זקוקה לעצות טובות ../images/Emo7.gif
לפני מספר ימים ילדתי את ביתי הבכורה, שמחתי מאוד הייתי הכי מאושרת בעולם, החיוך לא נמחק לי מהפנים עד ש... ביום השחרור מבית החולים קראו לי לשיחה אצל רופאת ילדים בכירה והיא הסבירה לי שהכתם שיש לבתי על הלחי (ושאני חשבתי שזה מהלחץ של הלידה) זהו כתם לידה שנקרא המנגיומה והוא יגדל למימדים מאוד גדולים עד גיל שנה ואחר כך במשך כמה שנים (יכול לקחת עד גיל 5) הוא יעלם ויכול להיות שנצטרך התערבות מנתח פלסטי. החיוך שהיה לי נמחק ובמקום שמחה שאני הולכת הביתה עם ילדה מתוקה ומקסימה הדמעות החלו לנזול והדיכאון שלי רק הולך וגובר. אני שמחה שהילדה שלי בריאה וזהו רק עניין אסתטי אבל אני דואגת מבחינה נפשית מה יהיה עליה, איך יקבלו אותה, האם אנשים ירתעו ממנה. אני מוצאת את עצמי מבקשת ממנה סליחה שילדתי אותה ואני כל כך לא רוצה שהקטנה הזאת תסבול. בעלי גם מודאג מהעניין ואנחנו משתדלים להיות אופטימיים אבל זה קשה. אני מרגישה ממש חסרת אונים.
לפני מספר ימים ילדתי את ביתי הבכורה, שמחתי מאוד הייתי הכי מאושרת בעולם, החיוך לא נמחק לי מהפנים עד ש... ביום השחרור מבית החולים קראו לי לשיחה אצל רופאת ילדים בכירה והיא הסבירה לי שהכתם שיש לבתי על הלחי (ושאני חשבתי שזה מהלחץ של הלידה) זהו כתם לידה שנקרא המנגיומה והוא יגדל למימדים מאוד גדולים עד גיל שנה ואחר כך במשך כמה שנים (יכול לקחת עד גיל 5) הוא יעלם ויכול להיות שנצטרך התערבות מנתח פלסטי. החיוך שהיה לי נמחק ובמקום שמחה שאני הולכת הביתה עם ילדה מתוקה ומקסימה הדמעות החלו לנזול והדיכאון שלי רק הולך וגובר. אני שמחה שהילדה שלי בריאה וזהו רק עניין אסתטי אבל אני דואגת מבחינה נפשית מה יהיה עליה, איך יקבלו אותה, האם אנשים ירתעו ממנה. אני מוצאת את עצמי מבקשת ממנה סליחה שילדתי אותה ואני כל כך לא רוצה שהקטנה הזאת תסבול. בעלי גם מודאג מהעניין ואנחנו משתדלים להיות אופטימיים אבל זה קשה. אני מרגישה ממש חסרת אונים.