** OFF - שרשור פוליטיקה ⚖️

[Maybe Mary]

לא צריכה להסביר נכון?
יופי.

 

[פולגאר]

נבדק אם המחבל התכוון להגיע למחאה כנגד המהפכה המשפטית, האם זה היה מפסיק את המחאות המיותרות האלו?

 

[אופה קטנטנה]

והשבתי לך שהן לא מיותרות כלל,
גם בשרשור הקודם.

היי, ברוך הבא.
כאן אני היא האחראית,
כדאי לך לא להתסיס את המקום,
אחרת תמצא עצמך מחוץ לפורום.

 

[אופה קטנטנה]

האחים לנשק.

 

[merilue]

האחים לנשק.

 

[אופה קטנטנה]

תמונות מההפגנה הערב.

 

[אופה קטנטנה]

יהודית רביץ הנפלאה, שרה התקווה הערב.

 

[merilue]

 

[sashalola]

לא נפסיק
לא נוותר
לא נשתוק
ארץ ישראל שלי יפה
ננכש את העשבים השוטים וגם תפרח

 

[יונתנסקי]

לא נפסיק
לא נוותר
לא נשתוק
ארץ ישראל שלי יפה
ננכש את העשבים השוטים וגם תפרח

יש לי הרגשה שהעשבים השוטים השתלטו עלינו
ויהיה מאוד קשה לנכש אותם.
יתרה מזאת: יש החושבים שהם הנורמה, ואנחנו השוטים.

 

[יונתנסקי]

בוקר טוב,
לשוחרי הסטוריה אזכיר

6.8 הירושימה.....

כשהטילו את הפצצה, מן הסתם קיוו לעולם חדש, טוב יותר.

האמנם ?

 

[בלנקה המקורית]

בוקר טוב חברים וחברות יקרות וותיקות.
הבוקר קראתי את התגובות שלכם לפוסט שכתבתי. אתמול הרגשתי רע מאוד עם כאבים בלתי מוסברים שיש לי בירך ומקרין על כל הרגל.
זה מנטרל אותי לגמרי ונאלצת לשכב ימים שלימים במיטה. הפורום של תפוז לא נמצא אצלי בנייד וגם אם כן, אני לא יכולה לכתוב בו.
בכל אופן, הבוקר קראתי את תגובותיכם.
מה אני אגיד לכם?
הירך כואבת קצת פחות, אבל הנשמה יותר. הרבה יותר.
המחבל של אמש היה אמור להגיע לקפלן. בקפלן בשעה הזאת נמצאו הבת שלי, בעלה ונכדי הגדול.
ברשתות החברתיות נשמעו המון קריאות של ימנים אשר הביעו את אכזבתם על כך שהמרצח לא הגיע לקפלן.
איך אני אמורה להרגיש כלפי חצי עם? איך?
שנאה? תעוב? זלזול? בוז עמוק? חשש? חרדה?
כיצד הגענו למצב שבו אני פוחדת ממחצית עמי לא פחות ממה שאני פוחדת מאויבינו הערבים?
כמאמר השיר - אלוהיי שמור אותי מאוהביי כי משונאיי אשמר בעצמי.
כן. יש לנו כוח אדיר מול האוייבים שלנו מבחוץ. אבל האוייב האמיתי נמצא בתוכנו והוא גדל כאן למימדים עצומים.
הנכד שלי האמצעי מתגייס בעוד יומיים. הוא מיועד לשריון אבל הוא רוצה/מת להיות בקרבי. גולני או נח"ל או גבעתי לא איכפת לו מה. העיקר להיות בחיל קרבי.
איך אני אמורה להרגיש? אני בת 74 ומאוכזבת נורא מהצבא ומהמדינה. לא רוצה שיתגייס. מצידי שיילך ויגדל עוד קצת אפילו בעיר זרה.
הפסקתי להיות ציונית. אם חצי מהעם שלי מצטער שהמחבל לא הגיע לפגוע במאה אלף איש שנמצאים ברחוב,
אז נגמרה לי הציונות.
אם הייתי צעירה ובגיל המתאים, במצב הפוליטי הנוכחי הייתי מצטרפת לבן שלי בברלין שהוא חי בה עשרים שנה.

 

[tarimulu]

הפסקתי להיות ציונית. אם חצי מהעם שלי מצטער שהמחבל לא הגיע לפגוע במאה אלף איש שנמצאים ברחוב,
אז נגמרה לי הציונות

טוקבקיסטים ברשת שחלקם עוד לא הגיעו לגיל של זכות הצבעה לא מייצגים חצי מהעם. התגובות הקיצוניות תמיד הכי בולטות לעין ועושות רעש, אבל מתוך 2.5 מיליון מצביעי הגוש הנגדי לשלך, אם כל אחד שמתנגד לפגיעה במאה אלף איש שנמצאים ברחוב היה כותב "מזל שלא...", לא היית מצליחה למצוא את התגובות שציינת כי זה היה מחט בערימה של שחת.

בדיוק כמו שתגובות כמו "חבל שהמתנחל הוא לא זה שנרצח בבורקה" לא מייצגות חצי עם.

זה מזכיר קצת פוסטים ברשת על תופעות לוואי או דברים שליליים הקשורים לנטילת תרופות מסוימות. הרוב ברשת ידבר על הדברים השליליים שעלולים לקרות, גם אם הדבר השלילי קורה ל-1 מ-1000 איש הנוטלים את התרופה. כי ה-999 האחרים לא יבואו לרשת לכתוב "התרופה לא עושה לי שום דבר רע". מדברים על החריג והשונה מהנורמה המקובלת.

 

[בלנקה המקורית]

נכון הם לא חצי מהעם, הם גם לא חצי הפרצוף של העם אבל הם החצ'קון עם המוגלה שחייבים לנקז אותה. אי אפשר להמשיך ככה איתם.
בסופו של דבר החצ'קונים הללו מתרבים ומזהמים את העור ואחר כך את הדם.

 

[פולגאר]

בוקר טוב חברים וחברות יקרות וותיקות.
הבוקר קראתי את התגובות שלכם לפוסט שכתבתי. אתמול הרגשתי רע מאוד עם כאבים בלתי מוסברים שיש לי בירך ומקרין על כל הרגל.
זה מנטרל אותי לגמרי ונאלצת לשכב ימים שלימים במיטה. הפורום של תפוז לא נמצא אצלי בנייד וגם אם כן, אני לא יכולה לכתוב בו.
בכל אופן, הבוקר קראתי את תגובותיכם.
מה אני אגיד לכם?
הירך כואבת קצת פחות, אבל הנשמה יותר. הרבה יותר.
המחבל של אמש היה אמור להגיע לקפלן. בקפלן בשעה הזאת נמצאו הבת שלי, בעלה ונכדי הגדול.
ברשתות החברתיות נשמעו המון קריאות של ימנים אשר הביעו את אכזבתם על כך שהמרצח לא הגיע לקפלן.
איך אני אמורה להרגיש כלפי חצי עם? איך?
שנאה? תעוב? זלזול? בוז עמוק? חשש? חרדה?
כיצד הגענו למצב שבו אני פוחדת ממחצית עמי לא פחות ממה שאני פוחדת מאויבינו הערבים?
כמאמר השיר - אלוהיי שמור אותי מאוהביי כי משונאיי אשמר בעצמי.
כן. יש לנו כוח אדיר מול האוייבים שלנו מבחוץ. אבל האוייב האמיתי נמצא בתוכנו והוא גדל כאן למימדים עצומים.
הנכד שלי האמצעי מתגייס בעוד יומיים. הוא מיועד לשריון אבל הוא רוצה/מת להיות בקרבי. גולני או נח"ל או גבעתי לא איכפת לו מה. העיקר להיות בחיל קרבי.
איך אני אמורה להרגיש? אני בת 74 ומאוכזבת נורא מהצבא ומהמדינה. לא רוצה שיתגייס. מצידי שיילך ויגדל עוד קצת אפילו בעיר זרה.
הפסקתי להיות ציונית. אם חצי מהעם שלי מצטער שהמחבל לא הגיע לפגוע במאה אלף איש שנמצאים ברחוב,
אז נגמרה לי הציונות.
אם הייתי צעירה ובגיל המתאים, במצב הפוליטי הנוכחי הייתי מצטרפת לבן שלי בברלין שהוא חי בה עשרים שנה.

איך הגעת למסקנה הזאת על חצי מהעם?
בסה"כ הייתה תמיהה, אם המחאות היו מפסיקות אם לא עלינו, זה היה קורה?

 

[בלנקה המקורית]

איך הגעת למסקנה הזאת על חצי מהעם?
בסה"כ הייתה תמיהה, אם המחאות היו מפסיקות אם לא עלינו, זה היה קורה?

לא הבנתי

 

[אופה קטנטנה]

יחפנית,

לפני הכל,
הרגישי טוב במהרה, מקווה שהכל יחלוף גם הכאב הפיזי וגם זה הנפשי.
וחשתי בצערך ובכאבך מבעד למילים באותו הפוסט, לכן שלחתי לך ח י ב ו ק.


ואני אומר לך דבר מה הכי כן, תרימו ציין אותו בהגיון נפלא, והוא אכן צודק.
ועדיין, אני אישית שומעת את קולות הקיצוניים מהטוקבקים
גם ברחובות.

בקניון, בתור לקופת חולים, בחניה, בקיוסק, ברחבת המיון בבית החולים.
כי בצדק אמרת, שהזרעונים הללו נשאים באוויר מופצים ומתרבים.
ויש להוקיעם מרגע הגיעם אל העולם, למנוע את האמפקט והנזק בצדם.

 

[בלנקה המקורית]

יחפנית,

לפני הכל,
הרגישי טוב במהרה, מקווה שהכל יחלוף גם הכאב הפיזי וגם זה הנפשי.
וחשתי בצערך ובכאבך מבעד למילים באותו הפוסט, לכן שלחתי לך ח י ב ו ק.


ואני אומר לך דבר מה הכי כן, תרימו ציין אותו בהגיון נפלא, והוא אכן צודק.
ועדיין, אני אישית שומעת את קולות הקיצוניים מהטוקבקים
גם ברחובות.

בקניון, בתור לקופת חולים, בחניה, בקיוסק, ברחבת המיון בבית החולים.
כי בצדק אמרת, שהזרעונים הללו נשאים באוויר מופצים ומתרבים.
ויש להוקיעם מרגע הגיעם אל העולם, למנוע את האמפקט והנזק בצדם.

אני לגמרי מסכימה עם חלק מדבריו של תרימולו אבל זה לא מספיק. הזרעים כבר באוויר נישאים ברוח. הקרקע כבר דשנה. הדיקטטורה תהיה כאן במוקדם או במאוחר. הלך עלינו.

 

[אופה קטנטנה]

לא,
אחרת מה הטעם במאבק שלנו,
אם מראש נניח שאין בו כדי להשפיע ולשנות?

אני לא מהמרימים ידיים, אני פרא מתמרד ועיקש.
כן מאלה שלרגעים נשבר, מתייאש, אבל קם על הרגליים,
מזדקף, וממשיך הלאה.

 

[יונתנסקי]

בוקר טוב חברים וחברות יקרות וותיקות.
הבוקר קראתי את התגובות שלכם לפוסט שכתבתי. אתמול הרגשתי רע מאוד עם כאבים בלתי מוסברים שיש לי בירך ומקרין על כל הרגל.
זה מנטרל אותי לגמרי ונאלצת לשכב ימים שלימים במיטה. הפורום של תפוז לא נמצא אצלי בנייד וגם אם כן, אני לא יכולה לכתוב בו.
בכל אופן, הבוקר קראתי את תגובותיכם.
מה אני אגיד לכם?
הירך כואבת קצת פחות, אבל הנשמה יותר. הרבה יותר.
המחבל של אמש היה אמור להגיע לקפלן. בקפלן בשעה הזאת נמצאו הבת שלי, בעלה ונכדי הגדול.
ברשתות החברתיות נשמעו המון קריאות של ימנים אשר הביעו את אכזבתם על כך שהמרצח לא הגיע לקפלן.
איך אני אמורה להרגיש כלפי חצי עם? איך?
שנאה? תעוב? זלזול? בוז עמוק? חשש? חרדה?
כיצד הגענו למצב שבו אני פוחדת ממחצית עמי לא פחות ממה שאני פוחדת מאויבינו הערבים?
כמאמר השיר - אלוהיי שמור אותי מאוהביי כי משונאיי אשמר בעצמי.
כן. יש לנו כוח אדיר מול האוייבים שלנו מבחוץ. אבל האוייב האמיתי נמצא בתוכנו והוא גדל כאן למימדים עצומים.
הנכד שלי האמצעי מתגייס בעוד יומיים. הוא מיועד לשריון אבל הוא רוצה/מת להיות בקרבי. גולני או נח"ל או גבעתי לא איכפת לו מה. העיקר להיות בחיל קרבי.
איך אני אמורה להרגיש? אני בת 74 ומאוכזבת נורא מהצבא ומהמדינה. לא רוצה שיתגייס. מצידי שיילך ויגדל עוד קצת אפילו בעיר זרה.
הפסקתי להיות ציונית. אם חצי מהעם שלי מצטער שהמחבל לא הגיע לפגוע במאה אלף איש שנמצאים ברחוב,
אז נגמרה לי הציונות.
אם הייתי צעירה ובגיל המתאים, במצב הפוליטי הנוכחי הייתי מצטרפת לבן שלי בברלין שהוא חי בה עשרים שנה.

אגיד לך בקיצור
זבל יש בכל מקום.
הבעיה היא, שמסיבות פוליטיות אצלנו הזבל הופך לדשן
מתפזר (בהמוניו) על פני הקרקע
ומטייב (לרעה) כל חלקה שפעם היתה טובה
ואליה אנחנו עורגים.

חוששתני שכבר אין מקום לערגה הזאת.



סתם, היום 6 באוגוסט.