אין טיפול החודש

[עמית@]

הכל כבר נאמר (גם על ידי בטלפון)

מיכלי - קודם כל קבלי

.
אני מסתכלת על העניין אחרת. הוא מציל לך את אחות של יונצ'י. הוא רופא אחראי, ואת בידים טובות. אז הלך עוד חודש, מה זה לעומת הנצח

מה זה לעומת לבשל מרק ולשרוף בשר לשני ילדים במקביל, אהובתי

אל נא תצטערי, כי את בדרך להריון בריא יותר, עם סיכויים טובים יותר. אחבק אותך בערב.

הכל כבר נאמר (גם על ידי בטלפון)
ועוד ייאמר- רק אומר עוד

אחד לקינוח, ואבהיר שלמרות העצבים- עדיף לברר, ואולי לשקול פתיחת תיק בIVF ןהתחלת הפרוצדורה באופן מסודר (ובנתיים תעשו עוד הזרעה אחת- לא ילך- כבר תרוצי הלאה..)

 

[סוכריה על מקל]

אפשר לפתוח תיק סתם כך?

הכל כבר נאמר (גם על ידי בטלפון)
ועוד ייאמר- רק אומר עוד

אחד לקינוח, ואבהיר שלמרות העצבים- עדיף לברר, ואולי לשקול פתיחת תיק בIVF ןהתחלת הפרוצדורה באופן מסודר (ובנתיים תעשו עוד הזרעה אחת- לא ילך- כבר תרוצי הלאה..)

אפשר לפתוח תיק סתם כך?
למי אני צריכה לגשת בשביל זה?

 

[עמית@]

את צריכה הפנייה, ואז לקבוע תןר

אפשר לפתוח תיק סתם כך?
למי אני צריכה לגשת בשביל זה?

את צריכה הפנייה, ואז לקבוע תןר
(תבקשי מהמזכירות בIVF) ואת יושבת עם אחד הרופאים- פותחים תיק ונותנים פרוטוקול.

 

[סוכריה על מקל]

הפנייה ממי?

את צריכה הפנייה, ואז לקבוע תןר
(תבקשי מהמזכירות בIVF) ואת יושבת עם אחד הרופאים- פותחים תיק ונותנים פרוטוקול.

הפנייה ממי?

 

[עמית@]

מהרופא שלך- או מכל רופא לצורך

הפנייה ממי?

מהרופא שלך- או מכל רופא לצורך
העניין...

 

[סוכריה על מקל]

ללכת אליו במכבי?

מהרופא שלך- או מכל רופא לצורך
העניין...

ללכת אליו במכבי?
בין כה זה ייקח חודש...

 

[עמית@]

אז לכי אליו באיכילוב- ותבקשי שיביא

ללכת אליו במכבי?
בין כה זה ייקח חודש...

אז לכי אליו באיכילוב- ותבקשי שיביא
לך הפניה ממכבי.. (כי את צריכה הפניה מרופא קופה, בשביל האישור הבירוקרטי)

 

[hope13]

מבינה כל כך...

אין טיפול החודש

אני פשוט יושבת ובוכה. כבר היו לי הוראות הזרקה ביד, אבל המזכירה התעקשה שבכ"ז אכנס לרופא. נכנסתי למנהל המחלקה שהוא מאוד נחמד ומכיר אותי למרות שאף פעם לא ממש ישבנו כמו שצריך. הוא פתח את התיק שלי וראה את הנתונים של ההזרעה האחרונה. פניו קדרו. אח"כ הוא הלך עוד אחורה וראה את נתוני הלידה של יונצ'י (2 ק"ג בשבוע 39). כאן הוא ממש התעצבן שלא נעשה בירור מסודר לקרישיות יתר ודומיו. ואז הוא אמר לי שאין סיכוי להתחיל טיפול החודש. כשניסיתי למחות הוא אמר לי שיש 3 סיבות למה לא: 1. אחרי חודשיים רצופים של זריקות ההורמונים פחות אפקטיביים (האמנם?) 2. עם כזה זרע... אולי אני אתן לך עוד סיכוי אחד כאן וזהו. את בטוחה שהריתם עם כאלה נתונים??? (בודק) כן, באמת... טוב, אולי עוד נסיון אחד. 3. תינוק שנולד במשקל כזה בשבוע כזה הוא בסכנה למות בבטן!!! (פה כמובן מיד העיניים שלי התמלאו דמעות מעצם הרעיון המזעזע שיונצ'י שלי...) אנחנו חייבים לבדוק למה זה קרה, אם לא נבדוק ההריון הבא יהיה בסכנה. הוא לא הסכים להתחיל בירור וטיפול במקביל. התקשר למרפאת הריון בסיכון גבוה ואחרי שיחה ממושכת איתם נקבע לי תור ליום שני הקרוב. נו, ראיתם איך קפצתי מדרגה, יש לי תור למרפאה להריון בסיכון גבוה בלי להיות בכלל בהריון

וכך נגוז החלום שבין יונצ'י לאחותו יהיה הפרש של שנתיים בדיוק (אם הייתי נכנסת להריון החודש התל"מ היה יום אחרי היומולדת של יונצ'י).

מבינה כל כך...
לא כל כך מכירות אבל בכיתי איתך... את כל המלים שההגיון מבין כבר אמרו לך, וכולן נכונות אבל ביום כזה רק הרגש קיים, האכזבה הזאת, הנפילה, הפחד. בשלב זה אוכל רק לשלוח לך חיבוק מבין ומנחם, כתף (מני רבות) לבכות עליה ולהבטיח לך שמחר בבוקר כשתאיר השמש על יום חדש, את תחבקי את יונתן ותדעי שהנה לאט לאט חוזרים אליך הכוחות לצאת לדרך מחדש והפעם מחוזקת יותר. זו פשוט עוד נפילה קטנה בדרך לעליה הגדולה...

 

[מ א י ה ועוד3]

קודם כל, מתוקה, חיבוק

אין טיפול החודש

אני פשוט יושבת ובוכה. כבר היו לי הוראות הזרקה ביד, אבל המזכירה התעקשה שבכ"ז אכנס לרופא. נכנסתי למנהל המחלקה שהוא מאוד נחמד ומכיר אותי למרות שאף פעם לא ממש ישבנו כמו שצריך. הוא פתח את התיק שלי וראה את הנתונים של ההזרעה האחרונה. פניו קדרו. אח"כ הוא הלך עוד אחורה וראה את נתוני הלידה של יונצ'י (2 ק"ג בשבוע 39). כאן הוא ממש התעצבן שלא נעשה בירור מסודר לקרישיות יתר ודומיו. ואז הוא אמר לי שאין סיכוי להתחיל טיפול החודש. כשניסיתי למחות הוא אמר לי שיש 3 סיבות למה לא: 1. אחרי חודשיים רצופים של זריקות ההורמונים פחות אפקטיביים (האמנם?) 2. עם כזה זרע... אולי אני אתן לך עוד סיכוי אחד כאן וזהו. את בטוחה שהריתם עם כאלה נתונים??? (בודק) כן, באמת... טוב, אולי עוד נסיון אחד. 3. תינוק שנולד במשקל כזה בשבוע כזה הוא בסכנה למות בבטן!!! (פה כמובן מיד העיניים שלי התמלאו דמעות מעצם הרעיון המזעזע שיונצ'י שלי...) אנחנו חייבים לבדוק למה זה קרה, אם לא נבדוק ההריון הבא יהיה בסכנה. הוא לא הסכים להתחיל בירור וטיפול במקביל. התקשר למרפאת הריון בסיכון גבוה ואחרי שיחה ממושכת איתם נקבע לי תור ליום שני הקרוב. נו, ראיתם איך קפצתי מדרגה, יש לי תור למרפאה להריון בסיכון גבוה בלי להיות בכלל בהריון

וכך נגוז החלום שבין יונצ'י לאחותו יהיה הפרש של שנתיים בדיוק (אם הייתי נכנסת להריון החודש התל"מ היה יום אחרי היומולדת של יונצ'י).

קודם כל, מתוקה, חיבוק
מבינה את הרצון להיות כבר בהריון, ולא החודש, אתמול! לגבי זה, אני ממש לא יכולה לעזור, וכבר אמרו הרבה לפני. לגבי המשקל: חברה שלי ילדה בערך באותו שבוע, אולי אפילו כמה ימים אחריך, 2.200. היא היתה בשמירת הריון בחודש האחרון, כי התחיל עיכוב גדילה ברחם, לפי דעתם. הכל היה בסדר (כמו אצל יונצ'י, טפו, חמסה, מלח-מים). בהריון השני הנתונים נראו בדיוק אותו הדבר, רק שאף אחד לא נלחץ. היא גם לא אמרה כלום לרופא, אבל לי היא אמרה שזה נורא מוזר. היא ילדה כמה ימים קודם, בערך בסוף 38, תינוקת במשקל 3.200. בלידה מהירה, טבעית, ללא שום משככי כאבים, שעה וחצי מהיציאה מהבית ועד ליציאה של התינוקת, ללא תפרים. אף אחד לא אמר לה כלום, והיא שוב לא שאלה. כך שאולי כל העיכוב הוא סתם, ובעצם עדיף כך מאשר ממש לגלות משהו, לא? אני מזכירה לך שבהריון כל חודש נראה קריטי. כשהילדים בחוץ, חודש לכאן או לשם נראה פחות משמעותי לעומת הנס הגדול שבעצם היותם איתנו. אוהבת (למרות שלא אראך היום)

 

[דאראמסאלה]

סוכריה יקרה

קודם כל, מתוקה, חיבוק
מבינה את הרצון להיות כבר בהריון, ולא החודש, אתמול! לגבי זה, אני ממש לא יכולה לעזור, וכבר אמרו הרבה לפני. לגבי המשקל: חברה שלי ילדה בערך באותו שבוע, אולי אפילו כמה ימים אחריך, 2.200. היא היתה בשמירת הריון בחודש האחרון, כי התחיל עיכוב גדילה ברחם, לפי דעתם. הכל היה בסדר (כמו אצל יונצ'י, טפו, חמסה, מלח-מים). בהריון השני הנתונים נראו בדיוק אותו הדבר, רק שאף אחד לא נלחץ. היא גם לא אמרה כלום לרופא, אבל לי היא אמרה שזה נורא מוזר. היא ילדה כמה ימים קודם, בערך בסוף 38, תינוקת במשקל 3.200. בלידה מהירה, טבעית, ללא שום משככי כאבים, שעה וחצי מהיציאה מהבית ועד ליציאה של התינוקת, ללא תפרים. אף אחד לא אמר לה כלום, והיא שוב לא שאלה. כך שאולי כל העיכוב הוא סתם, ובעצם עדיף כך מאשר ממש לגלות משהו, לא? אני מזכירה לך שבהריון כל חודש נראה קריטי. כשהילדים בחוץ, חודש לכאן או לשם נראה פחות משמעותי לעומת הנס הגדול שבעצם היותם איתנו. אוהבת (למרות שלא אראך היום)

סוכריה יקרה
באסה, נכון. אבל: החיים מראים לנו, פעם אחר פעם, שתכנונים לחוד ומציאות לחוד. (אני יודעת שאת יכולה לחשוב על מיליון דוגמאות, שלא קשורות אלייך). כואב, פוגע "אני הרי כל כך רציתי ואיך זה יכול להיות שדברים לא ילכו לפי התכנון שלי". תני לעצמך קצת זמן להיות עם תחושת הפגיעה, האבל, ואחרי זה תרפי ותמשיכי הלאה... גם אני רציתי שכשאורי יהיה בן 3 תהיה לו אחות, והנה הוא כבר בן 3 וחצי... לכי עם הזרימה הטבעית של הדברים. ותשתדלי לחיות כל רגע במלואו. שיהיה לכם כיף בסופשבוע.

 

[פנינהט]

אוי סוכריה ../images/Emo7.gif מכירה את ההרגשה כשאת

אין טיפול החודש

אני פשוט יושבת ובוכה. כבר היו לי הוראות הזרקה ביד, אבל המזכירה התעקשה שבכ"ז אכנס לרופא. נכנסתי למנהל המחלקה שהוא מאוד נחמד ומכיר אותי למרות שאף פעם לא ממש ישבנו כמו שצריך. הוא פתח את התיק שלי וראה את הנתונים של ההזרעה האחרונה. פניו קדרו. אח"כ הוא הלך עוד אחורה וראה את נתוני הלידה של יונצ'י (2 ק"ג בשבוע 39). כאן הוא ממש התעצבן שלא נעשה בירור מסודר לקרישיות יתר ודומיו. ואז הוא אמר לי שאין סיכוי להתחיל טיפול החודש. כשניסיתי למחות הוא אמר לי שיש 3 סיבות למה לא: 1. אחרי חודשיים רצופים של זריקות ההורמונים פחות אפקטיביים (האמנם?) 2. עם כזה זרע... אולי אני אתן לך עוד סיכוי אחד כאן וזהו. את בטוחה שהריתם עם כאלה נתונים??? (בודק) כן, באמת... טוב, אולי עוד נסיון אחד. 3. תינוק שנולד במשקל כזה בשבוע כזה הוא בסכנה למות בבטן!!! (פה כמובן מיד העיניים שלי התמלאו דמעות מעצם הרעיון המזעזע שיונצ'י שלי...) אנחנו חייבים לבדוק למה זה קרה, אם לא נבדוק ההריון הבא יהיה בסכנה. הוא לא הסכים להתחיל בירור וטיפול במקביל. התקשר למרפאת הריון בסיכון גבוה ואחרי שיחה ממושכת איתם נקבע לי תור ליום שני הקרוב. נו, ראיתם איך קפצתי מדרגה, יש לי תור למרפאה להריון בסיכון גבוה בלי להיות בכלל בהריון

וכך נגוז החלום שבין יונצ'י לאחותו יהיה הפרש של שנתיים בדיוק (אם הייתי נכנסת להריון החודש התל"מ היה יום אחרי היומולדת של יונצ'י).

אוי סוכריה

מכירה את ההרגשה כשאת
כבר ממש מחכה למשהו ואומרים לך לחכות עם זה. מה שחשוב זה שעוד מעט תוכלי להתחיל לחוות 9 חודשי הריון ברוגע וללא דאגה. קבלי

גדול

 

[אורנגדה1]

קבלי ../images/Emo24.gif גדול

אין טיפול החודש

אני פשוט יושבת ובוכה. כבר היו לי הוראות הזרקה ביד, אבל המזכירה התעקשה שבכ"ז אכנס לרופא. נכנסתי למנהל המחלקה שהוא מאוד נחמד ומכיר אותי למרות שאף פעם לא ממש ישבנו כמו שצריך. הוא פתח את התיק שלי וראה את הנתונים של ההזרעה האחרונה. פניו קדרו. אח"כ הוא הלך עוד אחורה וראה את נתוני הלידה של יונצ'י (2 ק"ג בשבוע 39). כאן הוא ממש התעצבן שלא נעשה בירור מסודר לקרישיות יתר ודומיו. ואז הוא אמר לי שאין סיכוי להתחיל טיפול החודש. כשניסיתי למחות הוא אמר לי שיש 3 סיבות למה לא: 1. אחרי חודשיים רצופים של זריקות ההורמונים פחות אפקטיביים (האמנם?) 2. עם כזה זרע... אולי אני אתן לך עוד סיכוי אחד כאן וזהו. את בטוחה שהריתם עם כאלה נתונים??? (בודק) כן, באמת... טוב, אולי עוד נסיון אחד. 3. תינוק שנולד במשקל כזה בשבוע כזה הוא בסכנה למות בבטן!!! (פה כמובן מיד העיניים שלי התמלאו דמעות מעצם הרעיון המזעזע שיונצ'י שלי...) אנחנו חייבים לבדוק למה זה קרה, אם לא נבדוק ההריון הבא יהיה בסכנה. הוא לא הסכים להתחיל בירור וטיפול במקביל. התקשר למרפאת הריון בסיכון גבוה ואחרי שיחה ממושכת איתם נקבע לי תור ליום שני הקרוב. נו, ראיתם איך קפצתי מדרגה, יש לי תור למרפאה להריון בסיכון גבוה בלי להיות בכלל בהריון

וכך נגוז החלום שבין יונצ'י לאחותו יהיה הפרש של שנתיים בדיוק (אם הייתי נכנסת להריון החודש התל"מ היה יום אחרי היומולדת של יונצ'י).

קבלי

גדול
ומאחלת לך שמהר מאוד תהייה אחות ליונצ'י- גם אם זה לא יהיה הפרש של שנתיים בדיוק. ואגב- הרופא שלך ממש מעצבן. גישה שלילית. אם הצלחת פעם אחת- למה לא פעם שנייה? אני הייתי מחליפה רופא... בהצלחה ומקווה שביום שני יהיו לך עדכונים טובים

 

[סוכריה על מקל]

תודה לכולם. אתם נהדרים.

קבלי

גדול
ומאחלת לך שמהר מאוד תהייה אחות ליונצ'י- גם אם זה לא יהיה הפרש של שנתיים בדיוק. ואגב- הרופא שלך ממש מעצבן. גישה שלילית. אם הצלחת פעם אחת- למה לא פעם שנייה? אני הייתי מחליפה רופא... בהצלחה ומקווה שביום שני יהיו לך עדכונים טובים

תודה לכולם. אתם נהדרים.
לגבי הרופא - זה לא הרופא הקבוע שלי, זה מנהל המכון. אם זה היה הרופא שליהייתי מצליחה לשכנע אותו... אני די בטוחה. האמת היא שבקושי התאפקתי היום לא ללכת לנסות שוב... ניסיתי להיות בוגרת ואחראית ורציונלית (3 מילים שרחוקות ממני מאוד, בייחוד עכשיו

). אז אני מחכה ליום שני, נראה מה תגיד הרופאה ב-HR. נראה איך אני ארגיש ללכת למרפאת הריון בסיכון גבוה כשאני לא בהריון אפילו (תגידו שזה מדבק...).

 

[עד השמיים ובחזרה]

שולחת לך ../images/Emo24.gif גדול

תודה לכולם. אתם נהדרים.
לגבי הרופא - זה לא הרופא הקבוע שלי, זה מנהל המכון. אם זה היה הרופא שליהייתי מצליחה לשכנע אותו... אני די בטוחה. האמת היא שבקושי התאפקתי היום לא ללכת לנסות שוב... ניסיתי להיות בוגרת ואחראית ורציונלית (3 מילים שרחוקות ממני מאוד, בייחוד עכשיו

). אז אני מחכה ליום שני, נראה מה תגיד הרופאה ב-HR. נראה איך אני ארגיש ללכת למרפאת הריון בסיכון גבוה כשאני לא בהריון אפילו (תגידו שזה מדבק...).

שולחת לך

גדול

 

[היחידה roza]

../images/Emo14.gif

תודה לכולם. אתם נהדרים.
לגבי הרופא - זה לא הרופא הקבוע שלי, זה מנהל המכון. אם זה היה הרופא שליהייתי מצליחה לשכנע אותו... אני די בטוחה. האמת היא שבקושי התאפקתי היום לא ללכת לנסות שוב... ניסיתי להיות בוגרת ואחראית ורציונלית (3 מילים שרחוקות ממני מאוד, בייחוד עכשיו

). אז אני מחכה ליום שני, נראה מה תגיד הרופאה ב-HR. נראה איך אני ארגיש ללכת למרפאת הריון בסיכון גבוה כשאני לא בהריון אפילו (תגידו שזה מדבק...).

ליבי כל כך כואב מכל מה שאת עוברת. למען השקט הנפשי שלך את צריכה לשים את הרגש בצד, ולהיבדק. אמנם התייחסותו של הרופא ממש הרגיזה אותי אך מה נותר לנו לעשות אלא להקשיב להם ולהיות אופטימיות . אנו רוצות להיות בהריון אך אל תשכחי שיותר מכך, אנו רוצות תינוק בריא

בהצלחה בבדיקות, ובהריון שיהיה בדרך. רוזה

 

[הדוקטור2]

אולי באמת תדבקי שם

תודה לכולם. אתם נהדרים.
לגבי הרופא - זה לא הרופא הקבוע שלי, זה מנהל המכון. אם זה היה הרופא שליהייתי מצליחה לשכנע אותו... אני די בטוחה. האמת היא שבקושי התאפקתי היום לא ללכת לנסות שוב... ניסיתי להיות בוגרת ואחראית ורציונלית (3 מילים שרחוקות ממני מאוד, בייחוד עכשיו

). אז אני מחכה ליום שני, נראה מה תגיד הרופאה ב-HR. נראה איך אני ארגיש ללכת למרפאת הריון בסיכון גבוה כשאני לא בהריון אפילו (תגידו שזה מדבק...).

אולי באמת תדבקי שם
מאיזו הריונית ותחזרי לנו תפוחה ויפה??? כל כך מכירה את ההרגשה הזו שאת כבר עם המרשמים וההוראות ביד... אצלי גילו ציסטה ודחו הכל בחודש ואיך שהרופא אמר:"נמתין חודש"... רציתי לרצוח אותו וכבר התחרטתי על כך שבכלל אמרתי שיש לי כאבי בטן... נו טוב, כבר עברו חודשים מאז, ועוד הזרעה שנכשלה... שטויות יהיה טוב לכולנו!!! דרך אגב בגלל "פיפל" גם אני בהמתנה החודש...

 

[anguly]

הצטערתי מאד לשמוע....

אין טיפול החודש

אני פשוט יושבת ובוכה. כבר היו לי הוראות הזרקה ביד, אבל המזכירה התעקשה שבכ"ז אכנס לרופא. נכנסתי למנהל המחלקה שהוא מאוד נחמד ומכיר אותי למרות שאף פעם לא ממש ישבנו כמו שצריך. הוא פתח את התיק שלי וראה את הנתונים של ההזרעה האחרונה. פניו קדרו. אח"כ הוא הלך עוד אחורה וראה את נתוני הלידה של יונצ'י (2 ק"ג בשבוע 39). כאן הוא ממש התעצבן שלא נעשה בירור מסודר לקרישיות יתר ודומיו. ואז הוא אמר לי שאין סיכוי להתחיל טיפול החודש. כשניסיתי למחות הוא אמר לי שיש 3 סיבות למה לא: 1. אחרי חודשיים רצופים של זריקות ההורמונים פחות אפקטיביים (האמנם?) 2. עם כזה זרע... אולי אני אתן לך עוד סיכוי אחד כאן וזהו. את בטוחה שהריתם עם כאלה נתונים??? (בודק) כן, באמת... טוב, אולי עוד נסיון אחד. 3. תינוק שנולד במשקל כזה בשבוע כזה הוא בסכנה למות בבטן!!! (פה כמובן מיד העיניים שלי התמלאו דמעות מעצם הרעיון המזעזע שיונצ'י שלי...) אנחנו חייבים לבדוק למה זה קרה, אם לא נבדוק ההריון הבא יהיה בסכנה. הוא לא הסכים להתחיל בירור וטיפול במקביל. התקשר למרפאת הריון בסיכון גבוה ואחרי שיחה ממושכת איתם נקבע לי תור ליום שני הקרוב. נו, ראיתם איך קפצתי מדרגה, יש לי תור למרפאה להריון בסיכון גבוה בלי להיות בכלל בהריון

וכך נגוז החלום שבין יונצ'י לאחותו יהיה הפרש של שנתיים בדיוק (אם הייתי נכנסת להריון החודש התל"מ היה יום אחרי היומולדת של יונצ'י).

הצטערתי מאד לשמוע....
אבל זה נשמע יותר מקצועי לעשות את הבירור עד הסוף. תתעודדי. אני מקווה שכל הבדיקות יהיו תקינו ותוכלי להתחיל במהרה בטיפול חדש.

 

[שרה (סוזי)]

אוי ../images/Emo24.gif אוי ../images/Emo24.gif אוי ../images/Emo24.gif

אין טיפול החודש

אני פשוט יושבת ובוכה. כבר היו לי הוראות הזרקה ביד, אבל המזכירה התעקשה שבכ"ז אכנס לרופא. נכנסתי למנהל המחלקה שהוא מאוד נחמד ומכיר אותי למרות שאף פעם לא ממש ישבנו כמו שצריך. הוא פתח את התיק שלי וראה את הנתונים של ההזרעה האחרונה. פניו קדרו. אח"כ הוא הלך עוד אחורה וראה את נתוני הלידה של יונצ'י (2 ק"ג בשבוע 39). כאן הוא ממש התעצבן שלא נעשה בירור מסודר לקרישיות יתר ודומיו. ואז הוא אמר לי שאין סיכוי להתחיל טיפול החודש. כשניסיתי למחות הוא אמר לי שיש 3 סיבות למה לא: 1. אחרי חודשיים רצופים של זריקות ההורמונים פחות אפקטיביים (האמנם?) 2. עם כזה זרע... אולי אני אתן לך עוד סיכוי אחד כאן וזהו. את בטוחה שהריתם עם כאלה נתונים??? (בודק) כן, באמת... טוב, אולי עוד נסיון אחד. 3. תינוק שנולד במשקל כזה בשבוע כזה הוא בסכנה למות בבטן!!! (פה כמובן מיד העיניים שלי התמלאו דמעות מעצם הרעיון המזעזע שיונצ'י שלי...) אנחנו חייבים לבדוק למה זה קרה, אם לא נבדוק ההריון הבא יהיה בסכנה. הוא לא הסכים להתחיל בירור וטיפול במקביל. התקשר למרפאת הריון בסיכון גבוה ואחרי שיחה ממושכת איתם נקבע לי תור ליום שני הקרוב. נו, ראיתם איך קפצתי מדרגה, יש לי תור למרפאה להריון בסיכון גבוה בלי להיות בכלל בהריון

וכך נגוז החלום שבין יונצ'י לאחותו יהיה הפרש של שנתיים בדיוק (אם הייתי נכנסת להריון החודש התל"מ היה יום אחרי היומולדת של יונצ'י).

אוי

אוי

אוי

דבר ראשון אני מגישה לך כתף לבכות עליה

דבר שני הרי הרית את יונתן עם הזרע הזה! למה מיד להקפיץ אותך לIVF ולא רק שהרית אותו מהזרע הזה גם הרית אותו די מהר (הזרעה שלישית אם אני לא טועה?) אני היית מכריחה את הרופא לתת יותר מעוד נסיון אחד. דבר שלישי, אני בטוחה שתשאבי מאחותי הרבה כוחות, את הבת הראשונה שלה היא ילדה בשבוע 38 במשקל 2070, את הבת השני בשבוע 37 במשקל 2190, את הבת השלישית בשבוע 40 במשקל 2700 ואת הבת הרביעית בשבוע 42 במשקל 3200. בכל לידה התינוקות גדלו! וזה שאת הוחכת עכשיו לHR זה פוטר אותך מללכת לשם במהלך ההריון

יש יותר טוב מזה

 

[סוכריה על מקל]

אם את מבטיחה לי 4 בנות כמו לאחותך

אוי

אוי

אוי

דבר ראשון אני מגישה לך כתף לבכות עליה

דבר שני הרי הרית את יונתן עם הזרע הזה! למה מיד להקפיץ אותך לIVF ולא רק שהרית אותו מהזרע הזה גם הרית אותו די מהר (הזרעה שלישית אם אני לא טועה?) אני היית מכריחה את הרופא לתת יותר מעוד נסיון אחד. דבר שלישי, אני בטוחה שתשאבי מאחותי הרבה כוחות, את הבת הראשונה שלה היא ילדה בשבוע 38 במשקל 2070, את הבת השני בשבוע 37 במשקל 2190, את הבת השלישית בשבוע 40 במשקל 2700 ואת הבת הרביעית בשבוע 42 במשקל 3200. בכל לידה התינוקות גדלו! וזה שאת הוחכת עכשיו לHR זה פוטר אותך מללכת לשם במהלך ההריון

יש יותר טוב מזה

אם את מבטיחה לי 4 בנות כמו לאחותך
אז אני רגועה.

 

[חמניה1]

../images/Emo24.gif../images/Emo24.gif

אין טיפול החודש

אני פשוט יושבת ובוכה. כבר היו לי הוראות הזרקה ביד, אבל המזכירה התעקשה שבכ"ז אכנס לרופא. נכנסתי למנהל המחלקה שהוא מאוד נחמד ומכיר אותי למרות שאף פעם לא ממש ישבנו כמו שצריך. הוא פתח את התיק שלי וראה את הנתונים של ההזרעה האחרונה. פניו קדרו. אח"כ הוא הלך עוד אחורה וראה את נתוני הלידה של יונצ'י (2 ק"ג בשבוע 39). כאן הוא ממש התעצבן שלא נעשה בירור מסודר לקרישיות יתר ודומיו. ואז הוא אמר לי שאין סיכוי להתחיל טיפול החודש. כשניסיתי למחות הוא אמר לי שיש 3 סיבות למה לא: 1. אחרי חודשיים רצופים של זריקות ההורמונים פחות אפקטיביים (האמנם?) 2. עם כזה זרע... אולי אני אתן לך עוד סיכוי אחד כאן וזהו. את בטוחה שהריתם עם כאלה נתונים??? (בודק) כן, באמת... טוב, אולי עוד נסיון אחד. 3. תינוק שנולד במשקל כזה בשבוע כזה הוא בסכנה למות בבטן!!! (פה כמובן מיד העיניים שלי התמלאו דמעות מעצם הרעיון המזעזע שיונצ'י שלי...) אנחנו חייבים לבדוק למה זה קרה, אם לא נבדוק ההריון הבא יהיה בסכנה. הוא לא הסכים להתחיל בירור וטיפול במקביל. התקשר למרפאת הריון בסיכון גבוה ואחרי שיחה ממושכת איתם נקבע לי תור ליום שני הקרוב. נו, ראיתם איך קפצתי מדרגה, יש לי תור למרפאה להריון בסיכון גבוה בלי להיות בכלל בהריון

וכך נגוז החלום שבין יונצ'י לאחותו יהיה הפרש של שנתיים בדיוק (אם הייתי נכנסת להריון החודש התל"מ היה יום אחרי היומולדת של יונצ'י).

זה מה שיש לי להגיד. מקווה שמהר תספרי לנו על כך שזאת היתה אזעקת שווא ואת כבר לא בהריון בסיכון גבוה.