0בוחרת בחיים0
New member
../images/Emo99.gifלבד או עם בני זוג?../images/Emo24.gif../images/Emo23.gif
אני שומעת לא מעט חברים שנמצאים איתי בטיפול, מדברים בסבב ההרגשה על בני הזוג שלהם, על הרגשות שעולים בעקבות שיחות והתנהגויות כאלה ואחרות. חלקם - כמוני - חיים עם מכורים נקיים, וחלקם עם מה שנקרא "נורמטיביים", כאלה שהקשר היחיד שלהם להתמכרויות הם בני הזוג. לעומתם, יש גם את אלה שחיים לבד, ללא בני זוג, שמדברים רק על מה עשו או איך הם מרגישים כרגע, בזמן הסבב. אני תוהה ומשתפת אתכם בשאלות שעולות בי: מה עדיף בעצם, לחיות לבד או עם בן זוג? כי חברה נוספת מהחדר יודעת לספר בכל שיחה כמעט, כמה היא מרוצה מהדרך שהיא עושה לבד, ובעצם שאין לה זמן או מקום בחיים לבן זוג כרגע. לטענת ההגיון שלה - קשה לעשות דרך אמיתית עם בן זוג משום שהדבר מסיח את דעתה מהדרך, וכל מעורבות רגשית לא ממש בריאה, לפחות בתחילת דרך. גם התכנית אומרת את הדברים האלה, אבל.. יש אנשים נשואים כאמור, או כאלה שחיים עם בני זוג הרבה לפני שחשבו על דרך, אז מה עושים במקרים כאלה? מדפדפים את בני הזוג רק למען הדרך? ומתי בעצם זה זמן נכון לזוגיות? הרי יש בחדר לא מעט אנשים שנקיים שנים ארוכות, שעשו לא מעט סיבובים של צעדים, ובהחלט מודעים לעצמם, אבל הם לבד, והכאב של הלבד הזה עולה כמעט בכל פגישה... לעומת אחרים שמביעים בכל פגישה את האסירות תודה שלהם לבני הזוג, מכורים או לא, על התמיכה וההבנה וכאלה... אז.. מה נכון לעשות? נמשיך לבוא
אני שומעת לא מעט חברים שנמצאים איתי בטיפול, מדברים בסבב ההרגשה על בני הזוג שלהם, על הרגשות שעולים בעקבות שיחות והתנהגויות כאלה ואחרות. חלקם - כמוני - חיים עם מכורים נקיים, וחלקם עם מה שנקרא "נורמטיביים", כאלה שהקשר היחיד שלהם להתמכרויות הם בני הזוג. לעומתם, יש גם את אלה שחיים לבד, ללא בני זוג, שמדברים רק על מה עשו או איך הם מרגישים כרגע, בזמן הסבב. אני תוהה ומשתפת אתכם בשאלות שעולות בי: מה עדיף בעצם, לחיות לבד או עם בן זוג? כי חברה נוספת מהחדר יודעת לספר בכל שיחה כמעט, כמה היא מרוצה מהדרך שהיא עושה לבד, ובעצם שאין לה זמן או מקום בחיים לבן זוג כרגע. לטענת ההגיון שלה - קשה לעשות דרך אמיתית עם בן זוג משום שהדבר מסיח את דעתה מהדרך, וכל מעורבות רגשית לא ממש בריאה, לפחות בתחילת דרך. גם התכנית אומרת את הדברים האלה, אבל.. יש אנשים נשואים כאמור, או כאלה שחיים עם בני זוג הרבה לפני שחשבו על דרך, אז מה עושים במקרים כאלה? מדפדפים את בני הזוג רק למען הדרך? ומתי בעצם זה זמן נכון לזוגיות? הרי יש בחדר לא מעט אנשים שנקיים שנים ארוכות, שעשו לא מעט סיבובים של צעדים, ובהחלט מודעים לעצמם, אבל הם לבד, והכאב של הלבד הזה עולה כמעט בכל פגישה... לעומת אחרים שמביעים בכל פגישה את האסירות תודה שלהם לבני הזוג, מכורים או לא, על התמיכה וההבנה וכאלה... אז.. מה נכון לעשות? נמשיך לבוא
