רשימת טיפים ששלחתי פעם לבעלה של מישהי
ליתר דיוק, שלחתי את זה אליה והיא העבירה אליו. מדובר היה בלידה הראשונה שלהם, שהתרחשה בקיץ האחרון: 1. תסדיר את עניין מילוי הטפסים כמה שיותר מהר (אתם לא שוכחים לקחת תעודת זהות. נכון?) ותצטרף לאשתך, מבלי להתעכב יותר מדי. 2. תעמיד פנים שאתה אדיש לצעקותיה. אל תתן לה עצות באותם רגעים, גם אם הכוונה שלך טובה. כל מילה שלך אז יכולה רק לעצבן אותה והיא עלולה להגיב בחריפות. כשהכאבים נרגעים, תזכיר לה רגעים אישיים שחוויתם יחד. 3. אל תישבר כשקשה לה ותחליט שאתה פורש מנוכחותך בלידה. גם אם אינך מצליח להתמודד מבחינה רגשית עם הסבל שלה, תזכור שהרגע שבו אתה רואה איך התינוקת נשלפת בפתאומיות הוא חלומי ושווה את הכל. 4. אם לא יורו לך אחרת ותהיה לך את האפשרות לבחור את המיקום שבו תעמוד, מומלץ מאוד להביט לאשתך לכיוון הבטן . בשלב מסויים, תוכל לראות איך הראש של התינוקת יוצא לאט לאט עד שהוא גדל לגמרי ולשים לב איך הטבור של אשתך משנה את צורתו. בתחילת הלידה, תוכל לחילופין להרטיב לה את המצח במטלית ולהחזיק לה את היד, אך במשך כל הזמן הזה תעמוד בקשר עין עם פלג הגוף התחתון שלה ותברר מה נשמע "שם". 5. מיותר לציין: מרגע שנכנסתם לחדר צירים, הטלפון הנייד שלך - מנותק!!! (אלא אם כן אתה רוצה להעביר לחבריך את הלידה "בשידור חי", כאילו היית יורם ארבל במשחק כדורגל). 6. אל תיבהל אם מה שייצא ייראה לך בשניות הראשונות כמו אפרוח שבקע זה עתה מהביצה, עם גוונים של סגול, ירקרק, חום וצהוב וללא שיערות. תזכור שהדבר הזה הוא הבן שלך ועד כמה שיהיה קשה לך להאמין באותו רגע, בדיוק ממנו ייצא ילד חתי'ך ושובב, שתזכה לראות אותו מתבגר, יוצא עם בנות ומגיע להישגים בחיים (רק אל תבנה על זה שכשהוא יגיע לגיל 18 כבר לא יצטרכו צבא. אני מניח, שגם לך אמרו את זה כשהיית קטן...). 7. אם אתה מתבקש להתכבד בחיתוך חבל הטבור, תדע שהדבר איננו דורש הכנה מוקדמת: אתה פשוט מקבל את המספריים לידיך - ועושה את זה... 8. רק אחרי שהסתיים השלב המתואר בסעיף 7, הנך רשאי להדליק את הטלפון הסלולרי. את הדיווח הראשון על לידת הנכד, הסבים והסבתות יקבלו ממך. 9. ככל הידוע לי, אפשר להניח תפילין עד סמוך לזמן שקיעת החמה. כדאי שתברר אם פרט זה נכון בוודאות, כדי להימנע מן האכזבה שיזמנו לך "חוקי מרפי", אם תחליט לצאת מחדר הלידה לצורך זה, דווקא כאשר אשתך תלחץ את הלחיצה האחרונה בהחלט.
ליתר דיוק, שלחתי את זה אליה והיא העבירה אליו. מדובר היה בלידה הראשונה שלהם, שהתרחשה בקיץ האחרון: 1. תסדיר את עניין מילוי הטפסים כמה שיותר מהר (אתם לא שוכחים לקחת תעודת זהות. נכון?) ותצטרף לאשתך, מבלי להתעכב יותר מדי. 2. תעמיד פנים שאתה אדיש לצעקותיה. אל תתן לה עצות באותם רגעים, גם אם הכוונה שלך טובה. כל מילה שלך אז יכולה רק לעצבן אותה והיא עלולה להגיב בחריפות. כשהכאבים נרגעים, תזכיר לה רגעים אישיים שחוויתם יחד. 3. אל תישבר כשקשה לה ותחליט שאתה פורש מנוכחותך בלידה. גם אם אינך מצליח להתמודד מבחינה רגשית עם הסבל שלה, תזכור שהרגע שבו אתה רואה איך התינוקת נשלפת בפתאומיות הוא חלומי ושווה את הכל. 4. אם לא יורו לך אחרת ותהיה לך את האפשרות לבחור את המיקום שבו תעמוד, מומלץ מאוד להביט לאשתך לכיוון הבטן . בשלב מסויים, תוכל לראות איך הראש של התינוקת יוצא לאט לאט עד שהוא גדל לגמרי ולשים לב איך הטבור של אשתך משנה את צורתו. בתחילת הלידה, תוכל לחילופין להרטיב לה את המצח במטלית ולהחזיק לה את היד, אך במשך כל הזמן הזה תעמוד בקשר עין עם פלג הגוף התחתון שלה ותברר מה נשמע "שם". 5. מיותר לציין: מרגע שנכנסתם לחדר צירים, הטלפון הנייד שלך - מנותק!!! (אלא אם כן אתה רוצה להעביר לחבריך את הלידה "בשידור חי", כאילו היית יורם ארבל במשחק כדורגל). 6. אל תיבהל אם מה שייצא ייראה לך בשניות הראשונות כמו אפרוח שבקע זה עתה מהביצה, עם גוונים של סגול, ירקרק, חום וצהוב וללא שיערות. תזכור שהדבר הזה הוא הבן שלך ועד כמה שיהיה קשה לך להאמין באותו רגע, בדיוק ממנו ייצא ילד חתי'ך ושובב, שתזכה לראות אותו מתבגר, יוצא עם בנות ומגיע להישגים בחיים (רק אל תבנה על זה שכשהוא יגיע לגיל 18 כבר לא יצטרכו צבא. אני מניח, שגם לך אמרו את זה כשהיית קטן...). 7. אם אתה מתבקש להתכבד בחיתוך חבל הטבור, תדע שהדבר איננו דורש הכנה מוקדמת: אתה פשוט מקבל את המספריים לידיך - ועושה את זה... 8. רק אחרי שהסתיים השלב המתואר בסעיף 7, הנך רשאי להדליק את הטלפון הסלולרי. את הדיווח הראשון על לידת הנכד, הסבים והסבתות יקבלו ממך. 9. ככל הידוע לי, אפשר להניח תפילין עד סמוך לזמן שקיעת החמה. כדאי שתברר אם פרט זה נכון בוודאות, כדי להימנע מן האכזבה שיזמנו לך "חוקי מרפי", אם תחליט לצאת מחדר הלידה לצורך זה, דווקא כאשר אשתך תלחץ את הלחיצה האחרונה בהחלט.
