרבותי]

מנסה להגיב לאתגר...../images/Emo39.gif

(עד שאתם תחשבו ותגבשו ותגיבו, אז...) הספרים שהשפיעו עליי, יער המראות שלי (רשימה חלקית!): 1. החטא ועונשו של דוסטוייבסקי - שלא קראתי במסגרת לימודית ואולי לכן התפעמתי מהיכולת להיכנס לנבכי נפשו של אדם, ולחשוב איך הרוע יכול להיות מצוי בכל אחד, ואיך אפשר לכתוב ספור על רצח, מותח, מבלי שזה יהיה "בלש". 2. אלה תולדות של אלזה מורנטה - מטלטל ונוגע ומדהים מכל בחינה שהיא - על "הפשעים" של האנשים הקטנים, לעומת הפשעים שמבצעות מדינות, על האנושיות והכאב והיופי והאהבה והרוע המשולבים זה בזה בחיים. (אם לא קראתם - חובה!) 3. מנוחה נכונה של עמוס עוז - אמנם לא עומד לדעתי בסטנדרטים של הקודמים, אך מבחינה אישית גרם לי לקום ולעשות מעשה. 4. "אשר אהבתי", שקראתי לאחרונה - מטלטל, מפחיד, כואב - איך הצליחה הסופרת לכתוב את כל הפחדים והחרדות שלי באהבה וביחסים בין אנשים, בין הורים וילדיהם - בשחור על לבן? 5. וכמובן, הנסיך הקטן (כן, איציק, גם אני) - בגלל הראיה התמימה-הבוגרת, בגלל השושנה והכבשה והמדען עם הבגדים המשונים, ועצי הבאובב והכוכבים... 6. חמסין וציפורים משוגעות - בגלל הסיפור ובגלל היכולת לספרו. זהו, לבינתיים.

 

[aiziq]

../images/Emo9.gif

 

[milim]

חמסין בטח ברשימה

אחד הספרים היפים שקראתי. אז גם הוא. וגם בזכות המלצתך פרח את "אשר אהבתי" אהבתי עד שדכא אותי כל כך ששמתי אותו בינתיים בצד. ממש כפי שהובטח

 

[milim]

הרשימה שלי

ספרים. לא יודעת אם שינו את חיי אבל בהחלט לא יכולה בלעדיהם או כמו שהבת שלי אומרת- ספרים זה צורך וגם לדבר עליהם זה צורך הרשימה היא ארוכה אבל הנה היא בחלקה- סדרת "עמק החיות המוזרות" של טובה יאנסן- עד היום אני שבויה בישירות של הספרים האלה כביכול לילדים. ביחוד הדמויות או יותר נכון יצורים והאיורים- איך בקו פשוט מתארים דמות כמו סנפקין שכבר עצוב לקראת הסתו רק בצורת הישיבה שלו על הגדר. חושבת שהאהבה העצומה לרישום היא גם משם. נבוקוב חייב להיות ברשימה הזו. אם לבחור אז לא לוליטה אלא "צחוק באפלה" או "פנין". נבוקוב לימד שאפשר עם המון סרקזם עוד לראות את העולם בחמלה. בצחוק באפלה יש משחק מרושע של הסופר (אבל עם המון הומור) בנפשות הפועלות- מי בעצם בוגד במי בחיים האלה. מי העוור האמיתי. ואם "על העוורון" אז בטח שסארמגו. כאן הסגנון פתח עיניים. אפשר לכתוב בערבוביה כזו- בין דוברים ומחשבות של הדוברים ומחשבות של הסופר הכל במשפט אחד ובלי סמני פסוק. וכמעט כל משפט הוא מחשבה פילוסופית שלמה. "אור פרא" של יונה וולך שינה הרבה בתפישת עולמי. הטירוף הגאוני שלה הוכיח שאפשר לשבור מוסכמות. גרוסמן בטוח ברשימה. ואם צריך להחליט על אחד אז "יש ילדים זיגזג" " אולי כי היה כל כך מפעים לגלות שסוג המחשבות וה"חוקים" של נונו רצו בראש שלי פעם, בגילו. אולי בגלל ספורי האהבה השזורים שיכולים להתפרש לכל כך הרבה משמעויות. שלא לדבר על משחקי השפה המרשימים של הגרוסמן המוכשר הזה. לאחרונה שבתה את לבי מרגרט אטווד בעקבות "עין החתול"- מסע חזרה וגלוי של אמנית לילדות שלה בטורונטו וביחוד למשפחה ולחברה מסויימת. יכולת חשיפה מרתקת ששאבו אותי פנימה אל עצמי. שלא לדבר על שפה אנגלית עשירה ומשפטים שעבורי היו על סף שירה. (לשמחתי הרבה הסתבר שבאמת פרסמה שירה לפני כן). נראה לי שנגמר זמני ועוד הרשימה ארוכה אז עד לפעם הבאה ותודה פרח על האתגר

 

[פרח תרבותי]

מרתק../images/Emo39.gif

מלים, איזו רשימה מרתקת. הזכרת לי שהייתי מצרפת לשלי גם את "על העוורון" וגם את דוד גרוסמן - ובאמת גם אני צללתי בהנאה מרובה ל"יש ילדים זיגזג". משל נבוקוב קראתי רק את "לוליטה" - וזה היה בגיל שבו המוסרנות והצדקנות שלי הפריעו לי ליהנות... שלך,

 

[aiziq]

איזה וידוי מסעיר אודות העכשיו ../images/Emo12.gif

 

[קסנדרה*]

************../images/Emo91.gif