היה פרק מאלף
הפרק הכי טוב שהיה. כל כך הרבה דקויות! את עומרי לא ראו כמעט כל הפרק, ולא בכדי. הוא לא היה רלוונטי כמעט. מה שהיה רלוונטי זה שלפסיכולוגית יש בעיות, והיא צריכה לפתור אותן. כלומר, אילת צריכה לפתור לה אותן. ושהילד יחכה בתור. כל כך מוכר, כל כך צפוי. אנשים מגיעים לתרפיסטים בשיא המצוקה, בשיא המשבר. ואיזה עוד משבר ומצוקה יכולים להשתוות לאלו של הורים שמגלים שהילד חולה, או לקוי, או סובל, כמו זה. ואז, כשהם אבודים לגמרי ומשוועים לעזרה, ולעתים קרובות כל כך גם תוך זוגיות שמתערערת - אז נכנסת הדמות הסמכותית, - ומבלבלת תמוח. כמה קל היה להבחין בפרק בבעיות של אילת. כל כולה צרור של בעיות. ברור, מי לא. אבל היא, בגלל שהיא צריכה עזרה, אז היא צריכה לשלם. לא רק כסף. לצלול לבעיות שלה, להפשיט את נפשה, להתסובב שקופה, ולקבל בתמורה... מה? את שק הבעיות של מי שמולה? "אני מצפה מהילד שלי להתגבר על אוטיזם, ואת לא יכולה להתגבר על חרדונת אחת מגיל 10"? ועומרי כמעט לא היה שם. פרק כאילו בלעדיו. כל כך נכון.
