Madcap

[crazy diamond 84]

הוא שונה מבארט

בהרבה דברים וזה יודע ומובן. אבל עדיין הישגיו ואישיותו של סיד היוו מטרה עבורו. ובדרך אליה הוא מפתח אישיות חדשה, אפלה ומלאת חששות מהמון דברים כמו שיגעון מלחמות, אהבה... כדאי לקרוא מאמרים על אפקט הפיגמליון, ולהבין את השינוי באישיורו של ווטרס עם השנים בראיונות שנעשו איתו וכמובן דרך השירים שכתב. לדעתי, זה מעניין!. לילה טוב.

 

[סלע 1]

אין ממש קשר לאפקט פיגמליון

אפקט פיגמליון מתיחס לציפיה שמגשימה את עצמה, כאשר הכוונה כאן בעיקר לציפיה מצד אדם חיצוני (בעיקר בעל סמכות). לדוגמה: מצב בו מורה, נניח, נותן לתלמיד מסויים הרגשה שהוא מאד מוכשר והתלמיד מגשים את הציפיות משום שדרך המורה הוא מקבל תחושת ערך עצמי ומכאן תחושה של מסוגלות עצמית (אמונה ביכולת שלו להצליח). היה ניתן לדבר על אפקט פיגמליון אך ורק אם ההצלחה של ווטרס היתה נובעת מכן שאדם אחר מאמין בו ומעניק לו תחושת מסוגלות, ולי לפחות לא ידוע על אדם שכזה.

 

[חרטושה]

או. סלע לעומת זאת,

מכסה כמעט כל תחום אפשרי.

והוא גם מסביר טוב. יותר טוב ממני בכל מקרה.

זה כמו לדבר עם המוקדניות ב- 144.

 

[crazy diamond 84]

נכון אבל יש מקרים

שזה קורה בין האדם לעצמו שהוא קובע לעצמו מטרות ומאז מתחילים שינויים בצורת החשיבה שלו וכו`... אני אשאל אנשים שיש להם ידע יותר נרחב בנושא.

 

[brotos]

אחד האלבומים האהובים עלי

למרות הטענות של חרטושה לניצול ציני של אדם משוגע [ומה זה 'פלונטר' של פורטיס? ו'למה לא סיפרת לי' של גרוניך?], אני עדיין חושב שמדקאפ, למרות חסרונותיו החומריים, מכיל בחובו גאונות שלא הייתה [ולא תהיה] לשאר החברים בפ"פ. המילים שחודרות גם עור של פיל, המלודיות המטריפות, סיד- שעצם נוכחותו היא פשוט מתנה, והטירוף, כן- הטירוף!; ניטשה יצר הכי טוב בשעות טירוף, הוא העריץ אותו. אולי זה מה שהיה חסר לפ"פ, אותה גאונות-מטורפות, שתמיד הגבול ביניהם מטושטש ושביר. אני צריך לכתוב משהו על האלבום הזה. הוא מדהים, הוא מרגש, הוא עושה לי דמעות בזווית העין, הוא סיד- לטוב ולרע, הוא הטירוף עצמו. הוא הטירוף בכבודו ובעצמו.