אני אסביר
כהן קיבל את הרעיון לשיר ששמע שבאושוויץ היו יהודים שהתפקיד שלהם היה לנגן לפני ההולכים לתאי הגזים. אפשר להתייחס לסוף האהבה כסוף החיים. בשורה הראשונה הוא מזכיר כינור בוער - מה שרומז שיש משהו אפל בנגיעה. בשורה השנייה יש פאניקה במחנות הריכוז, ההמשך של השורה "עד שאני נאסף בביטחה פנימה" יכולה לרמז על תאי הגזים או המוות. בבית השני יש הזכר לבבל -מקום בו הלשונת מתערבבות (כמו האושוויץ שריכז יהודים מכל אירופה) וגם כן מקום של אסון גדול. בבית השלישי יש בקשה שריקוד יהי ארוך -כדאי להישאר בחיים מעט יותר. "שנינו מתחת לאהבתינו, שנינו מעל" - גם קבורים למטה, אבל גם הנשמה שעולה למעלה. בבית הרביעי- הילדים שמחכים להיוולד הם הילדים שלא יוולדו בגלל הרצח. בסוף יש בקשה למקלט, למרות שכל האיומים נקרעו - אולי משום האיום נורא ביותר כבר התממש. כמובן שכהן שילב את האיזכורים לשואה בשיר שהוא קודם כל שיר אהבה.
