OFF ע"פ החדשות אתמול
- פותח הנושא Yuske
- פורסם בתאריך
לאו דווקא
היחס של אנשים כלפייך לאו דווקא נובע מדעה קדומה עלייך או סטריאוטיפ כלשהו, אלא מההתנהגות שלך בעצמך. כשאת חושבת שהם מתרחקים ממך מראש את גם מקרינה משהו מזה. הם חושבים שאת אדם מרוחק שלא מעוניין בחברה שלהם ולא מנסים להתחבר איתך. אם תעשי סוויץ' בתפיסה החברתית שלך אולי תגלי שיש מספיק אנשים נחמדים גם מחוץ לקבוצות האנדרדוג, אנשים שאת דווקא הכללת בקבוצת "אלה שיש להם סריאוטיפ עלי מראש". (וזה לא ממש קשור לפיגוע, בואו נגיד ששום דבר ממה שהנוער במרתף ההוא יכל לעשות לא יכול היה לגרום למישהו שמגיע עם נשק חם ומטען שלילי מראש לשנות את דעתו. הרי כבר שם הם לא עשו שום דבר רע. זה נכון בהקשר של אנשים נורמלים בסיטואציות נורמליות, לא בהקשר של רוצחים.)
היחס של אנשים כלפייך לאו דווקא נובע מדעה קדומה עלייך או סטריאוטיפ כלשהו, אלא מההתנהגות שלך בעצמך. כשאת חושבת שהם מתרחקים ממך מראש את גם מקרינה משהו מזה. הם חושבים שאת אדם מרוחק שלא מעוניין בחברה שלהם ולא מנסים להתחבר איתך. אם תעשי סוויץ' בתפיסה החברתית שלך אולי תגלי שיש מספיק אנשים נחמדים גם מחוץ לקבוצות האנדרדוג, אנשים שאת דווקא הכללת בקבוצת "אלה שיש להם סריאוטיפ עלי מראש". (וזה לא ממש קשור לפיגוע, בואו נגיד ששום דבר ממה שהנוער במרתף ההוא יכל לעשות לא יכול היה לגרום למישהו שמגיע עם נשק חם ומטען שלילי מראש לשנות את דעתו. הרי כבר שם הם לא עשו שום דבר רע. זה נכון בהקשר של אנשים נורמלים בסיטואציות נורמליות, לא בהקשר של רוצחים.)
יכול להיות.
אולי אני משדרת להם ריחוק למרות שאני תמיד משתדלת להיות חביבה אל כולם ולחייך ולא להיות סנובית.אבל זו הרגשה שעלתה לי פתאום תוך כדי הפוסט,זה לא שהלכתי לשיעורים בתחושה כזו.לא אמרתי שהם לא נחמדים,אם הייתי חושבת שהם לא נחמדים לא הייתי רוצה להיות חברה שלהם מלכתחילה.סתם עלה לי בראש שאולי בעצם הסטיגמה עליי לא השתנתה מאז התיכון.ושם באמת הייתה עליי סטיגמה כזו,אנשים אמרו לי בעצמם שהם חשבו שאני משהו אחר לגמרי לפני שהכרנו לעומק.בכל מקרה אני לא מסירה אחריות גם מעצמי,כנראה הביישנות שלי מרתיעה אנשים והם מפרשים את זה כסנוביות.
אולי אני משדרת להם ריחוק למרות שאני תמיד משתדלת להיות חביבה אל כולם ולחייך ולא להיות סנובית.אבל זו הרגשה שעלתה לי פתאום תוך כדי הפוסט,זה לא שהלכתי לשיעורים בתחושה כזו.לא אמרתי שהם לא נחמדים,אם הייתי חושבת שהם לא נחמדים לא הייתי רוצה להיות חברה שלהם מלכתחילה.סתם עלה לי בראש שאולי בעצם הסטיגמה עליי לא השתנתה מאז התיכון.ושם באמת הייתה עליי סטיגמה כזו,אנשים אמרו לי בעצמם שהם חשבו שאני משהו אחר לגמרי לפני שהכרנו לעומק.בכל מקרה אני לא מסירה אחריות גם מעצמי,כנראה הביישנות שלי מרתיעה אנשים והם מפרשים את זה כסנוביות.
טוב,
אני גיליתי כבר בשירות הלאומי שיש אנשים שמפרשים את הביישנות שלי כסנוביות, אבל לא עשיתי שום דבר בנידון. זה פשוט לא הפריע לי. ובקשר לסטיגמה הספציפית הזאת, גם אם כולם שם חושבים שאת חננה זה אל אמור למנוע מהם להתחבר אלייך עפ"י מה שאחותי הגדולה אמרה לי לפני כמה ימים: כל מי שהולך ללמוד באקדמיה הוא חננה. אם זה נכון או לא, לפחות במה שאני למדתי היה ריכוז גבוה מאוד של חננים, ובעצם כבר בתיכון שלי היה די הרבה חננות, ואני יכולה להגיד לך בודאות שאנשים (לפחות לא אלה שהכרתי) לא נרתעים ממישהו "כי הוא חננה" אף פעם. דווקא יכולים להיות יתרונות לחברים חננים, ובכלל... אולי הם נרתעים מאנשים שנראים להם משעממים, או סנובים, או שהם לא נרתעים בכלל והם פשוט מדברים עם מי שנמצא בסביבה ואת פשוט לא נמצאת בסביבה שלהם. (אני די נוטה להסכים עם השלישי.) בסדר, אז הייתה עלייך סטיגמה בתיכון, אז מה? עברו מאז כל כך הרבה שנים ואת כבר לא צריכה לחשוב על זה יותר מידי, בטח שלא בתור משהו שהופך אותך לפחות טובה. לדעתי, אם היית חביבה לכולם וחייכת אז כולם חשבו שאת חביבה וחייכנית, ואם יצא להם פחות לדבר איתך אז הם גם חשבו שאת מאוד שקטה.
אני גיליתי כבר בשירות הלאומי שיש אנשים שמפרשים את הביישנות שלי כסנוביות, אבל לא עשיתי שום דבר בנידון. זה פשוט לא הפריע לי. ובקשר לסטיגמה הספציפית הזאת, גם אם כולם שם חושבים שאת חננה זה אל אמור למנוע מהם להתחבר אלייך עפ"י מה שאחותי הגדולה אמרה לי לפני כמה ימים: כל מי שהולך ללמוד באקדמיה הוא חננה. אם זה נכון או לא, לפחות במה שאני למדתי היה ריכוז גבוה מאוד של חננים, ובעצם כבר בתיכון שלי היה די הרבה חננות, ואני יכולה להגיד לך בודאות שאנשים (לפחות לא אלה שהכרתי) לא נרתעים ממישהו "כי הוא חננה" אף פעם. דווקא יכולים להיות יתרונות לחברים חננים, ובכלל... אולי הם נרתעים מאנשים שנראים להם משעממים, או סנובים, או שהם לא נרתעים בכלל והם פשוט מדברים עם מי שנמצא בסביבה ואת פשוט לא נמצאת בסביבה שלהם. (אני די נוטה להסכים עם השלישי.) בסדר, אז הייתה עלייך סטיגמה בתיכון, אז מה? עברו מאז כל כך הרבה שנים ואת כבר לא צריכה לחשוב על זה יותר מידי, בטח שלא בתור משהו שהופך אותך לפחות טובה. לדעתי, אם היית חביבה לכולם וחייכת אז כולם חשבו שאת חביבה וחייכנית, ואם יצא להם פחות לדבר איתך אז הם גם חשבו שאת מאוד שקטה.
אולי.
טוב,זו הייתה סתם הרגשה שעלתה לי,אבל זה באמת לא נשמע לי הגיוני ככל שאני חושבת על זה יותר.יש לי באמת נטייה להשליך דברים מהעבר על ההווה כדי לנסות לפתור את הבעיות שלי.אבל כאן זה באמת לא מתאים. את מתכוונת לסביבה הפיזית שלהם?כי אני כן נמצאת איתם כל הזמן,זה לא שאני מתבודדת לי באיזו פינה שקטה רחוקה מהם ואחר כך מתפלאת למה אף אחד לא מדבר איתי.
טוב,זו הייתה סתם הרגשה שעלתה לי,אבל זה באמת לא נשמע לי הגיוני ככל שאני חושבת על זה יותר.יש לי באמת נטייה להשליך דברים מהעבר על ההווה כדי לנסות לפתור את הבעיות שלי.אבל כאן זה באמת לא מתאים. את מתכוונת לסביבה הפיזית שלהם?כי אני כן נמצאת איתם כל הזמן,זה לא שאני מתבודדת לי באיזו פינה שקטה רחוקה מהם ואחר כך מתפלאת למה אף אחד לא מדבר איתי.
התכוונתי פיזית, כן
והבנתי שדווקא יש לך שם חברים, אבל הם מקבוצות אנדרדוג או משהו כזה, לא? בכל אופן, אני לא חשובת שזה שאנשים מתחבירם דווקא עם כאלה שדומים להם (ובפרט משתייכים לאותה הקבוצה כמותם) קשור לשנאה או גזענות או משהו כזה, פשוט קל יותר להתחבר למישהו שדומה לך ואת מזדהה איתו בהרבה דברים. אותה מנטליות, אותו סגנון... זה פשוט קל יותר.
והבנתי שדווקא יש לך שם חברים, אבל הם מקבוצות אנדרדוג או משהו כזה, לא? בכל אופן, אני לא חשובת שזה שאנשים מתחבירם דווקא עם כאלה שדומים להם (ובפרט משתייכים לאותה הקבוצה כמותם) קשור לשנאה או גזענות או משהו כזה, פשוט קל יותר להתחבר למישהו שדומה לך ואת מזדהה איתו בהרבה דברים. אותה מנטליות, אותו סגנון... זה פשוט קל יותר.
לא,לא,דיברתי על תקופת בית הספר.
גם בבית הספר היסודי וגם בתיכון הייתה לי נטייה להתחבר אל ה"לא-מקובלים" כי הם לא התעללו בי רגשית,הציקו לי או סתם התעלמו ממני בניגוד לרוב הכיתה.הם היו או אנשים נורא שקטים שקשה להתחבר איתם,כמוני,או עולים חדשים שכולם פסלו אותם מראש ולא ניסו אפילו להתחבר איתם.קראתי להם אנדרדוג במובן של קבוצת המיעוט,ה"אחר" שדיברתי עליו קודם,אם זה לא היה מובן. באוניברסיטה כבר אין את זה,תודה לאל,כי כבר עברנו את הגיל של המקובלים ולא מקובלים,וכולם יושבים יחד עם כולם. נכון,אני מסכימה איתך,בגלל זה היה לי יותר קל עם אנשים שקטים וביישנים כמוני מאשר עם שאר הכיתה. בכל מקרה אני עובדת על עניין הביטחון העצמי שלי ומנסה יותר ויותר ליצור קשר עם אנשים,ולהשתלב בשיחות.זה קצת מסובך כי לפעמים אלה אנשים שמכירים הרבה מקודם אז אני מראש מרגישה שאני באה בסוג של עמדת נחיתות, או שלפעמים פשוט אין לי מה לתרום לשיחה כי מדברים על נושא שאין לי מושג בו.אבל אני בהחלט עובדת על זה,אני לא יושבת סתם ומחכה שיפנו אליי,כי הבנתי כבר שזה לא עובד ככה ובחיים חייבים ליזום כדי להתקדם.
גם בבית הספר היסודי וגם בתיכון הייתה לי נטייה להתחבר אל ה"לא-מקובלים" כי הם לא התעללו בי רגשית,הציקו לי או סתם התעלמו ממני בניגוד לרוב הכיתה.הם היו או אנשים נורא שקטים שקשה להתחבר איתם,כמוני,או עולים חדשים שכולם פסלו אותם מראש ולא ניסו אפילו להתחבר איתם.קראתי להם אנדרדוג במובן של קבוצת המיעוט,ה"אחר" שדיברתי עליו קודם,אם זה לא היה מובן. באוניברסיטה כבר אין את זה,תודה לאל,כי כבר עברנו את הגיל של המקובלים ולא מקובלים,וכולם יושבים יחד עם כולם. נכון,אני מסכימה איתך,בגלל זה היה לי יותר קל עם אנשים שקטים וביישנים כמוני מאשר עם שאר הכיתה. בכל מקרה אני עובדת על עניין הביטחון העצמי שלי ומנסה יותר ויותר ליצור קשר עם אנשים,ולהשתלב בשיחות.זה קצת מסובך כי לפעמים אלה אנשים שמכירים הרבה מקודם אז אני מראש מרגישה שאני באה בסוג של עמדת נחיתות, או שלפעמים פשוט אין לי מה לתרום לשיחה כי מדברים על נושא שאין לי מושג בו.אבל אני בהחלט עובדת על זה,אני לא יושבת סתם ומחכה שיפנו אליי,כי הבנתי כבר שזה לא עובד ככה ובחיים חייבים ליזום כדי להתקדם.
../images/Emo45.gif גם לדעתי התחברות עם אנשים
זה משהו שאתה מאוד יכול להשפיע עליו. ובסך הכל צריך לזכור שרוב האנשים לא מרגישים שאנשים אחרים לא שווים את היחס שלהם.כלומר, כולם (כמעט) שמחים שאנשים פונים אליהם ומדברים איתם. פשוט לפעמים באופן לא רציונלי מרגישים כאילו בטוח אתה היחיד שזקוק לחברה, והאדם השני "יעשה לך טובה" בזה שהוא ידבר איתך, אבל למעשה זה ממש לא נכון... מה שכן, גם לדעת להתחבר וליצור שיחה זו "אומנות" שממש צריך ללמוד ולהתאמן עליה. יש כאלה שזה בא להם בקלות וטבעיות ויש שצריכים ללמוד את זה. מתקשר לאינטלגנציה חברתית וכאלה, נראה לי..(סטטה בטח מבינה בזה..)
זה משהו שאתה מאוד יכול להשפיע עליו. ובסך הכל צריך לזכור שרוב האנשים לא מרגישים שאנשים אחרים לא שווים את היחס שלהם.כלומר, כולם (כמעט) שמחים שאנשים פונים אליהם ומדברים איתם. פשוט לפעמים באופן לא רציונלי מרגישים כאילו בטוח אתה היחיד שזקוק לחברה, והאדם השני "יעשה לך טובה" בזה שהוא ידבר איתך, אבל למעשה זה ממש לא נכון... מה שכן, גם לדעת להתחבר וליצור שיחה זו "אומנות" שממש צריך ללמוד ולהתאמן עליה. יש כאלה שזה בא להם בקלות וטבעיות ויש שצריכים ללמוד את זה. מתקשר לאינטלגנציה חברתית וכאלה, נראה לי..(סטטה בטח מבינה בזה..)
Digi Lista
New member
מה לי ולאינטיליגנציה חברתית?....../images/Emo132.gif../images/Emo3.gif
האמת שקראתי כול מה שנכתב בשרשור מאז ההודעה האחרונה שלי ואני מסכימה עם הרוב הגדול של הדברים,אני יכולה להבין את מה שגלית מרגישה ואני מבינה גם את מה שאת ותמר טענתן. תקראו היום בעיתון המקומי של 'ידיעות אחרונות'(אצלי נגיד זה 'ידיעות חיפה' או 'ידיעות העמק') את הטור של ליהי לפיד... אגיב מאוחר יותר,רק רציתי שתדעו שקראתי(עכשיו אקרא גם את הקישור שגילעד הביא) ומאוד מעניין מה שנכתב
האמת שקראתי כול מה שנכתב בשרשור מאז ההודעה האחרונה שלי ואני מסכימה עם הרוב הגדול של הדברים,אני יכולה להבין את מה שגלית מרגישה ואני מבינה גם את מה שאת ותמר טענתן. תקראו היום בעיתון המקומי של 'ידיעות אחרונות'(אצלי נגיד זה 'ידיעות חיפה' או 'ידיעות העמק') את הטור של ליהי לפיד... אגיב מאוחר יותר,רק רציתי שתדעו שקראתי(עכשיו אקרא גם את הקישור שגילעד הביא) ומאוד מעניין מה שנכתב
יש לך אינטליגנציה חברתית!
אני כבר שנים טוענת שיש לך השפעה מאוד מיוחדת על בני אדם ושאת יכולה לכבוש כל אדם עם הכישורים החברתיים שלך.את מסוגלת להתחבר עם כולם באופן טבעי. קראתי את הטור.מעניין עניין הנחמדות שהיא מדברת עליו.בכלל המילה "נחמד" ראוי לדיון שלם משלה.מה זה בכלל נחמד?האם זה דבר טוב?האם אנו רוצים להיות נחמדים?למה כלכך חשוב לנו שכולם יאהבו אותנו?האם יש דבר כזה נחמד לאנשים מסוימים ולאחרים לא?האם יש דבר כזה נחמד רק לפעמים? אני חושבת שזה פשוט עניין של מצב רוח ולפעמים יש לנו חשק להיות נחמדים ולפעמים לא.מעטים האנשים שזועפים כל הזמן או מאושרים כל הזמן.וגם יש אנשים,שלא משנה מה,לא בא לנו להיות נחמדים אליהם. ויש אנשים שנראים לנו נחמדים עד שמכירים אותם לעומק ומגלים שאולי הם נחמדים,אבל לא אלינו. ונחמדות זה לא תמיד חשוב,לפעמים יותר חשוב להבהיר לאנשים מסוימים את דעתך גם אם זה במחיר "לא לצאת נחמד".
אני כבר שנים טוענת שיש לך השפעה מאוד מיוחדת על בני אדם ושאת יכולה לכבוש כל אדם עם הכישורים החברתיים שלך.את מסוגלת להתחבר עם כולם באופן טבעי. קראתי את הטור.מעניין עניין הנחמדות שהיא מדברת עליו.בכלל המילה "נחמד" ראוי לדיון שלם משלה.מה זה בכלל נחמד?האם זה דבר טוב?האם אנו רוצים להיות נחמדים?למה כלכך חשוב לנו שכולם יאהבו אותנו?האם יש דבר כזה נחמד לאנשים מסוימים ולאחרים לא?האם יש דבר כזה נחמד רק לפעמים? אני חושבת שזה פשוט עניין של מצב רוח ולפעמים יש לנו חשק להיות נחמדים ולפעמים לא.מעטים האנשים שזועפים כל הזמן או מאושרים כל הזמן.וגם יש אנשים,שלא משנה מה,לא בא לנו להיות נחמדים אליהם. ויש אנשים שנראים לנו נחמדים עד שמכירים אותם לעומק ומגלים שאולי הם נחמדים,אבל לא אלינו. ונחמדות זה לא תמיד חשוב,לפעמים יותר חשוב להבהיר לאנשים מסוימים את דעתך גם אם זה במחיר "לא לצאת נחמד".
Digi Lista
New member
לא תמיד צריך להיות נחמדים לכולם.
זה במילא לא עובד(מסכימה עם גלית שנחמדות שווה דיון) עם כמה שהיה נחמד שכן, אם נחמדים לכול אחד זה בסוף מתנגש בצרכים וברצונות שלנו ואז אולי אחרים מרוצים אבל אנחנו אכולים מבפנים. אהבתי את מה שכתבת תמר "את הנחמדות תשאירי לנחמדים". אותי מחרפנים אנשים שתמיד מנסים להיות בסדר ונחמדים לכולם,ברור שאני לא אומרת שכדאי לדרוך על אנשים ולא להיות נחמדים,זה כמו המשפט "נחמד להיות חשוב-אבל יותר חשוב להיות נחמד",אין ספק שאם אפשר להיות נחמדים לאנשים רצוי להיות נחמדים,רוב הזמן נחמדות מובילה לתוצאות נעימות,אלא שכמו בכול דבר אסור להפריז בכמויות כי בקלות אנשים מטפסים עלינו ומנצלים אותנו ואת אותה הנחמדות,אז אין סיבה להיות נחמדים. למשל בסיפור שעברתי בחודשיים האחרונים-אנשים מתוך נחמדות(להגדרתם,לי יש הסתייגויות מנחמדות כזאת) הציעו לי לוותר על הלחימה בדיוק כמו שהם ויתרו(אולי כי לא הם אלה שחטפו?!),הם הציעו אפילו לעדים שלי להישאר נחמדים ולא להתערב כי הם עדיין צריכים לעבוד במקום וחשוב לשמור על יחסים(בלה,בלה,בלה),או המנהל ששיחק אותה "כבול" בין הפטיש לסדן בפרשה (לדעתי הוא בעיקר פחד לקחת אחריות אמיתית) זאת דוגמא לנחמדות מעוותת(שלא נאמר צביעות),השיא היה שגם אנשים שידעו לחלוטין מה "המורה" הזאת עושה כי הם היו מנפגעיה בעבר בחרו להיות נחמדים פתאום לאותה "המורה" ושכחו את מה שהיא עשתה להם,בשלב הזה אני ויתרתי סופית על נחמדות לאותם אנשים גם כשלאט לאט מאזן הכוחות התאזן ועלה לטובתי,התחשק לי להקיא מהם,....לצערי ולשמחתי לטוב ולרע אף פעם לא הייתי מוגדרת כ-מאמי/מתוקה ודומיהם וזה בגלל שעם כמה שאני אוהבת לעזור אני לא מסוגלת לשקר ולהיות לא נאמנה לעצמי-אם מישהו לא ראוי שאהיה נחמדה אליו כי הוא לא נחמד בעצמו אני לא אהיה נחמדה(לא אעשה לו רע במכוון אבל אני לא אתן לו יחס מעבר למינימום),אם אני רואה משהו ולא מסכימה איתו אני לא אישאר נחמדה ושקטה,נחמדות היא בעיקר כדי שיאהבו אותנו,שנקבל הצדקה מהחברה על זה שאנחנו בסדר,אני שחקנית גרועה במשחקים חברתיים כאלה ויש לי מספיק אמונה בעצמי כדי להסתדר גם בלי שיאהבו אותי ויתנו לי חיזוקים חיצוניים. לא רוצה להיות נחמדה כול הזמן,נחמדות כול הזמן מצריכה הרבה מאמצים אצלי ואני לא רוצה להתאמץ ולהשקיע אנרגיות במשהו שאני לא מאמינה שאפשרי,תמיד יהיו תלונות וכמה שנהיה נחמדים אנשים ידרשו יותר ומעטים אלה שבאמת מצליחים לאורך זמן לרצות את כולם ולהישאר כול הזמן נחמדים כשזה בא על חשבונם... מה עדיף להיות נחמד,חסר אישיות יציבה('פודלים' כמו שתמר הגדירה) ואידיוט או להיות ישר עם עצמך ועם אחרים מתוך ידיעה שבמילא תיאלץ להילחם(כי בכול מקרה תלונות על כול דבר הם המומחיות של אנשים) כחלק מההישרדות?...
זה במילא לא עובד(מסכימה עם גלית שנחמדות שווה דיון) עם כמה שהיה נחמד שכן, אם נחמדים לכול אחד זה בסוף מתנגש בצרכים וברצונות שלנו ואז אולי אחרים מרוצים אבל אנחנו אכולים מבפנים. אהבתי את מה שכתבת תמר "את הנחמדות תשאירי לנחמדים". אותי מחרפנים אנשים שתמיד מנסים להיות בסדר ונחמדים לכולם,ברור שאני לא אומרת שכדאי לדרוך על אנשים ולא להיות נחמדים,זה כמו המשפט "נחמד להיות חשוב-אבל יותר חשוב להיות נחמד",אין ספק שאם אפשר להיות נחמדים לאנשים רצוי להיות נחמדים,רוב הזמן נחמדות מובילה לתוצאות נעימות,אלא שכמו בכול דבר אסור להפריז בכמויות כי בקלות אנשים מטפסים עלינו ומנצלים אותנו ואת אותה הנחמדות,אז אין סיבה להיות נחמדים. למשל בסיפור שעברתי בחודשיים האחרונים-אנשים מתוך נחמדות(להגדרתם,לי יש הסתייגויות מנחמדות כזאת) הציעו לי לוותר על הלחימה בדיוק כמו שהם ויתרו(אולי כי לא הם אלה שחטפו?!),הם הציעו אפילו לעדים שלי להישאר נחמדים ולא להתערב כי הם עדיין צריכים לעבוד במקום וחשוב לשמור על יחסים(בלה,בלה,בלה),או המנהל ששיחק אותה "כבול" בין הפטיש לסדן בפרשה (לדעתי הוא בעיקר פחד לקחת אחריות אמיתית) זאת דוגמא לנחמדות מעוותת(שלא נאמר צביעות),השיא היה שגם אנשים שידעו לחלוטין מה "המורה" הזאת עושה כי הם היו מנפגעיה בעבר בחרו להיות נחמדים פתאום לאותה "המורה" ושכחו את מה שהיא עשתה להם,בשלב הזה אני ויתרתי סופית על נחמדות לאותם אנשים גם כשלאט לאט מאזן הכוחות התאזן ועלה לטובתי,התחשק לי להקיא מהם,....לצערי ולשמחתי לטוב ולרע אף פעם לא הייתי מוגדרת כ-מאמי/מתוקה ודומיהם וזה בגלל שעם כמה שאני אוהבת לעזור אני לא מסוגלת לשקר ולהיות לא נאמנה לעצמי-אם מישהו לא ראוי שאהיה נחמדה אליו כי הוא לא נחמד בעצמו אני לא אהיה נחמדה(לא אעשה לו רע במכוון אבל אני לא אתן לו יחס מעבר למינימום),אם אני רואה משהו ולא מסכימה איתו אני לא אישאר נחמדה ושקטה,נחמדות היא בעיקר כדי שיאהבו אותנו,שנקבל הצדקה מהחברה על זה שאנחנו בסדר,אני שחקנית גרועה במשחקים חברתיים כאלה ויש לי מספיק אמונה בעצמי כדי להסתדר גם בלי שיאהבו אותי ויתנו לי חיזוקים חיצוניים. לא רוצה להיות נחמדה כול הזמן,נחמדות כול הזמן מצריכה הרבה מאמצים אצלי ואני לא רוצה להתאמץ ולהשקיע אנרגיות במשהו שאני לא מאמינה שאפשרי,תמיד יהיו תלונות וכמה שנהיה נחמדים אנשים ידרשו יותר ומעטים אלה שבאמת מצליחים לאורך זמן לרצות את כולם ולהישאר כול הזמן נחמדים כשזה בא על חשבונם... מה עדיף להיות נחמד,חסר אישיות יציבה('פודלים' כמו שתמר הגדירה) ואידיוט או להיות ישר עם עצמך ועם אחרים מתוך ידיעה שבמילא תיאלץ להילחם(כי בכול מקרה תלונות על כול דבר הם המומחיות של אנשים) כחלק מההישרדות?...
Digi Lista
New member
בקלות אפשר לאבד את הגבולות...
נחמדות ואדיבות הן אחלה אבל תמיד צריך לשמור על עירנות ולהיות נחמדים בעיקר למי שראוי כי הוא נחמד בחזרה,יחס שווה יחס. סיכמת את זה יפה ובמדוייק
נחמדות ואדיבות הן אחלה אבל תמיד צריך לשמור על עירנות ולהיות נחמדים בעיקר למי שראוי כי הוא נחמד בחזרה,יחס שווה יחס. סיכמת את זה יפה ובמדוייק
אפשר להיות נחמדים בכל פעם שאפשר להיות נחמדים
(קראתי את הטור של ליהיא לפיד בשבת). אנשים מקבלים אילוצים ומבינים, וגם אם כן לא תמיד חייבים להסביר הסברים לכולם. פעם אפילו סיננתי את החברה הכי טובה שלי והיא לא אמרה על זה כלום (אני בעצמי הסברתי לה אח"כ למה עשיתי את זה, אבל היה לה מספיק שכל לשלוח לי SMS בעצמה ולשאול בו אם זה בסדר שנדבר אח"כ כבר אז.), אולי כי היא גם ככה מכירה אותי מספיק טוב כדי לדעת לא להפגע ממני או משהו.
(קראתי את הטור של ליהיא לפיד בשבת). אנשים מקבלים אילוצים ומבינים, וגם אם כן לא תמיד חייבים להסביר הסברים לכולם. פעם אפילו סיננתי את החברה הכי טובה שלי והיא לא אמרה על זה כלום (אני בעצמי הסברתי לה אח"כ למה עשיתי את זה, אבל היה לה מספיק שכל לשלוח לי SMS בעצמה ולשאול בו אם זה בסדר שנדבר אח"כ כבר אז.), אולי כי היא גם ככה מכירה אותי מספיק טוב כדי לדעת לא להפגע ממני או משהו.
העניין הוא
שאם אתה חלק מהקהילה, יש לך את התחושה החזקה של "זה הייתי יכול להיות אני." לרוצח לא היה אכפת את מי הוא רוצח, אלא העיקר שאלה הומואים או לסביות. התחושה הזו שיש מי שרוצה לרצוח אותך, היא המכאיבה יותר לאנשים מהקהילה. אני מבינה את דעתך על המושג "קהילה", אבל אף אחד לא אמר שזה שהוא משתייך אליה זה אומר שזה מבטל את שאר האישיות. אין מה לעשות, אבל בני אדם זקוקים לחברת אנשים דומים להם, ובמיוחד שמדובר בדבר משמעותי כל-כך כמו מיניות. לדוגמא, אצלנו בחבורה יש הרבה הומואים ולסביות. לפעמים נוצר מצב שמישהו מהסטרייטים נשאר "לבד", וההומואים מדברים וצוחקים על דברים שקשורים אליהם, והסטרייט מרגיש לא קשור וזה נראה לכולם מובן מאליו. אבל אם הומו נמצא לבד עם סטרייטים, לאף אחד זה לא נראה מוזר..
שאם אתה חלק מהקהילה, יש לך את התחושה החזקה של "זה הייתי יכול להיות אני." לרוצח לא היה אכפת את מי הוא רוצח, אלא העיקר שאלה הומואים או לסביות. התחושה הזו שיש מי שרוצה לרצוח אותך, היא המכאיבה יותר לאנשים מהקהילה. אני מבינה את דעתך על המושג "קהילה", אבל אף אחד לא אמר שזה שהוא משתייך אליה זה אומר שזה מבטל את שאר האישיות. אין מה לעשות, אבל בני אדם זקוקים לחברת אנשים דומים להם, ובמיוחד שמדובר בדבר משמעותי כל-כך כמו מיניות. לדוגמא, אצלנו בחבורה יש הרבה הומואים ולסביות. לפעמים נוצר מצב שמישהו מהסטרייטים נשאר "לבד", וההומואים מדברים וצוחקים על דברים שקשורים אליהם, והסטרייט מרגיש לא קשור וזה נראה לכולם מובן מאליו. אבל אם הומו נמצא לבד עם סטרייטים, לאף אחד זה לא נראה מוזר..
star_female
New member
../images/Emo16.gif
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.