אקדמית שלושת הנוצות
לפני אלפי שנים הגשימה "המוזה החדשה" את חזונה, והקימה את אקדמית שלושת הנוצות הנודעת. למרבה הצער, זמן לא רב אחר כך הלכה לעולמה; לפחות לאחד מהם... את מקומה תפסה בתה, המכונה "המוזה המחודשת", והיא שהפכה את המוסד לאקדמית קסם מפוארת. בוגריה הפכו לדמויות בולטות בכל אשר הלכו; כל ממלכה התהדרה בבוגר האקדמיה אחד לפחות בין שריה או יועציה. כפריי העמקים נהגו לקרוא לאקדמיה "הטירה"
תוך קריצת עין שובבה – לא היה במקום דבר מרוח ה"טירה" העתיקה וחמורת הסבר, שאין יודע מי בנה אותה. הטירה, ניצבת בראש גבעה רמה ומוריקה, צבועה הייתה תמיד בגוונים עליזים. שלושה טורי פרחים נמשכים מחומותיה, עד לרגלי הגבעה. צבעיהם אדום, כחול וצהו... כלומר, אדום, לבן וסגו... רגע אחד, לבן, כתום ו..., טוב, שלושה טורי פרחים בצבעים שונים מקשטים את הגבעה. ואף כי חוכמתם של אנשי הסגל הייתה לשם-דבר, כך גם מוזרותם. במרכזה של האקדמיה עמדה אבן הטול-אקוס עתירת הקסם שבחרה במשך הדורות את הטובות בנערות העולם, בהן ניסו מרצות האקדמיה הנכבדות להרביץ את תורות הקסם. מפעם לפעם שואלת המוזה בעצת אבן הטול-אקוס, ומשלחת יוצאת לנדוד ברחבי הארצות כולן, צפונה ונגבה, קדמה וימה, מעלה ומטה, אוספת אחריה את יחידי הסגולה בשמם קראה האבן. אלה הם "הנבחרים". יסודיים במיוחד היו מסעותיה של דיראגאן: היא אהבה לעקוף מעט את יעדה, לפני שהגיעה אליו, לקבל את אותה תחושה
נכונה, להתמקד ו... נו, אין לשטות בקורא היודע. חיבתה להימורים אינה סוד כמוס, ותחביב זה היה מעכב אותה יומיים פה, שבוע שם; לעתים אף נאלצה לוותר על מסלול ישיר אל יישוב, על מנת לחמוק מנושה כעוס. אך הזמנים משתנים... לפני כ-500 שנה בחרה בפעם הראשונה האבן בגבר הראשון שלמד בין חומותיה (ופרפר לא קטן, נאמר)! ומאז נפרצו הגבולות שקבעה האם המייסדת. ראש האקדמיה דאז "המוזה האדמונית", הייתה גאה במיוחד ברפורמה שהנהיגה, במיוחד לאור העובדה שהייתה זאת הבלחה ייחודית – ומהוססת - של פעילות רבת תושייה, נבונה ו... ובעצם פעילות כלשהי, שנעשתה על ידי מוזה זה שנים רבות (אף על פי שאיש מאנשי המוסד לא רצה לוותר על נפנופי ידן החינני בטכסי האקדמיה). ואכן בכך התמצה פועלן של שש או שבע ה"מוזות" האחרונות עד ימינו. אין זאת כי הבריות זקוקים לסמל, לדמות ייצוגית, אפילו אם מפעם לפעם היא רוכבת על חמורה כשפניה לאחוריו, קוצצת פרחים אל המרק, או קוטעת את נאומה באמצעו, ומשתתקת. כך נפתח גם לראשונה הליך קבלה מקל יותר, ה"אישור". מבקשי הידע המאמינים בכוח רוחם, רשאים לכתת רגליהם אל "הטירה", המקום עצמו, ולהניח את ידיהם על הסלע הקורא כליות ולב (ולפעמים גם לבלב), בתקווה שיורה עליהם כ"מאושרים". השערים פתוחים בימינו ללא הגבלת גזע, דת או מוצא, ומאידך ישנה הגבלה הנוגעת לגזע, דת ומוצא: נאסר לפעול ביריבות או להפיץ תעמולה על רקע אחד מהגורמים הללו, ואף לא תעמולה פוליטית. שטחי המוסד מוכרים כנייטרליים בעיני כל אומות העולם. לאלה שנדחו על ידי הטול-אקוס, מתירים זה כמה דורות לנסות ולהפגין את כישוריהם הטבעיים בלאוראד, "מבוך החוכמה", לבירינת סבוך של צמחיה גבוהה הרצוף חידות מחידות שונות. העומדים במבחן מוכרזים כ"בעלי יכולת"; או, כפי שמטיחים בהם תלמידים וותיקים (פעמים גם כאלה שהתקבלו באותה דרך ממש!), "בעלי כרבולת". השנה הראשונה ללימודים במוסד עומדת בסימן השפות העתיקות, תחת שרביטו של מאגוז, חבר בכיר בסגל בימינו. לא קשה לזהותו: כובעו הזוהר בחשיכה, עיניו המתרוצצות, ושלל הבדיחות שבאמתחתו, הגורמות לשומען לנוע באי-נוחות בכיסאותיהם, ומסתיימות תמיד באנחה "הו, בווארדזית זה הרבה יותר מצחיק". חייהם של הוורדאזים הקדמונים, אם כן, היו עצובים למדי... את תורת האלכימיה מלמדות "התאומות"; אלו הן שתי המלומדות שאין לטעות במראן הנבדל זה מזה כמעט בכל: האחת כחושה ותמירה, השניה גוצה ונוטה להשמין; זו כהה וזו בהירה-חיוורת; קיצורו של דבר, קשר משפחתי בין השתיים – איין. אלא ששיעוריהן מתנהלים במשותף, ולרוב הן משלימות זו לזו את המשפט; לא תראה את האחת בלי השנייה. ===================================================================== אקדמית שלושת הנוצות היא אוניברסיטה לכל דבר. בשנת הלימודים הראשונה היא מספקת השכלה בסיסית רחבה (היסטוריה, שפות עתיקות, יסודות הקסם, שיקויים, אלכימיה, ועוד) לקוסמים עתידיים וגם למי שאינם עתידים להיות קוסמים. הלימודים המעשיים, המתקדמים, מיועדים לפרחי מאגיה, החל מהשנה השניה. התלמידים מחולקים לשלושה סוגים, על פי מסלול קבלתם (ראו מעלה): "נבחרים", "מאושרים" ו"בעלי יכולת". נקודה עקרונית באקדמיה, היא היותה "עיר נייטרלית" בעיני כל העולם. היא לא רואה את עצמה משוייכת לשום מדינה או דת, למרות שבמהלך השנים התפתחה שם שיטת ממשל פנימית המבוססת על מעבר תפקיד המוזה – ראש המוסד באופן רשמי – מאם לבתה, ועל מליאת המורים שבראשה עומדת הדיקנית. הרעיון מאחורי נקודה זו, מבחינת רולפליי, היא ליצור סביבה נייטרלית מוגבלת העומדת מול עולם מפולג ומקוטב, כאשר האפשרויות הן: א) ליצור אתנחתא ממשחק מיליטנטי/פוליטי/דתי עבור שחקנים שירצו בכך, ב) ליצור אווירה של מאבק פוליטי/דתי סמוי, ג) יצירתן ופתירתן של דילמות עבור האקדמיה כגוף (במצב בו פונים אליה גורמים חיצוניים בבקשות תמיכה). כפי שהדבר מתבטא בקטע למעלה, האקדמיה היא מוסד השורה בו אווירה קלילה, והומור מתקבל בברכה. ישנם דברים רבים שטרם סוכמו – למשל יחסיה של האקדמיה עם מועצת הקסם האפורה, אך כמו שאמר מאגוז, המרצה לשפות עתיקות: "לסיפור יש חיים משלו... בגלל זה צריך לאלף אותו כשהוא עדיין בגודל פסקה" (בווארדזית זה נשמע אחרת לגמרי). אה, ומי ייתן והמוזה תשרה עליכם.