א ל ר ו נ ד
New member
@Nadav Nishri
החלטתי לעשות מעשה רגע לפני שהבחירות נגמרות ולקחת על עצמי את ניהול מטה יום הבחירות של ארץ חדשה#. רבים בטח ירימו גבה למה אני חוזר לעבוד במפלגה אחרי שניהלתי את הקמפיין בתחילתו ועזבתי אחרי חודש בשל מה שנקרא חוסר הסכמה בסיסי ביני לבין אלדד.
אז לכל מי שתהה הנה הסיפור ממקור ראשון.
פגשתי את אלדד לראשונה במחאה. לא סבלתי אותו. חשבתי שהוא נחש ערמומי ושהתרגיל שעשה לנו עם העשרה אוהלים שתקע לנו באמצע השדרה היה פשוט מעשה נבלה. לכל מקום שהוא הלך הלכתי גם. ודאגתי שמעשיו לא יצלחו. אז כמו היום האמנתי שההובלה האותנטית של המחאה כפי שהיא באה לידי ביטוי במעשיה של דפני, היא נכונה, אמתית ואמיצה ולא צריך שאנשים "מתוחכמים" כמו אלדד יעשו בה תרגילים אסטרטגיים לטובתם האישית. לא מצטער על שום דבר שקשור למחאה.
מאז עבר זמן וכולנו עברנו תהליך עם עצמנו ועם הסביבה שלנו. אני הפכתי לפעיל חברתי ואלדד חטף את הכאפה של החיים שלו.
המפגש הבא שלנו היה בנחמה וחצי, בית הקפה השכונתי שלי בו גם אלדד ורני יושבים. כשרני סיפר לי לראשונה על המצא שמתגבש גיחכתי ואמרתי לו עזוב זה לא רציני, "אתה סתם תגנוב קולות מהגוש ולא תעבור את אחוז החסימה". מעת לעת ראיתי את רני ואלדד משוחחים עם אנשים בקפה ומתארים את המניפסט שהם הולכים לייצר. התייחסתי אליהם כאל שני ילדים תימהוניים שרוצים לעשות רעש ולא כאל אנשים רציניים. פה כבר טעיתי.
המפגש הבא היה כשישבתי עם חבר טוב וחשבנו מה אפשר לעשות בבחירות האלו כדי שנוכל לראות את השפיות והחמלה חוזרות למדינה. אלדד היה שם במקרה אז קפצתי על ההזדמנות והזמנתי אותו להצטרף אלינו. אלדד כהרגלו לא חיכה וישר אמר לנו להצטרף אליו. שאלנו מה המצע ? נתן לנו לינק ואמר – "תקראו, תעכלו, תלכו לשירותים ותחזרו אם אתם אמיצים". חזרתי הביתה, קראתי את המצע ואהבתי אותו. אהבתי את הפירוט שבו. אהבתי את הישירות. אהבתי את זה שהוא נאמר בלי בושה. גם לי נמאס להתבייש. כן אני אוהב אדם באשר הוא אדם. כן אני אוהב תרבות. כן אני רוצה להיפרד מפלסטינאים. כן אני רוצה צדק חברתי. כן אני רוצה שלום. כן אני רוצה חופש מחשבה ולא אני לא רוצה להתבייש בזה שאני חושב ככה.
אלדד היה הראשון שדיבר כמוני על אותם דברים ולא התבייש בהם ואפילו צעק אותם.
שם התחברנו. לתוך הפעילות הבאתי איתי גם עוד חברים ופעילים ביניהם גם ברק סגל (היום מקום 5 ברשימה). ברק הוא אחד האנשים היותר טובים שאני מכיר ואני סומך עליו במיליון אחוז. ממליץ לכולם לעשות כך. יחד עם ברק התחלתי לעבוד עם אלדד. אני התמניתי למנהל הקמפיין וברק למנהל השטח.
בהתחלה היה מפחיד. לפני הוצאת הסרטון הראשון של השיטה כולנו הרגשנו שאנחנו מסכנים משהו גדול יותר מנוחות. ממש האמנו שאנחנו מסכנים את החיים שלנו. המידע שגילינו מאלדד (כן הכל נכון), היה פשוט לא יאומן. הרבה דברים הסתדרו לנו בראש. פעולות של מנהיגים ופוליטיקאים שבזמנו היו לא מובנות נהיו לנו ברורות כעת והבנו את גודל הזוועה.
אני מאמין שבחירות מנצחים בעזרת הרגליים והלב. אני מאמין גדול בעבודת שטח יסודית. אני מאמין שכל המפלגות שלא בנו שטח במשך שנים בוכות היום על כך. או שהן לא מבינות ששטח איכותי היה מביא להם ניצחון. בחירות מנצחים בעזרת רעיונות לפעולות איכותיות ואידיאולוגיה בוערת שמועברת על ידי אנשים אמתיים שמאמינים בה בכל ליבם ומאודם. סטיקרים ושלטים וסיסמאות לא מספיקים. הציבור חכם מדי לדעתי. הציבור לא טיפש. אנחנו לא טיפשים וכדאי שיפסיקו להתייחס אלינו ככאלה.
בארץ חדשה חשבתי שיחד עם הסרטונים צריכים לבנות מערך פעילים ארצי. כך עשיתי בהחלה כמנהל קמפיין. כבר מההתחלה הצטרפו אנשים מאילת ומהצפון, מירושלים ומתל אביב והגיעו פניות מכל הארץ. השיטה הייתה לקרוא לאמיצים לבוא ולהצטרף. בשלב הראשון היה הרעיון שיחד עם הסרטונים כולנו נצטלם בעצמנו ונגיד שהצטרפנו לאמיצים וקוראים גם לכם להצטרף. את הסרטון הראשון אני צילמתי ומודה שרעדו לי הברכיים. שתבינו היה פחד באוויר. זה היה אחרי הסרטון השני ורגע לפני השלישי וכבר התחלנו לקבל רמזים מביברמן ושות' שלא כדאי שנמשיך. שמנו פס. אלדד היה קר רוח. ידעתי שהוא חושש אבל הוא נתן לכולנו את התחושה שיש על מי לסמוך ואם מישהו ימצא את עצמו בחולות ראשון זה יהיה גם ככה הוא אז אפשר להירגע.
אז איפה היו הבעיות?
שני דברים. הראשון אלדד הוא ריכוזי ואני לא פראייר. אם אני לא עושה מה שאני חושב שנכון אני לא רוצה להיות חלק ולא משנה מה המחיר. וכן עבדתי בשכר אמנם נמוך בחצי מהצעות אחרות שקיבלתי אבל עם אמונה שאני יכול לעשות מה שאני מאמין בו ולזה אין מחיר. לי ולאלדד היו המון ריבים. שנינו אנשים קשים שיודעים איך להשיג את מבוקשם ושנינו אנשים מקצועיים שיודעים מהי הדרך להצלחה. אלדד האמין שהקמפיין צריך להיות ברובו המוחלט ברשתות החברתיות ואני רציתי שטח בנוסף. המשפט של אלדד היה "לא צריך פעילים". אני אמרתי צריך רק חשוב שהם ייצרו פעילות בעצמם.
אני חושב ששנינו צדקנו בסוף (וזה אומר שאני אוכל חצי כובע בשביל אלדד).
שנית כסף. הבנק עשה בעיות, רשם המפלגות עשה בעיות וכל המנגנון של הכספים לא תתפקד. לכן אחרי חודש כשהבנתי שיש פה בעיה תזרימית ושאני עלול להיות בבעיה מול חברים שהבאתי לעבוד במפלגה ומול הפקידה בסניף הבנק שלי, הייתי צריך לעשות החלטה אישית מאוד קשה.
בצער גדול החלטתי לעזוב. נשארתי חבר של אלדד ורני ואפילו שמחתי כשהם עלו בסקרים (ושלא יעבדו עליכם שארץ חדשה לא בפנים) וקיוויתי שהאומץ שלהם יכניס אותם לתוך הכנסת. כשברק נכנס לרשימה הייתי מבסוט עד הגג. כמו שאמרתי האיש הכי ראוי שיש (רק שילמד לשבת בישיבות ולא להיות קפיץ).
בסיכומו של דבר זה לקח זמן ובירוקרטיה אבל כל החברים קיבלו שכר. אני עוד לא קיבלתי אבל אני לא מוטרד כי אני יודע שיש שתי אפשרויות. או שארץ חדשה נכנסת ואז ישלמו לי או שלא נכנסת ואז אלדד פושט רגל והוא ירצה לשלם לי ולא יוכל.
אז למה אני כן חוזר?
תכלס. אנחנו שבועיים לפני הבחירות ומשעמם ומעצבן לי. משעמם לי כי אנחנו לא יוצרים אנרגיה של שינוי כמו במחאה החברתית. מעצבן אותי שכל הכוח האזרחי שצברנו הולך עכשיו לטמיון כי אנשים חושבים שהכל אותו דבר. מי שאומר את זה נכנע לסיסמאות ולספינים. יש דרך לשנות. קוראים לה להצביע. ולדעתי הצבעה לארץ חדשה היא לא הצבעה של מחאה היא הצבעה של אומץ. שלא יהיה לכם ספק אם ארץ חדשה נכנסת תהיה פה מהפכה. חברי כנסת יחששו מלעשות תרגילים בחדר הקטן של ועדת הכספים. לא עוד משחקים במיליארדים לטובת מיעוט שבע כשאנחנו במעמד הבינוני קורסים. מספיק עם השחיתות. הגיע זמן שמי שטוב יתקדם ולא מי שמקושר.
אלדד, רני, לינדה וברק הם אנשים אמיצים ואני מאמין בהם.
זאת האמת שלי ותעשו עם זה מה שאתם רוצים.
נדב נישרי,
מנהל מטה יום הבחירות ארץ חדשה.
https://www.facebook.com/nadav.nishri
החלטתי לעשות מעשה רגע לפני שהבחירות נגמרות ולקחת על עצמי את ניהול מטה יום הבחירות של ארץ חדשה#. רבים בטח ירימו גבה למה אני חוזר לעבוד במפלגה אחרי שניהלתי את הקמפיין בתחילתו ועזבתי אחרי חודש בשל מה שנקרא חוסר הסכמה בסיסי ביני לבין אלדד.
אז לכל מי שתהה הנה הסיפור ממקור ראשון.
פגשתי את אלדד לראשונה במחאה. לא סבלתי אותו. חשבתי שהוא נחש ערמומי ושהתרגיל שעשה לנו עם העשרה אוהלים שתקע לנו באמצע השדרה היה פשוט מעשה נבלה. לכל מקום שהוא הלך הלכתי גם. ודאגתי שמעשיו לא יצלחו. אז כמו היום האמנתי שההובלה האותנטית של המחאה כפי שהיא באה לידי ביטוי במעשיה של דפני, היא נכונה, אמתית ואמיצה ולא צריך שאנשים "מתוחכמים" כמו אלדד יעשו בה תרגילים אסטרטגיים לטובתם האישית. לא מצטער על שום דבר שקשור למחאה.
מאז עבר זמן וכולנו עברנו תהליך עם עצמנו ועם הסביבה שלנו. אני הפכתי לפעיל חברתי ואלדד חטף את הכאפה של החיים שלו.
המפגש הבא שלנו היה בנחמה וחצי, בית הקפה השכונתי שלי בו גם אלדד ורני יושבים. כשרני סיפר לי לראשונה על המצא שמתגבש גיחכתי ואמרתי לו עזוב זה לא רציני, "אתה סתם תגנוב קולות מהגוש ולא תעבור את אחוז החסימה". מעת לעת ראיתי את רני ואלדד משוחחים עם אנשים בקפה ומתארים את המניפסט שהם הולכים לייצר. התייחסתי אליהם כאל שני ילדים תימהוניים שרוצים לעשות רעש ולא כאל אנשים רציניים. פה כבר טעיתי.
המפגש הבא היה כשישבתי עם חבר טוב וחשבנו מה אפשר לעשות בבחירות האלו כדי שנוכל לראות את השפיות והחמלה חוזרות למדינה. אלדד היה שם במקרה אז קפצתי על ההזדמנות והזמנתי אותו להצטרף אלינו. אלדד כהרגלו לא חיכה וישר אמר לנו להצטרף אליו. שאלנו מה המצע ? נתן לנו לינק ואמר – "תקראו, תעכלו, תלכו לשירותים ותחזרו אם אתם אמיצים". חזרתי הביתה, קראתי את המצע ואהבתי אותו. אהבתי את הפירוט שבו. אהבתי את הישירות. אהבתי את זה שהוא נאמר בלי בושה. גם לי נמאס להתבייש. כן אני אוהב אדם באשר הוא אדם. כן אני אוהב תרבות. כן אני רוצה להיפרד מפלסטינאים. כן אני רוצה צדק חברתי. כן אני רוצה שלום. כן אני רוצה חופש מחשבה ולא אני לא רוצה להתבייש בזה שאני חושב ככה.
אלדד היה הראשון שדיבר כמוני על אותם דברים ולא התבייש בהם ואפילו צעק אותם.
שם התחברנו. לתוך הפעילות הבאתי איתי גם עוד חברים ופעילים ביניהם גם ברק סגל (היום מקום 5 ברשימה). ברק הוא אחד האנשים היותר טובים שאני מכיר ואני סומך עליו במיליון אחוז. ממליץ לכולם לעשות כך. יחד עם ברק התחלתי לעבוד עם אלדד. אני התמניתי למנהל הקמפיין וברק למנהל השטח.
בהתחלה היה מפחיד. לפני הוצאת הסרטון הראשון של השיטה כולנו הרגשנו שאנחנו מסכנים משהו גדול יותר מנוחות. ממש האמנו שאנחנו מסכנים את החיים שלנו. המידע שגילינו מאלדד (כן הכל נכון), היה פשוט לא יאומן. הרבה דברים הסתדרו לנו בראש. פעולות של מנהיגים ופוליטיקאים שבזמנו היו לא מובנות נהיו לנו ברורות כעת והבנו את גודל הזוועה.
אני מאמין שבחירות מנצחים בעזרת הרגליים והלב. אני מאמין גדול בעבודת שטח יסודית. אני מאמין שכל המפלגות שלא בנו שטח במשך שנים בוכות היום על כך. או שהן לא מבינות ששטח איכותי היה מביא להם ניצחון. בחירות מנצחים בעזרת רעיונות לפעולות איכותיות ואידיאולוגיה בוערת שמועברת על ידי אנשים אמתיים שמאמינים בה בכל ליבם ומאודם. סטיקרים ושלטים וסיסמאות לא מספיקים. הציבור חכם מדי לדעתי. הציבור לא טיפש. אנחנו לא טיפשים וכדאי שיפסיקו להתייחס אלינו ככאלה.
בארץ חדשה חשבתי שיחד עם הסרטונים צריכים לבנות מערך פעילים ארצי. כך עשיתי בהחלה כמנהל קמפיין. כבר מההתחלה הצטרפו אנשים מאילת ומהצפון, מירושלים ומתל אביב והגיעו פניות מכל הארץ. השיטה הייתה לקרוא לאמיצים לבוא ולהצטרף. בשלב הראשון היה הרעיון שיחד עם הסרטונים כולנו נצטלם בעצמנו ונגיד שהצטרפנו לאמיצים וקוראים גם לכם להצטרף. את הסרטון הראשון אני צילמתי ומודה שרעדו לי הברכיים. שתבינו היה פחד באוויר. זה היה אחרי הסרטון השני ורגע לפני השלישי וכבר התחלנו לקבל רמזים מביברמן ושות' שלא כדאי שנמשיך. שמנו פס. אלדד היה קר רוח. ידעתי שהוא חושש אבל הוא נתן לכולנו את התחושה שיש על מי לסמוך ואם מישהו ימצא את עצמו בחולות ראשון זה יהיה גם ככה הוא אז אפשר להירגע.
אז איפה היו הבעיות?
שני דברים. הראשון אלדד הוא ריכוזי ואני לא פראייר. אם אני לא עושה מה שאני חושב שנכון אני לא רוצה להיות חלק ולא משנה מה המחיר. וכן עבדתי בשכר אמנם נמוך בחצי מהצעות אחרות שקיבלתי אבל עם אמונה שאני יכול לעשות מה שאני מאמין בו ולזה אין מחיר. לי ולאלדד היו המון ריבים. שנינו אנשים קשים שיודעים איך להשיג את מבוקשם ושנינו אנשים מקצועיים שיודעים מהי הדרך להצלחה. אלדד האמין שהקמפיין צריך להיות ברובו המוחלט ברשתות החברתיות ואני רציתי שטח בנוסף. המשפט של אלדד היה "לא צריך פעילים". אני אמרתי צריך רק חשוב שהם ייצרו פעילות בעצמם.
אני חושב ששנינו צדקנו בסוף (וזה אומר שאני אוכל חצי כובע בשביל אלדד).
שנית כסף. הבנק עשה בעיות, רשם המפלגות עשה בעיות וכל המנגנון של הכספים לא תתפקד. לכן אחרי חודש כשהבנתי שיש פה בעיה תזרימית ושאני עלול להיות בבעיה מול חברים שהבאתי לעבוד במפלגה ומול הפקידה בסניף הבנק שלי, הייתי צריך לעשות החלטה אישית מאוד קשה.
בצער גדול החלטתי לעזוב. נשארתי חבר של אלדד ורני ואפילו שמחתי כשהם עלו בסקרים (ושלא יעבדו עליכם שארץ חדשה לא בפנים) וקיוויתי שהאומץ שלהם יכניס אותם לתוך הכנסת. כשברק נכנס לרשימה הייתי מבסוט עד הגג. כמו שאמרתי האיש הכי ראוי שיש (רק שילמד לשבת בישיבות ולא להיות קפיץ).
בסיכומו של דבר זה לקח זמן ובירוקרטיה אבל כל החברים קיבלו שכר. אני עוד לא קיבלתי אבל אני לא מוטרד כי אני יודע שיש שתי אפשרויות. או שארץ חדשה נכנסת ואז ישלמו לי או שלא נכנסת ואז אלדד פושט רגל והוא ירצה לשלם לי ולא יוכל.
אז למה אני כן חוזר?
תכלס. אנחנו שבועיים לפני הבחירות ומשעמם ומעצבן לי. משעמם לי כי אנחנו לא יוצרים אנרגיה של שינוי כמו במחאה החברתית. מעצבן אותי שכל הכוח האזרחי שצברנו הולך עכשיו לטמיון כי אנשים חושבים שהכל אותו דבר. מי שאומר את זה נכנע לסיסמאות ולספינים. יש דרך לשנות. קוראים לה להצביע. ולדעתי הצבעה לארץ חדשה היא לא הצבעה של מחאה היא הצבעה של אומץ. שלא יהיה לכם ספק אם ארץ חדשה נכנסת תהיה פה מהפכה. חברי כנסת יחששו מלעשות תרגילים בחדר הקטן של ועדת הכספים. לא עוד משחקים במיליארדים לטובת מיעוט שבע כשאנחנו במעמד הבינוני קורסים. מספיק עם השחיתות. הגיע זמן שמי שטוב יתקדם ולא מי שמקושר.
אלדד, רני, לינדה וברק הם אנשים אמיצים ואני מאמין בהם.
זאת האמת שלי ותעשו עם זה מה שאתם רוצים.
נדב נישרי,
מנהל מטה יום הבחירות ארץ חדשה.
https://www.facebook.com/nadav.nishri