אבל את זו רק את
יש הרבה אחרים, כמו שדם דם כתב, שלא עושים כלום. אני הייתי מהמרביצים ביסודי. לא בקטע של להרביץ לחלשים, כי אצלנו לא היו חלשים והיינו מאוד מגובשים, אלא להרביץ למי שמגיע לו, מבחינתי, ולא משנה מי. פשוט היה אסור לנסות לפגוע בי ולרוב גם לא ניסו. פעם היה טקס בערב ונשארנו בחצר בית הספר אחרי שההורים כבר הלכו והמחנכת גם נשארה. הרבצתי למי שהיתה החברה הכי טובה שלי עד אותו יום. לא זוכרת מה היא עשתה, אבל חברינו לכתה ניסו להפריד בינינו. המורה, מצידה, הביאה את בעלה שהרים אותי עם צווארון החולצה ואיים עלי. במקרה אחר, היתה ילדה בכתה שתמיד היתה לוקחת לנו מהקלמרים כלי כתיבה ולא מחזירה. היא (שירי) לא היתה עושה את זה בגניבה, אלא מול הפרצוף שלנו היתה דוחפת יד לקלמר שלנו ולוקחת את מה שבא לה עליו. כשהלשנתי עליה למורה, כי לא היה לי כסף לקנות בעצמי את מה שהיא לקחה והתביישתי להגיד להורים שלי שהם צריכים עכשיו לקנות לי שוב כלי כתיבה, המורה ענתה "שירי??? לא יכול להיות!". בשני המקרים ככה מורים לא אמורים להתנהג ואת בטח לא היית נוהגת כמוהם, אבל רוב המורים הם כמוהם ולא כמוך.
