כביכול שיר על אהבה, אבל אם תעקבו אחרי המילים נראה לי שיש מצב שהוא מדבר על מריחואנה. בלי קשר, שיר מצוין, הווקאלז בבתים עמוקים והסי-פארט מאד מוצלח. התופים משגעים.
השיר הכי מוצלח באלבום, בעיני. אני מאוהב בפתיחה שלו, ברצינות שוקל להפוך אותה לרינגטון שלי. מעבר לפתיחה, הקול שלו חוזר ואפלוליות של תחילת האלבום, לתחושת הדחיפות והכאב. הגיטרה, הליווי, המבנה של השיר. פשוט מעולה.
אם האלבום היה יוצא על ויניל, אז השיר הזה היה צריך לפתוח את צד ב'. הבניה של השיר הזה מצוינת. קראתי ביקורת עליו שאמרה שהוא צריך להיות חלק מסאונד טרק של סרט פעולה ואני לגמרי מסכים. הגיטרות, הקול של פיליפ, הכל פשוט מהודק מצוין. ואפילו מילים לא רעות.
וגם אני שומעת אותו באיזה סרט פעולה.
הבעיה שהוא לא מיוחד, לא הצלחתי אפילו להקשיב עד הסוף.
גם הסגנון לא פיליפי במיוחד, נשמע יותר כמו משהו שדוהטרי היו מקליטים.
מוצלח מאוד. הפזמון חזק, הבתים גם סולידים.
הבעיה שלו הוא שהוא לא זכיר. אני אוהבת אותו כשאני שומעת אותו אבל אחרי שאני מסיימת את האלבום, אני לא זוכרת אותו אף פעם.
השיר הזה טוב, אבל מרגיש כמו שאריות מהאלבום הקודם. הגיטרה שמובילה את השיר, המילים הפשטניות, הכל מרגיש מאד כמו האלבום הקודם. חסר פה הכאב והחספוס שיש בשאר השירים.
הקול של פיליפ חסר איזה רגש, נשמע מונוטוני כזה ולא מיוחד כמו בשירים האחרים.
למרות זאת, הלחן טוב והפזמון חזק.
עוד שיר שבכיף יוכל למצוא עצמו בסאונדטרק של סדרת נעורים כזו או אחרת.
גם השיר הזה יותר רגוע, אבל יש משהו מאד בוגר בו, בניגוד לקודם. הווקאלז בפזמון מהפנטים והפלצט שלו מושלם. גם הגיטרה מקסימה והמיתרים ברקע בדיוק במידה הנכונה.
גם זה עוד לאב סונג אבל לזה יש וייב סטוקרי כזה מה שהופך אותו לסקסי ומגניב. בכאלה הוא פנטסטי!
אומנם גם במקרה הזה הבתים הרבה יותר טובים מהפזמון. אבל אני אוהבת את הוייב של השיר. מין קורנר סייד סונג.
שיר מעניין. בשמיעה ראשונה לא חיבבתי אותו אבל לאט לאט אני מתחיל להעריך אותו. אני יותר אוהב את פיליפ בנמוכים שלו, אבל כאן הוא מאד מוצלח גם בגבוהים. הC Part חמוד ובגדול השיר קצת מזכיר את Raging Fire מבחינת מבנה וליווי.