Speaker for the dead. חוות דעת
מי שלא קרא, יכול להיות שזה יהרוס. הישמרו. סיימתי עכשיו את הספר השני בסדרת אנדר – Speaker For The Dead, או איך שלא קוראים לזה בעברית. באתי אליו עם אפס ציפיות, בדיוק כמו שבאתי אל המשחק של אנדר, אבל הנחתי שהוא יהיה באותו קו. כבר על ההתחלה, כשהתחלתי להסתבך עם כל הפורטוגזית הזאת, והשארקית ושאר השפות הלא מובנות שהיו שם הבנתי שבאמת עדיף לקרוא אותו בעברית, אבל מאחר שזה לא אפשרי כרגע, נאלתר. עכשיו, בדיעבד, אני חושבת שהספר הזה מצליח לעלות על הראשון. עולה בעצם זה לא התואר המתאים כי זה כאילו להשוות שני זאנרים שונים, אבל אני חושבת זאת בגלל שהוא הצליח כלכך להרגיז אותי. כל השמאלץ שלא היה קיים בראשון, פתאום הניף את ראשו. מה זה סיפורי האהבה האלה עם ההקרבה. "אני לא אתחתן איתך כי אז אתה תמות ולא אוכל לסבול זאת. אני אתחתן עם מישהו אחר בשביל להעניש את עצמי" ושאר כתבי דניאל סטיל המונוטונית. אני לא אמשיך עם תיאורי השמאלץ כי בטוח יש כאלה שלא קראו ולא רוצה להיות זו שהורסת להם. אנדר נהיה פתאום רגשני יותר, מלודרמטי יותר. בדיוק כמו בבי"ס לקרב – ואו אני בכלל לא יכולה לחשוב על הביטוי התואם בעברית. איך תרגמו battle scholl? – הוא ממשיך להנהיג אנשים גם כאן, רק לא בצורה של קרבות אלא יותר כמנחה, אב ושאר תיאורים מנהיגיים שאתם יכולים לעלות על דעתכם. אבל בעצם אני לא אומרת כאן כלום, אז אני אגיע לנקודה. כל ההתעסקות עם הנצרות ועם הדגש הרב שהקתוליות מהווה חלק כלכך מרכזי בחיים של אותה קולוניה די הפתיע אותי, כי תמיד חשבתי שיש שתי אופציות לדת בעתיד גם בספרות מד"ב וגם בעצם בחיים האמיתיים שלא אזכה לראות איזה מההנחות שלי ייתגשמו- או שהיא תתגבר ובאמת תכלול את כולם ותהווה חלק מרכזי אם לא מלא מהחיים בעולם או בכל מקום אחר, או שהיא לאט לאט תתכווץ ותישאר חיה במקומות קטנים, ושל קבוצות שוליות בחברה. שם בלוזיטניה, הקתוליות היא בדיוק כמו בעיר נידחת וקטנה בארה"ב או משהו בסגנון, ששם הכנסייה היא השולטת וחיי החברה של האנשים סובבים סביבה. כאילו העתיד בספר לא השתנה וזה די ניפץ לי מין דבר שהיה לי טריוויאלי בראש -שמד"ב ודת (קונבנציונלית הכוונה. לא דת מומצאת) לא קשורים אחד לשני. זה כמובן בניגוד חד שדת היא בעצם משהו בדיוני (אלה המאמינים, בבקשה לא לסקול אותי) והתנ"ך הוא ספר עם הרבה תיאוריים של אולי לא מדע בדיוני אבל דברים שלא קורים במציאות היום וקשורים לניסים ושאר פלאות. גם הסיום, שהיה בדיוק כמו הסיום של הראשון. הראשון הייתה נקודת ההתחלה- המסע שלו עם הגולם וסיומו בשני 3000 שנים אחרכך. זה היה סגירת מעגל שנכתבה לדעתי בצורה די חיננית. היה דגש רב יותר על דמויות המשנה בספר. ממש פרק על כל דמות, כולל על ג´יין שהיוותה בשבילי את אותה אנתחה קומית שקיימת כמעט בכל ספר רציני. דווקא אותם תיאורים שמאלצים, הצליחו לתאר את הדמויות בצורה טובה יותר. גם מתוך האנגלית, הצלחתי לדמיין איך הן נראות ומה הן הבעות פניהן, וזה היה גם כן חדש בשבילי, כי לא חשבתי שאצליח לדמיין טוב באנגלית. אני רואה את נובינהה כמישהי בלונדינית קטנה- לא מאלה שמסובבות ראשים אלה יותר בלונד חיוור כזה, שיער דהוי, עם עיניים כחולות קרות, שיכולות להפוך בין רגע לעיניים זועפות וכועסות על החדירה לפרטיות שלה, קמטים מסביב לעיניים לא מזקנה אלא מצער ועוד. כמעט כל דמות אני יכולה לתאר, חוץ מאנדר עצמו. הדבר היחיד שעולה לי לראש בקשר אליו הוא שהוא לבוש גלימה סגולה. לא יודעת למה אבל זה האסוציאציה שלי. היו המון קטעים שלא הבנתי. גם בגלל ההקשר וגם בגלל שהם היו מייגעים אז לא היה לי כוח לקרוא בעיון, כמו מה קורה כשהם שרים לעצים, לכן יש צורך לקרוא שוב בעברית, אבל למרות שהוא הרבה פחות תזזיתי מהראשון, ואין תיאורי קרבות שכיף לדמיין אותם כי הם באפס כבידה, הוא לא פחות מותח, ובהחלט לא פחות מפתיע ובעל רעיונות מאוד מקוריים על העולם הבא. טוב. את ארבעת הספרים הנותרים אני כבר לא אצטרך לקנות, כי הם נמצאים בבית שבו אני גרה (כולל האחרון שעכשיו יצא) ואני די מצפה כבר לקרוא אותם. מי היה מאמין שבתוך שבועיים אני אסיים יותר מ650 עמודים באנגלית, ואפילו לא יימאס לי מזה. ואו. הספר האחרון באנגלית שקראתי לפני כן היה בכיתה י´- לפני שלוש שנים. The Positronic man, של אייזיק אסימוב. עשו לו לפני כשנתיים סרט דביק עם רובין ויליאמס. הפכו ספר חביב ומעניין לדרמה קומית לכל המשפחה. הוליווד סאקס. אני אפסיק להציק לכם עכשיו ואלך להתחיל את השלישי. איך הם עברתו את Xenocide? עברתי עכשיו על ההודעה הזאת ובעצם הכל מבולגן כאן. לא נורא. מקווה שתבינו מה בעמם דעתי על הספר. בקיצור נמצרץ, לאלה שדילגו עד למטה - ממליצה אשקה
מי שלא קרא, יכול להיות שזה יהרוס. הישמרו. סיימתי עכשיו את הספר השני בסדרת אנדר – Speaker For The Dead, או איך שלא קוראים לזה בעברית. באתי אליו עם אפס ציפיות, בדיוק כמו שבאתי אל המשחק של אנדר, אבל הנחתי שהוא יהיה באותו קו. כבר על ההתחלה, כשהתחלתי להסתבך עם כל הפורטוגזית הזאת, והשארקית ושאר השפות הלא מובנות שהיו שם הבנתי שבאמת עדיף לקרוא אותו בעברית, אבל מאחר שזה לא אפשרי כרגע, נאלתר. עכשיו, בדיעבד, אני חושבת שהספר הזה מצליח לעלות על הראשון. עולה בעצם זה לא התואר המתאים כי זה כאילו להשוות שני זאנרים שונים, אבל אני חושבת זאת בגלל שהוא הצליח כלכך להרגיז אותי. כל השמאלץ שלא היה קיים בראשון, פתאום הניף את ראשו. מה זה סיפורי האהבה האלה עם ההקרבה. "אני לא אתחתן איתך כי אז אתה תמות ולא אוכל לסבול זאת. אני אתחתן עם מישהו אחר בשביל להעניש את עצמי" ושאר כתבי דניאל סטיל המונוטונית. אני לא אמשיך עם תיאורי השמאלץ כי בטוח יש כאלה שלא קראו ולא רוצה להיות זו שהורסת להם. אנדר נהיה פתאום רגשני יותר, מלודרמטי יותר. בדיוק כמו בבי"ס לקרב – ואו אני בכלל לא יכולה לחשוב על הביטוי התואם בעברית. איך תרגמו battle scholl? – הוא ממשיך להנהיג אנשים גם כאן, רק לא בצורה של קרבות אלא יותר כמנחה, אב ושאר תיאורים מנהיגיים שאתם יכולים לעלות על דעתכם. אבל בעצם אני לא אומרת כאן כלום, אז אני אגיע לנקודה. כל ההתעסקות עם הנצרות ועם הדגש הרב שהקתוליות מהווה חלק כלכך מרכזי בחיים של אותה קולוניה די הפתיע אותי, כי תמיד חשבתי שיש שתי אופציות לדת בעתיד גם בספרות מד"ב וגם בעצם בחיים האמיתיים שלא אזכה לראות איזה מההנחות שלי ייתגשמו- או שהיא תתגבר ובאמת תכלול את כולם ותהווה חלק מרכזי אם לא מלא מהחיים בעולם או בכל מקום אחר, או שהיא לאט לאט תתכווץ ותישאר חיה במקומות קטנים, ושל קבוצות שוליות בחברה. שם בלוזיטניה, הקתוליות היא בדיוק כמו בעיר נידחת וקטנה בארה"ב או משהו בסגנון, ששם הכנסייה היא השולטת וחיי החברה של האנשים סובבים סביבה. כאילו העתיד בספר לא השתנה וזה די ניפץ לי מין דבר שהיה לי טריוויאלי בראש -שמד"ב ודת (קונבנציונלית הכוונה. לא דת מומצאת) לא קשורים אחד לשני. זה כמובן בניגוד חד שדת היא בעצם משהו בדיוני (אלה המאמינים, בבקשה לא לסקול אותי) והתנ"ך הוא ספר עם הרבה תיאוריים של אולי לא מדע בדיוני אבל דברים שלא קורים במציאות היום וקשורים לניסים ושאר פלאות. גם הסיום, שהיה בדיוק כמו הסיום של הראשון. הראשון הייתה נקודת ההתחלה- המסע שלו עם הגולם וסיומו בשני 3000 שנים אחרכך. זה היה סגירת מעגל שנכתבה לדעתי בצורה די חיננית. היה דגש רב יותר על דמויות המשנה בספר. ממש פרק על כל דמות, כולל על ג´יין שהיוותה בשבילי את אותה אנתחה קומית שקיימת כמעט בכל ספר רציני. דווקא אותם תיאורים שמאלצים, הצליחו לתאר את הדמויות בצורה טובה יותר. גם מתוך האנגלית, הצלחתי לדמיין איך הן נראות ומה הן הבעות פניהן, וזה היה גם כן חדש בשבילי, כי לא חשבתי שאצליח לדמיין טוב באנגלית. אני רואה את נובינהה כמישהי בלונדינית קטנה- לא מאלה שמסובבות ראשים אלה יותר בלונד חיוור כזה, שיער דהוי, עם עיניים כחולות קרות, שיכולות להפוך בין רגע לעיניים זועפות וכועסות על החדירה לפרטיות שלה, קמטים מסביב לעיניים לא מזקנה אלא מצער ועוד. כמעט כל דמות אני יכולה לתאר, חוץ מאנדר עצמו. הדבר היחיד שעולה לי לראש בקשר אליו הוא שהוא לבוש גלימה סגולה. לא יודעת למה אבל זה האסוציאציה שלי. היו המון קטעים שלא הבנתי. גם בגלל ההקשר וגם בגלל שהם היו מייגעים אז לא היה לי כוח לקרוא בעיון, כמו מה קורה כשהם שרים לעצים, לכן יש צורך לקרוא שוב בעברית, אבל למרות שהוא הרבה פחות תזזיתי מהראשון, ואין תיאורי קרבות שכיף לדמיין אותם כי הם באפס כבידה, הוא לא פחות מותח, ובהחלט לא פחות מפתיע ובעל רעיונות מאוד מקוריים על העולם הבא. טוב. את ארבעת הספרים הנותרים אני כבר לא אצטרך לקנות, כי הם נמצאים בבית שבו אני גרה (כולל האחרון שעכשיו יצא) ואני די מצפה כבר לקרוא אותם. מי היה מאמין שבתוך שבועיים אני אסיים יותר מ650 עמודים באנגלית, ואפילו לא יימאס לי מזה. ואו. הספר האחרון באנגלית שקראתי לפני כן היה בכיתה י´- לפני שלוש שנים. The Positronic man, של אייזיק אסימוב. עשו לו לפני כשנתיים סרט דביק עם רובין ויליאמס. הפכו ספר חביב ומעניין לדרמה קומית לכל המשפחה. הוליווד סאקס. אני אפסיק להציק לכם עכשיו ואלך להתחיל את השלישי. איך הם עברתו את Xenocide? עברתי עכשיו על ההודעה הזאת ובעצם הכל מבולגן כאן. לא נורא. מקווה שתבינו מה בעמם דעתי על הספר. בקיצור נמצרץ, לאלה שדילגו עד למטה - ממליצה אשקה
