ילדים זה כאן

[niritcat]

פשוט תשכחי מזה לבינתיים.

1. תני לך ולו שבועיים שקט מהנושא, ונסי שוב. 2. אל תטרחי לבשל. גם אותי זה נורא עיצבן לבשל לה ואז לזרוק לפח. פשוט קניתי גרבר (רסק תפוחי עץ של גרבר זה בלי תוספות כלל)ומדי פעם זרקתי צנצנת. 3. תזונתית, הוא לא צריך שום דבר נוסף מלבד חלב עד גיל שנה. 4. בדרך כלל יש להם סיבה טובה לחכות. תינוקות עם קיבה רגישה (כמו בתי, למשל, שחיכתה עד גיל 11 חודש) מעדיפים לחכות עד שהמערכת תתפתח יותר והם מוכנים יותר להתמודד עם מוצקים. 5. אי אפשר להכריח אותו. פשוט לא. לדחוף לו כפית לפה בכוח פוגע וגם לא יעיל. אין לך ברירה אחרת אלא לחכות עד שהוא יהיה מוכן. כל מה שנותר לך הוא להחליט להעביר את הזמן הזה בנעימים...

 

[niritcat]

ואגב, בטן...

אני ירדתי 10 קילו מתחת למשקל של לפני ההריון, וכלום לא עזר. מחכה לאחרי הילד השלישי לעשות ניתוח.

 

[אביטלתל]

לפני הכל

איך היחס שלו כלפיה כשהוא לא נשאר איתה לבד כלומר כשאתם בסביבה האם הוא מגיב אליה בשימחה אני לא יודעת בן כמה זיו, אבל איילה (5 חודשים) גם לא ממש מכירה את סבא וסבתא מצד אמא, מסיבות דומות - הם אנשים עסוקים ועובדים בגיל 3 חודשים יצא שהשארתי אותה איתם לפרקי זמן קצרים בבית שלנו והלכתי לסידורים. זה היה בסדר, לא היה צריך להאכיל אותה, רק להיות איתה. עכשיו בגיל 5 חודשים זה לא יעבוד כי היא לא מכירה אותם. אז לפני הכל הם צריכים להכיר אחד את השני, ובשביל זה אני לא חושבת שצריך להשאיר אותם לבד. לדעתי זה יהיה אפילו טוב יותר אם לתקופת הכרות ראשונית (אצלם בבית !) את תהיי איתם ביחד והיא תטפל בו. לדעתי הם צריכים פשוט יותר זמן אחד עם השני. אם את תהיי בסביבה זה אולי יקל עליו לבטוח בה.

 

[אפרת12]

../images/Emo95.gif ילדים זה כאן

 

[1במיה]

חזרתי ../images/Emo13.gif שכחנו לשלם את חשבון הטלפ'

וניתקו לנו את הקו ולא שמתי לב עד שרציתי להכנס לפורום ו.... טוב שילמנו

(הכי חשוב לא?!) שי שי שלי מחר הולכת לראשונה החייה לרופא בגלל שהיא מקיאה 1/2 מהאוכל - כנראה שהיא לא הסתגלה לתחליפים עדיין נקווה לטוב והנה תמונה ישר מהדפוס של הקטנטונת שלי (והגדולה לא פחות מדהימה..)

 

[משוש30]

במיה איזה עיניים יש לקטנה שלך

בלי עין הרע...מקסימונת

 

[1במיה]

תודה../images/Emo9.gif לי ולבעלי יש עיניים ירוקות

ולשתי הבנות שלנו יצא עיניים כחולות. משוש את ירושלמית לא?!

 

[משוש30]

כן גם את?

 

[1במיה]

'מודה באשמה' ירושלמית מאז ומתמיד

אני פשוט זוכרת אותך מפורום הריון ולידה. את באוניברסיטה לא?!

 

[משוש30]

כן כמו כולן...

 

[1במיה]

כוונתי הייתה שלמיטב זכרוני את עובדת

שם וסתם תהיתי באיזו מחלקה (את לא חייבת לענות)

 

[1במיה]

הביבי שלי ביקרה אצל רופא מומחה היום

הגעתי איתה לרופא (פרופסור ברנסקי מנהל רופאת ילדים בהדסה ומומלץ ,בחום

)בגלל שהיא מקיאה ופולטת בלי הפסקה וזה מתגבר מיום ליום ושם בנוסף הוא איבחן שיש לה "קפלים לא סימטרים" ושלח אותי מחר דחוף לעשות לה צילום אגן כי זה יכול להעיד על בעיה באגן שתגרום להפרעות בהליכה אם לא מטפלים בזה בזמן. אז מצד אחד אני שמחה שהוא איבחן את זה מוקדם (בתקווה שהוא טועה) ואז לא תהיה לה שום בעיה בעתיד כי היא תטופל מוקדם ומצד שני מאוד חוששת כי היא בס"כ בת 5 חודשים ואני לא רוצה לראות אותה סובלת בתוך גבס או משהו כזה בקיצור תאחלו לנו שזה כלום, פשוט טעות באיבחון

 

[1במיה]

הכוונה לקפלים לא סימטרים ברגלים

 

[nonaa]

אם הכוונה למפרק ירך לא תקין-זה מאוד

שכיח, נגה היתה עם מתקן לצורך כך מגיל חודש וחצי עד 3 חודשים ... במקרה כזה : כמה שמתחילים יותר מוקדם, נמצאים עם המתקן פחות זמן ...

 

[1במיה]

וא לא ממש פירט על מה מדובר הוא אמר

שקודם נבדוק ואח"כ נדאג...

הוא רק אמר שהוא רןאה קפלים לא סימטרים בירכיים. משהי שמעה על זה

 

[lulyK]

עשיתם us פרקי ירכיים בגיל 6 ש'?

אם כן והכל בסדר, סביר שאין מה לדאוג. אם לא - אז כמו שהרופא אמר - חבל לדאוג לפני שמוודאים שזה אכן זה. ואם זה זה, אז באמת טוב שעולים על זה מוקדם וחוסכים סבל בגיל מבוגר. הטיפול הוא בד"כ פיסוק של הרגליים (לא חייב להיות בגבס. שמעתי גם "רק" על החתלה כפולה)

 

[1במיה]

לא לא עשינו.

 

[משוש30]

אני עדיין חושבת שהפתרון של להגיע

כשאת בבית הוא נכון. כי יש דברים קטנים שמועצמים כשאת לא שם ואם היא תלמד להכיר אותם בקטן היא תדע להתמודד איתם לבד. אתן לך דוגמא ממתן: כשהוא עייף ונודניק כשמכניסים לו מוצץ לפה הוא מתחיל לעשות קול מצחיק כזה מן"אאו אאו אאו". כבר לפי הקול אפשר לדעת שהוא עייף אז שמים לו יד על הראש הוא מחבק אותה ונרדם. כשהיא תכיר את התריקים הקטנים האלה של זיו יהיה לה הרבה יותר קל. לך הדברים נראים טבעיים כי את מכירה אותו מצויין ולה לא.

 

[Arfilit]

אין לי פתרונות קסמים (וחוויה משלי)

ואפילו לא טריקים. כנראה שזה עוד אחד מאותם דברים בהם הזמן יעשה את שלו. אם היא אישה מדהימה כפי שאת אומרת - היא תמצא את הזמן ואת הדרך אליו. ואם כבר בענייני אמא של הגבר: המטפלת שלנו טסה היום לחו"ל לשבוע וחצי. מאחר שלא אישרו לי חופשה מהעבודה - היינו צריכים לג'נגל סידור לפעוטה - ומפה לשם הוחלט שהיום ומחר היא נשארת עם סבתא מצד אבא אפון. יאמר לזכותה - שבשועיים האחרונים היא באה אלינו כמה פעמים בשעות היום - כדי להיות עם המטפלת וללמוד את רזי הטיפול באפונת הגינה שלנו. האפונה לעמות זאת - איננה חסידה גדולה של שינויים. היום בתשע וחצי התקשרתי הביתה (היא הגיעה בתשע) - הגבר ענה לי וברקע שמעתי צרחות צרחות צרחות צרחות. הפעוטה מחתה בקולי קולות כנגד השינויים שנערכו לה בסדרי העולם. רציתי למות. רציתי לעזוב הכל ולרוץ אליה. לא הרבה אחר כך נמסר לי שהיא לא אכלה בכלל - ושוב נחמץ לי הלב (הבשורה הטובה - היא שתתה הרבה מים - ובחום הזה לפחות שללנו חשש להתייבשות). לקראת הצהריים - החל להירשם הרגעות בגזרה - ולקראת המרק היה כבר שיתוף ]עולה מלא. הקטנה שיחקה וטיילה עם סבתא שלה, ישנה למעלה משעתיים וחצי (הרבה יותר ממה שהיא ישנה עם המטפלת) - וכשהיא הגעתי - היתה שקועה במשחק ערני על השמיכה. מה שכן - ברגע שהיא ראתה אותי - נפלטה קריאת אושר מפיה - והיא זחלה אליי בכזו התרגשות - שהיה ברור שהיא התגעגעה מאוד. האמת - היום גם אני התגעגעתי יותר מהרגיל. הדאגה, מסבר, עושה לי געגוע. נראה איך יהיה מחר.

 

[Arfilit]

אבוי - כמה שגיאות הגהה... פדיחית