No more heroes anymore
לדעתי, נמשך הקו שראינו בסן רמו, ברונדה וגם היום: אין כוכבים, אין זיקוקי דינור, יש עייפות גדולה של הרוכבים בשלבי הסיום ומצד שני: יותר רוכבים מגיעים לטופ.
טום בונן הוכיח שהוא פייטר אמיתי ולא יושב בגלגלים למרות שהוא לא הפייבוריט. הבריחה שלו הייתה תרגיל קבוצתי מבריק כשלעצמו כשברח על השביל ליד הפאווה, כשבן קבוצתו (נדמה לי שזה היה ונדנברג) חוסם את השביל ומי שרצה לרדוף היה צריך לרדת לפאווה. הוא היה עסוק בהנפת ידיים וגערות לעבר חבריו לבריחה, אבל טענותיו לא היו מוצדקות במיוחד כי גם תומאס וגם הוסהובד בהחלט שיתפו איתו פעולה ומהאחרים קשה היה לדרוש יותר כי או שהיה להם מוביל של הקבוצה מאחור וגם אם לא, פשוט לא היה להם מספיק כוח.
פטר סאגאן בהחלט סיפק את הסחורה לצופים. תמיד הוא חושב מחוץ לקופסה ותמיד עושה את הבלתי יאומן. חזר למרוץ כשכבר הספידו אותו אחרי שפיגר מאחור ונראה רע. אחר כך תקף פעמיים על האספלט. זה קורה לפעמים שתוקפים על האספלט, אבל בדרך כלל זה קורה בנסיבות מיוחדות או כשיש כבר פחות רוכבים בשטח ולא ככה סתם ביום בהיר לתקוף קבוצה של 20 רוכבים.
היה נדמה לי בסיום שהרוכבים של סקיי, ויגינס ותומאס, לא סגורים על עצמם מי המוביל של הקבוצה ולכן לקח זמן עד שמישהו מהם נכנס לעמדת הובלת הרדיפה אחרי טרפסטרה. ויגינס הוא הבכיר, אבל לתומאס, אני חושב, יש ספרינט טוב יותר. בכל מקרה, מצבם היה גרוע עם 3 ספרינטרים בדבוקה המסיימת. יתכן והם הצטערו אחר כך שלא מישהו מהם יצא לנסיון בריחה לפני טרפסטרה, כי זה די מתבקש ששני רוכבי נגד שעון מצטיינים וחלשים יחסית בספרינט (אפילו שהם רוכבי מסלול מומחים), אם נשארו להם כמה אדי דלק במיכל, ינסו ללכת על בריחה.
קנצ'לארה כבר בפעם השלישית (סן רמו, רונדה והיום) לא מנסה לברוח, אלא מחכה לספרינט. מצד אחד זה יפה לראות שיש לו ספרינט אחרי 250 ק"מ בדיוק כמו הספרינטרים קלאסיים. מצד שני, הנשק הקטלני שלו שבו הוא התפרסם, לא בא לידי ביטוי השנה.
טרפסטרה סוף סוף זכה בניצחון גדול והוא באמת יכול להודות לבונן שעשה בלגן במרוץ ונתן לו אפשרות להגיע לסיום רענן יחסית. כמו שאמרתי לפני שבוע ברונדה שאומגה פרמה לא מספקים את הסחורה, היום הם שיחקו אותה בגדול והוכיחו שלפעמים המספרים כן נותנים את התשובה וכשיש 3 רוכבים מקדימה, זה נותן אפשרויות שלאחרים אין.