מי שקונה דיסקים כדי לשמוע אותם לא מפסיד כלום
קודם כל, אני לא מסכים אתכם שאתם עושים הבחנה בין דיסקים לתקליטים ומחליטים שהדיסקים הם פאסה והתקליטים הם הדבר האמיתי. יש מקום גם לפורמט הויניל וגם לפורמט הסידי, אבל ברור שאם יוצאות 2 גירסאות איכותיות של אותו אלבום על דיסק ועל ויניל אני אעדיף את הויניל. השאלה היא לדעתי לא אם להוריד או לא להוריד (כלכלית אין שאלה שעדיף להוריד אבל לא כולם אוהבים לשמוע מקבצים ובלי חוברת או עטיפה), אלא בהנחה שאתה קונה תקליטים או דיסקים, אז בשביל מה אתה קונה את מה שאתה קונה, האם אתה קונה להשקעה עתידית או בשביל לשמוע, ואם אתה קונה בשביל לשמוע אז זה לא משנה אם אתה קונה את זה בסידי (הסאונד של הרימסטרים בשנים האחרונות הוא בסדר גמור) או בויניל. חוץ מזה, ההגדרה של יואל לדבר האמיתי בויניל = ההדפסה המקורית משנות השישים, היא לדעתי רלוונטית רק לאספנים הכבדים באמת שממש חייבים כל אלבום את ההדפסה האורגינלית שלו, כי מבחינתי ה-Value For Money שאתה מקבל מכל הדפסות הראישיו החדשות הוא ענק: גם הדפסה שהיא חדשה ובדר"כ מהמסטרים המקוריים, על תקליט 180 גרם שרוב הסיכויים שהוא ישמע יותר טוב מההדפסה המקורית, עם חוברת ועטיפה נאה במחיר שאני לא אגיד שהוא תמיד שווה לכל נפש אבל בוודאי עשירית המחיר מלמצוא תקליט מקורי משנות השישים במצב Mint.
אגב, לבוקסות צריך לדעת איך לגשת, אי אפשר סתם לעכל אותן במכה אז צריך לקחת פעם דיסק מפה ופעם דיסק משם...הנה השבוע במקרה שמעתי את הדיסק החמישי מהקופסה של סנדי דני, דיסק שמכיל את 2 האלבומים של Fotheringay...יופי של אלבומים...סתם השמיץ אותם ג'ו בויד בספר שלו...
