eu sei que
New member
אני כפי הנראה, הקשישה בחבורה...../images/Emo3.gif
והבנות שלי, בהחלט בנות בוגרות. אני חושבת שבסה"כ צמחנו ביחד... לפעמים, הצלחנו. לפעמים, טעינו. אז מה? כולנו בני אדם. (כמובן, שאני לא מדברת על מקרים פאתלוגיים של הזנחה וכד'). אני מודה באשמה, כמעט ולא קראתי ספרות על גידול ילדים, (אני ממש מרגישה רע, כשאני רואה את הידע והדיונים, כאן ובפורומים אחרים), למזלי - לא היתה תורת הרצף - או לפחות לא היתה מוכרת כשהן רק נולדו כי בטעות הייתי עוד מאמצת אותה
חולשות פרטיות ביותר (הצורך בלאמץ דברים בלתי אפשריים), אבל, אני חושבת שגם אנחנו בני אדם - עם רצונות, צרכים, אהבות, אכזבות ועוד... ורעיונות כמו אלה אכן, הופכים אותנו לסמרטוטים מצויים (חוויה מפוקפקת). אני בעד להיות עם התינוק שלנו כמה שיותר, כמה שיותר צמוד, ככל הנדרש על פי, האינטואיציה שלנו... וכולנו, אם אנחנו עוצרים ומקשיבים - אנחנו מוצאים אותה מחדש ...אבל, גם לי זכות לישון בלילה!!! במנוחה, יש מקום להיות עם הילדים ויש מקומות להיות בפרטיות ו/עם המישהו הזה שבחרת לחלוק את חייך איתו. וכן, הנקתי עד גיל שנה+ את בנותיי, אבל - הן גם קיבלו בקבוק בשעות שלי היה קשה או הייתי עייפה מכדי להניק, או כשיצאתי לטייל והן נשארו בבית. יותר מכך, אני חושבת - שהפיכת הילדים שלנו למרכז החיים ומרכז העולם (זוכרים את הכתבה לפני שבועיים-שלושה? על הילדים הישראליים), בלי להעמיד גבולות, בלי לשמור על הזכויות שלנו הבוגרים, בינתיים - במאזן הכללי - אני לא בטוחה שהוא עומד לטובתינו - הילדים שלנו, חסרי גבולות, חסרי כבוד למבוגרים מהם, אלינו ההורים שלהם ועוד הרבה רעות חולות אחרות, היום כשהבנות שלי בגיל ההתבגרות, ולא לדאוג, יש להן את כל התחלואים של גיל ההתבגרות - אבל, ואנדליזם, אלימות (ואני מדברת -על ילדים מ"בית טוב"), זלזול בסביבה ובערכי הסביבה - הם דברים שגם הן (אולי משום שגדלו בחו"ל), מוקיעות - ואלו הם, הנושאים שעולים וחוזרים בשיחות המשפחתיות שלנו, לעיתים תכופות. אז - תינוק צריך את אמא שלו - כמה שיותר, כמה שיותר קרוב - אבל, גם תינוק בן ששה חודשים יכול וצריך - שיהיו לו גבולות ובעיקר שיהיה את המישהו הזה, שישים אותם, כי בלי חוקים וגבולות - יש הרי אנרכיה... מקווה שהצלחתי להעביר את הנקודה שלי... אם לא תרגום בהמשך
והבנות שלי, בהחלט בנות בוגרות. אני חושבת שבסה"כ צמחנו ביחד... לפעמים, הצלחנו. לפעמים, טעינו. אז מה? כולנו בני אדם. (כמובן, שאני לא מדברת על מקרים פאתלוגיים של הזנחה וכד'). אני מודה באשמה, כמעט ולא קראתי ספרות על גידול ילדים, (אני ממש מרגישה רע, כשאני רואה את הידע והדיונים, כאן ובפורומים אחרים), למזלי - לא היתה תורת הרצף - או לפחות לא היתה מוכרת כשהן רק נולדו כי בטעות הייתי עוד מאמצת אותה