רצוני/תער ומה שביניהם
תיאוריית הטער היא שיטה לישום במחקר. היא אינה אקסיומה. היא הימור. שיטה יוריסטית שלנו להגיע לתוצאה המקום לנסות את כול האפשרויות. כול דבר ניתן להסביר בצורה פשוטה ובצורה מסובכת (גם מערכת אקולוגית) זה לא עומרת שאחד השיטות לא עובדות פשוט תלוי מה השימוש המבוקש. ירח מגבינה כידי לספר לילד חוקי האסטרופיזיקה כידי להטיס חללית. זה בעיקר כול ההבדל. רצוני או לא. כאשר האדם נחשף זמן מימושך לגירוי מסויים הגירוי עובר הביטואציה ומפסיקים לקלוט אותו. זה לא רציני אבל אם קולטים כל הזמן סביר להניח שמפסיקים לשמוע אלה אם מתאמצים או מגיע משהוא בעוצמה/באופי שונה בהרבה מהרגיל. ניתן לחסוף יציאה של רגשות. בידיוק כפי שניתן להדחיק זכרונות או לחשוב "רעש" (זה אינו המצאה באמת ניתן לחשוב כך. אבל מי שמכיר את הדוד פרויד יודע מה קורה כאשר מדחיקים יותר מדי. דוגמא לאמפטיה שלא כתוצע מתפיסה התנהגותית: (הדוגמה שאני מביא פו יכולה גם להיות מקראה פרטי של פלסיבו. אם אתם יודעים שזה כך נא תקנו אותי) יושבים ונרגעים מול בן אדם אחר. דקה עם עיניים עצומות ונשימה רגועה. כאשר מרגישים שהגוף מספיק רפוי והרגשות שלך אצמך רגועות (לא לנסות כאשר את/ה מצויים בסערת רגשות) חושפים את אצמך (והכוונה לא לבגדים) מי שלא פשוט מרגיש מה צריך לעשות שישתמש בדימין מודרך (לדמיין שאתה פותך את זרעותיך לחיבוק, פותך את ראשך וכו´) ומנסים להגיע לאדם שממול. אם הבן אדם אינו חוסם ומדחיק חזק מדי מתכילים להרגיש שרידי רגשות ותחושות. לא יודעת אם ניתן לתת להם תווית אבל אפשר בגלוי להרגיש שהם זרים.
תיאוריית הטער היא שיטה לישום במחקר. היא אינה אקסיומה. היא הימור. שיטה יוריסטית שלנו להגיע לתוצאה המקום לנסות את כול האפשרויות. כול דבר ניתן להסביר בצורה פשוטה ובצורה מסובכת (גם מערכת אקולוגית) זה לא עומרת שאחד השיטות לא עובדות פשוט תלוי מה השימוש המבוקש. ירח מגבינה כידי לספר לילד חוקי האסטרופיזיקה כידי להטיס חללית. זה בעיקר כול ההבדל. רצוני או לא. כאשר האדם נחשף זמן מימושך לגירוי מסויים הגירוי עובר הביטואציה ומפסיקים לקלוט אותו. זה לא רציני אבל אם קולטים כל הזמן סביר להניח שמפסיקים לשמוע אלה אם מתאמצים או מגיע משהוא בעוצמה/באופי שונה בהרבה מהרגיל. ניתן לחסוף יציאה של רגשות. בידיוק כפי שניתן להדחיק זכרונות או לחשוב "רעש" (זה אינו המצאה באמת ניתן לחשוב כך. אבל מי שמכיר את הדוד פרויד יודע מה קורה כאשר מדחיקים יותר מדי. דוגמא לאמפטיה שלא כתוצע מתפיסה התנהגותית: (הדוגמה שאני מביא פו יכולה גם להיות מקראה פרטי של פלסיבו. אם אתם יודעים שזה כך נא תקנו אותי) יושבים ונרגעים מול בן אדם אחר. דקה עם עיניים עצומות ונשימה רגועה. כאשר מרגישים שהגוף מספיק רפוי והרגשות שלך אצמך רגועות (לא לנסות כאשר את/ה מצויים בסערת רגשות) חושפים את אצמך (והכוונה לא לבגדים) מי שלא פשוט מרגיש מה צריך לעשות שישתמש בדימין מודרך (לדמיין שאתה פותך את זרעותיך לחיבוק, פותך את ראשך וכו´) ומנסים להגיע לאדם שממול. אם הבן אדם אינו חוסם ומדחיק חזק מדי מתכילים להרגיש שרידי רגשות ותחושות. לא יודעת אם ניתן לתת להם תווית אבל אפשר בגלוי להרגיש שהם זרים.
אנשים אולי תפתחו דיון ניפרד על נכונות או לא נכונות של השיטה הנ"ל? זה בידיוק הסיבה למה הדיון הקודם הגיע לאורך הנוחכי 