כידוע אני עם שני קטנטנים בבית, ונופל עלי חופש של 3 שבועות שאין בו גן. חשבתי לעצמי איך לא להשתגע בבית עם שניהם והכנתי תוכנית "מה עושים כל יום" אותה תליתי בגן. לא תאמינו איזו התלהבות היתה מצד ההורים, קצרתי מחמאות
. ובקיצור חשבנו שנהיה עם עוד ילד - שניים, והנה יש 8-10 מצטרפים. אז למי שמעוניינת לשכפל את הרעיון אני מצרפת את התכנית ללא פרטים מזהים
והגיע הזמן בענק להעביר לאיור מחודש ולהוציא משהו הרבה יותר אסטטי. אבל הטקסט חמוד בעיני להפליא. אני יודעת שיש טענות שהוא לוקה בשוביניזם, אבל אני אוהבת את החידה שמאחורי הסיפור ואהבתי מאוד את הסיפור כילדה. האמת, לאור התלונות המרובות שעולות בפורומים על האסטטיקה של הספר הזה, אולי הגיעה העת להתרכז ולכדי עצומה שתשלח למו"ל בנדון
יש מי שבוחר בפרוייקט הזה ומאייר מחדש את מיץ פטל. למרות שגם לי יש בעיה מסוימת עם האיורים המקוריים, עוד לא ראיתי איור חדש שלא גרם לי מיד לתחושת נוסטלגיה (לעומת "פטר והזאב" למשל, שאני מאד אוהבת את האיורים המקוריים ובכ"ז ראיתי כבר כמה גרסאות קסומות יותר). בקיצור, כמאיירת, אם יש משהו שהייתי נמנעת ממנו - זה לקחת על עצמי להתעסק עם זכרון ילדות קולקטיבי שכזה
ועצם זה שתמיד-תמיד רוצים להיות חברים עם מי שפחות רוצה להיות חבר איתנו. אצלנו מיץ פטל הוא להיט, בעיקר 'אתה, אתה אתה, פיל' שהופכות לכל חיה שאנחנו מכירים. לדעתי הוא ספר מלבב אם כי האיורים לא מוצלחים (אבל לא הפריעו לאף ילד שאני מכירה).