ילדים זה כאן

[rona25]

../images/Emo26.gifקשה להתרגל לתינוק חדש ../images/Emo36.gif

מנצלת את הפורום הזה שמלא בבנות חכמות, אינטיליגנטיות לקבל עצות טובות לשאלה הבאה

 

[מחכהלו]

אצבע או מוצץ... מה עדיף?

התינוקי שלי בן שלושה חודשים עוד מעט, ועכשיו הוא התחיל לדחוף את כל היד לפה ולפני כמה ימים פתאום אנו שומעים מציצה אינטסיבית ומסתבר שהילד התחיל למצוץ את האגודל. באותה שניה,תיסכול ושמחה כאחד הציפו אותי. שמחתי לראות שהילד רגוע ושליו אולם מאידך הרגשתי תיסכול נוראי וחשש מפני הבאות קרי: טיפולי שיניים בעתיד,יסורי גמילה וסבל נוראי לכולנו. לציין שני דברים: מדובר ביונק במשרה מלאה ופלטן מוצצים(דקה מציצה ואז פולט את המוצץ). כמו כן הוא מזיל ריר ונראה כאילו החנכיים מציקות לו. יש לי ווכוחים מאוד מעצבנים עם האמא של בעלי מכיוון שהיא מעודדת אותי באגרסיביות לתת לו אצבע עקב ניסיונה עם שלושת ילדיה כולל עצמה שמצצה אצבע עד גיל 13 (לציין שלגברת יש לסת עליונה בולטת וילדיה נזקקו לטיפולי אורטודנט בגיל מאוחר יותר). אשמח לקבל תגובות בעד ונגד מציצה ולשמוע מנסיונכן.

 

[m i c h u s h]

על תינוקות וחיות

שלום רציתי לדעת ממי שילדה ויש לה חיות בבית (כמו כלב ו/או חתול) איך הם מסתדרים ביחד, והאם המשפחה שיגעה אותכם ואיך התמודדתם עם זה?

 

[היידי אור]

וואלה לא יודעת

אבל זה נשמע בדיוק כמו שתי הבנות שלי....

 

[משוש30]

לכאן ולכאן אישית הייתי מעדיפה

אצבע. הוא ממש מכור למוצץ וכל פעם כשהמוצץ נופל לו מהפה בלילה צריך לקום ולתת לו, אם שוכחים את המוצץ בבית זו טרגדיה. כמובן, הוא לוקח מוצצים רק מסוג אחד אז בכלל... עם אצבע הרבה יותר קל כי היא תמיד שם והוא שולט עליה. מצד שני יותר קשה לגמול.

 

[נונינקה]

לא אצלי, אבל חברה שלי ילדה בשבוע

שעבר ויש להם כלבה בבית. הכלבה שם עוד לפני הילד הראשון (למעלה משלוש שנים) והיא קיבלה אותו תחילה בקנאה, אבל עכשיו כל אחד יודע את מקומו. היא רוב היום בחוץ, אבל בלילה מכניסים אותה לישון בחדר עבודה. המשפחה שלהם משני הצדדים לא מעיזה לצייץ. ניסו בילד הראשון והירפו. בסה"כ הכלבה מחונכת והם רואים בה חלק מהמשפחה לכל דבר

 

[pepperony]

יש לנו כלב קצת פסיכי

לקחנו אותו מצער בעלי חיים והוא כנראה חווה התעללות בחודשים הראשונים לחייו. חששתי מאוד מהמפגש בינו לבין התינוקת (היום פעוטה בת שנה וחצי). עשיתי עבודת הכנה - עפ"י המלצות מאלף כלבים ועצות מהרשת. ההתחלה היתה קשה - הוא היה מאוד מרוגש ומתעניין בה..וזה קצת הפחיד אותנו כי לא היינו בטוחים בתגובות שלו. כמו כן הוא היה מאוד אגרסיבי כלפי בני משפחה שנכנסו לחדר השינה שלנו כשטיפלנו בה - הנקה מקלחת... מה שהגביר את ההתנגדות שלהם כלפיו. היום זה סיפור אהבה - הוא רך כמו חמאה לידה, היא המאלף הכי קשוח שלו והוא סר למרותה...ללא טיפה של מרד - הוא קלט מי השולט כאן. היא מטיילת איתו עם הרצועה בחוץ והוא צועד לאט לאט, היא משחקת איתו בכדור הטניס שלו והוא מחזיר לה את הכדור בעדינות שלא שמורה לי או לבני משפחה אחרים.

 

[pepperony]

והנה הצמד

 

[אור יום]

פשוט מקסים

 

[Dimaya]

לנו יש כלב בן 10 (כמעט)

היה בן יחיד, אהוב ומפונק עד להגעת התינוקת. עדיין אהוב ומפונק, אבל כבר לא יחיד. הוא לא אוהב אותה. הוא מקנא. לא עושה לה כלום, אבל אם בטעות היא לידו - נוהם עליה. והיא דווקא בגיל, שהיא כל-כך מעוניינת בו, ורוצה לגעת, וצוחקת כשרואה אותו, אבל האדון - בשלו. איכשהו חשבנו שהם יהיו חברים, אבל הנה עברה כמעט חצי שנה, והוא עדיין לא אוהב אותה. אמא שלי מודאגת בגלל כמות השערות שהוא משיר, ואני מניחה שכשהילדה תתחיל לזחול - זה יהיה קצת בעייתי, אבל נכון לעכשיו עם כל וכל - אוהבים את הקנאי המזונב הזה ולא מוותרים עליו.

 

[אמאאור]

אנחנו וויתרנו על הכלבה.

היתה לנו כלבה, "בת יחידה", מלכת הבית במשך כ-5 שנים לפני שילדנו. היא הגיעה אלינו דרך מישהו שאימץ אותה מצער בעלי חיים, אחרי שהשמפחה המקורית זרקה אותה. הוא חיפש למסור אותה כי בת הזוג שלו לא הסתדרה איתנו, אנחנו לקחנו והיתה בין כולנו אהבה גדולה. עשינו עבודת הכנה לפני הלידה, והשתמשנו בכל השיטות המומלצות, אבל הכלבה סירבה לוותר על מקומה כמס' 1 בבית. זה התחיל בנביחות כשהתינוקת ישנה, או ניסיונות למשוך את תשומת לבי כשאני עסוקה עם התינוקת, והמשיך בנהמות כלפי התינוקת, וחוסר מוכנות להתחבר אליה. כמה שלא ניסינו, לא עזר, וכשהקטנה הראתה סימני זחילה, התחלתי לפחד מעימות ביניהן. למזלי, כל התהליך היה די פשוט, כי הצלחתי להעביר אותה לבית טוב, של המשפחה שלי. היא חיה לה בגינה (אצלנו היתה כלואה בדירה), יוצאת לטיולים בחוץ וחוזרת בזמנה החופשי (היא יודעת לפתוח את השער), יש לה שם עוד כלב וחתולה ככה שהיא בחבר'ה, ובקיצור - הרבה יותר טוב לה שם מאשר אצלנו. גם לנו יותר טוב. יש פחות שערות, פחות ליכלוך, אבל בעיקר פחות פחד שלי מפני מה שהכלבה חלילה תעשה לתינוקת, אם אני לשניה אחת לא אשגיח. כשהגענו למצב בו הייתי סוחבת את התינוקת לעשות איתי פיפי, כי פחדתי להשאיר אותה על המזרו כשהכלבה ליד, ידענו שדי, אין מצב.

 

[יעל מטיילת]

גם ../images/Emo107.gif וגם ../images/Emo108.gif

האמת שמהיחס של הכלבה הכי חששתי כי היא ממש הבכורה שלי. והיא לברדורית גדולה אוהבת ולוקקת.אז קראתי לפני מה לעשות (מצרפת לך קישורים שאספתי כהכנה)והכנתי אותה ככל האפשר, ובגלל שהיא כזאתי מין מתלהבת הכרתי לה את הלל לאט לאט. והיא בהתחלה הרגישה זנוחה ולאט לאט הסתגלה למצב החדש. הלל, כמובן מת עליה

. היא מוציאה ממנו את הצחוקים הרמים והמתגלגלים ביותר. וכשהוא עצבני אני לוקחת אותו להגיד לה שלום ומיד מופיע חיוך. זה מדהים בעיני. לגבי החתולה - היא עברה שינוי מדהים בעיני. מחתולה פרנואידית היא הפכה למתרפקת, באה להתחבק איתנו בזמן הנקה ואפילו מרשה להלל ללטף אותה. לא שהיא מגיעה אליו מיוזמתה החופשית, אבל אם אני בסביבה היא מגיעה לקבל ליטוף.ואני גדלתי בבית עם כלבים וחתולים, וכך גם בעלי, אז לא היתה לנו שום בעיה

.מה שכן, יש לנו טיילן שלוקח את הכלבה לטיול גדול ומושקע. אנחנו די לחוצים בכסף ובכל זאת ההוצאה הזאת הכרחית בעיני. היא אנרגטית ושמחה ובטיולים עם הלל אני דורשת התנהגות למופת.ועוד משהו - הלכתי עם הכלבה לאילוף הרבה לפני ההריון, ורק עכשיו אני תופסת כמה הצעד הזה היה חכם. אם הכלב שלכם דומיננטי ואנרגטי את חייבת להגיע למצב שהוא מכיר בכך שאת שולטת בו ולא הלהיפך.

 

[טלי בארץ הלמה]

יש לי ../images/Emo107.gif

הוא ואדר מסתדרים מצויין - בדרך כלל לא מפריעים זה לזה. המשפחה לא שיגעה אותנו, אלא רק שאלה איך נסתדר. אחרי שראו שאנחנו מסתדרים עזבו את זה.

 

[להבה איתנה]

גם כלב,גם חתול,מסתדרים מעולה

אבל יש לנו חצר והחיות בחוץ.

 

[תפי]

יש לנו כלבה

מקסימה מקסימה. הבאנו אותה שהייתי בהריון. היה לנו חשוב לחנך אותה להרגלים שלנו לפני שהתינוק מגיע. וכמובן שעשינו הכנה לפני ואחרי הלידה. היום עוז בן שנתיים ומסתדר איתה מצוין. לפעמים הוא מציק לה והיא תמיד מגיבה בנעימות או שהולכת ממנו. הוא מאוד אוהב אותה והיא אותו. עכשיו עם אריאלי הקטנקטונת, אני ממש לא מודאגת, כי הכלבה כל כך עדינה ובכול זאת הן תמיד איתי יחד ולא לבד. אני חושבת שלגדל ילד עם חייה זה מדהים ומפתח המון רגישות ואחריות. היום אני לא רואה את הבית שלי ללא כלב/חתול

 

[lulyK]

יש לנו חתול.

לא שיגעו אותנו, כי לכולם במשפחה המורחבת יש חתולים. החתול שלנו מאד נוח ומסוגל לספוג מילדים התנהגויות "תוקפניות".

 

[Tammy52]

אני לא ככ דאגתי

יש לנו כלבה מאוד שקטה ונעימת מזג בהתחלה שהבאנו את התינוקת הביתה היא רחרחה וקשקשה בסקרנות בזנב אבל די מהר התרגלה אליה בשלבי הינקות לא היה בכלל קשר בינהן הילדה היתה אן בסלקל או בלול ובכלל לא ענינה את הכלבה הבונדינג צמח אחרי שהילדה התחילה לעמוד וללכת ולגלות את הכיף שלהאכיל מכף היד.... היום כבר יחסים יותר חמים מבחינת זהירות אני לא נתתי לכלבה להכנס לחדר של הילדה כל שאר הבית היה שלה ואם שכחנו צעצוע על הספה או הרצפה הוא היה בבחינת ז"ל (ככה התרגלנו לאסוף צעצועים)

 

[yaelia]

שני ../images/Emo54.gif../images/Emo54.gif

מהרגע הראשון התנהגו למופת. רחרחו בעניין את היצור החדש. הנקבה אוטומטית התייחסה אליו כמו אל גור שצריך לשמור עליו, הזכר מתעלם רוב הזמן. היום, כשהלל בן שנה ושמונה, הזכר בא המון לליטופים (ומשיכות אוזניים/זנב), הנקבה קצת פחות סבלנית אבל מרשה לו ללטף אותה. הוא מצידו לא מציק להם ביוזמתו ומתנהג מאוד בעדינות. מקסים, אגב, לראות שהוא גדל בלי פחד מבעלי חיים, כלבים ברחוב מאוד מלהיבים אותו ואם מרשים לו ללטף הוא מאוד שמח. חוץ מהפרווה בכל מקום, אני מאוד בעד.

 

[משוש30]

יש לנו שני חתולים מקסימים

המשפחה לא שגעה אותי בכלל לעומת זאת אנשים אחרים לקראת סוף ההריון שאלו שאלות בסגנון של "ולמי את מוסרת את החתולים"? כאילו דא????? שאני אמסור אותם?????????????????????????בהתחלה קצת חששנו כי לגיזמו יש נטיה לישון לנו על הצוואר בגלל זה חצי שנה מתן ישן במיטה שלנו והחתול ישן אצלנו ברגלים. היום מי שבאמת צריכים לחשוש אלו החתולים שמתן מתעלל בהם בלי רחמים והם סופגים הכל.הנה תמונה לדוגמא: לינה משפחתית

 

[ו שתי]

לנו יש חתול אידיוט אך מתוקי

בשלושת השבועות הראשונים אחרי הלידה הוא סירב להכנס הביתה עד כדי אכילה בתחנת ההאכלה לחתולי רחוב. לדעתי- בימים הראשונים אחרי הלידה חמותי ישנה פה על הספה והפחידה אותו.... אחר כך עברו עלינו כמה חודשים קשים, ועכשיו הוא שוב בבית ובחוץ לסירוגין- מחד ממנה פחות אך חוטף ממנה יותר. אבל גם היא חוטפת ממנו. לישון איתנו הוא הפסיק כשזה נהיה "איתנו". המשפחה? מהצד של נ' התנהג כאילו מתבקש לזנוח אותו, מהצד שלי רגילים לחתולים וילדים. התמודדתי איתם כמו תמיד. התעלמות מוחלטת. זה הבית שלנו, לא שלהם.