נראה לי שיש אנשים שזה בא להם בלי מאבק
בדרך כלל כשאנחנו עוברים דברים לא קלים בחיים, זה מעצים אותנו והופך אותנו, בין היתר, לרגישים יותר לסביבה שלנו. איילת נוהגת בחוסר רגישות משווע ויותר מזה - היא נוהגת בחוסר אחריות (בעיקר חוסר אחריות כלכלית). אני חושבת שאנשים שנוהגים בחוסר אחריות הם אנשים שהולך להם בקלות ובגלל זה הם אף פעם לא למדו את הלקח. אולי חלק מהעניין בסדרה זה שדרך הילד שלה היא תצמח ותלמד לקבל ולהכיל את האנשים בסביבה שלה. היא לא רגילה להיות בעמדה של השונה, אז בשלב הזה, היא מנסה להעלים את הבעיה, כי אין לה מושג איך להתמודד איתה. אם היה לה נסיון חיים של מאבק מתמשך, אז היא היתה מסוגלת להבין את המקום של עומרי וע"י זה היא גם היתה מסוגלת לעזור לו. הפגיעה בחממות והמסעדה מסמלת בעיני את חוסר האחריות שלהם. מעבר למסגרת מתאימה, ילד זקוק למשפחה שמתנהלת על מי מנוחות. קשיים כלכליים יוצרים הרבה מתח במשפחה והילדים נפגעים מההשלכות של המתח הזה. לכן זה חוסר אחריות להגיד לפסיכולוגית "תתמחרי, ואנחנו נשלם". היא צריכה להיות מודעת למגבלות שלה ולפעול בהתאם. אגב, גן תקשורת הוא לא הפתרון היחיד שהמדינה מציעה. יש גם אופציה של שילוב יחידני בגן רגיל, אבל זה מצריך סייעת הצמודה לילד (שהעירייה משלמת לה), או במילים אחרות: כולם ידעו שיש לו בעיה. אבל יש מצב שהאופציה הזאת מתאימה לילדים עם תפקוד תקשורתי קצת יותר גבוה מהתפקוד של הילד בסדרה. עוד בעיה עם האופציה של טיפול ביתי, היא הבידוד החברתי של הילד. אם ההורים לא יוצרים עבורו מפגשים חברתיים עם ילדים אחרים, אז הוא נשאר בודד. למיטב הבנתי, ילדים אוטיסטים זקוקים לחברה כמו ילדים רגילים, רק שהם לא ממש יודעים איך להגיע למצבים חברתיים וצריך לעזור להם להגיע לשם. הוא מעדיף לשחק לבד כי שם הכי קל לו (מבחינת ההתמודדות עם העולם), אבל הצורך הנפשי האנושי בחברה עדיין קיים בו. אם איילת היתה חווה קושי חברתי בחיים, אולי היא היתה מסוגלת להבין את זה. להערכתי, היא עוד תשכיל להבין את הכל בהמשך...
