חנה של ליאור
New member
אבא שלי
ראשית, אני רוצה להודות לכל המנחמים הרבים כאן בשרשור. קראתי את כל ההודעות, אבל לקח לי זמן להגיב כי רציתי לכתוב משהו אישי יותר ולא פשוט לנסח את המחשבות הרבות שרצות לי בראש. כשהייתי ילדה הייתי "הילדה של אבא". היה לנו קשר טוב במיוחד. לפעמים היתה לי הרגשה, גם בתור ילדה, שהוא "מעדיף אותי". כשרבתי עם רחל ידעתי שאני אצא מזה תמיד בסדר ואני חייבת להודות שגם ניצלתי את זה לא מעט. עם השנים, לצערי, הלכנו והתרחקנו. דרך החיים שבחרתי לעצמי לא תאמה את החינוך שהוא ניסה לתת לנו והויכוחים היו רבים. כאב לי על הקשר שנהרס אבל לא הצלחנו להגיע להבנה בכמה נושאים עקרוניים ביותר לשנינו ובסופו של דבר לא הרבינו לדבר על זה ולדבר בכלל. למרות הויכוחים וחוסר ההסכמה אבא שלי תמיד היה אבא אוהב ודואג. הוא אהב אותנו ואת הנכדים וקיבל אהבה בחזרה. אבא שלי היה אדם בריא, גבוה ומרשים. לא הייתי מסוגלת לדמיין אותו חלש כל כך ונזקק כל כך. מסתבר שכמה שנים של עישון כבד ביותר בצעירותו הרסו לגמרי את הריאות שלו ובכל השנים בהן הוא הצטייר בעיני כבריא כל כך הוא השתמש בחלק קטן מאוד של הריאות וכל השאר היה מפוייח ומצולק. לפני שלוש שנים ומשהו הוא חלה בדלקת ריאות קשה ומאז הוא לא חזר לעצמו. הוא לא הצליח להפטר מבלון החמצן. בהתחלה זה היה חיבור לכמה שעות ביום ולאט לאט התלות בחמצן הלכה וגברה. הנשימה היתה קשה יותר ויותר עד שהריאות קרסו לגמרי והנשימה פסקה. ביום רביעי היתה לכולנו תחושה שהמצב כבר לא טוב וכולנו הגענו לחדרו בבית החולים והיינו איתו במשך כמה שעות. לא באנו להפרד באופן רשמי אבל מסתבר שביקור זה היה פרידה כי ביום חמישי השכם בבוקר פסקה נשימתו. אני מרגישה שאבא שלי פשוט הרפה ונתן לעצמו ללכת אחרי שראה את כל בני משפחתו נאספים סביב מיטתו. הוא לא יכול היה להשלים עם המצב בו הוא מרותק למיטתו ונזקק לטיפולם של אחרים. הצער נורא והגעגוע גדול, אבל אני מרגישה הקלה גדולה על הסבל שלו שפסק והשלווה שתהיה לו מעכשיו. נוח בשלום על משכבך, אבא, ויהי זכרך ברוך.
ראשית, אני רוצה להודות לכל המנחמים הרבים כאן בשרשור. קראתי את כל ההודעות, אבל לקח לי זמן להגיב כי רציתי לכתוב משהו אישי יותר ולא פשוט לנסח את המחשבות הרבות שרצות לי בראש. כשהייתי ילדה הייתי "הילדה של אבא". היה לנו קשר טוב במיוחד. לפעמים היתה לי הרגשה, גם בתור ילדה, שהוא "מעדיף אותי". כשרבתי עם רחל ידעתי שאני אצא מזה תמיד בסדר ואני חייבת להודות שגם ניצלתי את זה לא מעט. עם השנים, לצערי, הלכנו והתרחקנו. דרך החיים שבחרתי לעצמי לא תאמה את החינוך שהוא ניסה לתת לנו והויכוחים היו רבים. כאב לי על הקשר שנהרס אבל לא הצלחנו להגיע להבנה בכמה נושאים עקרוניים ביותר לשנינו ובסופו של דבר לא הרבינו לדבר על זה ולדבר בכלל. למרות הויכוחים וחוסר ההסכמה אבא שלי תמיד היה אבא אוהב ודואג. הוא אהב אותנו ואת הנכדים וקיבל אהבה בחזרה. אבא שלי היה אדם בריא, גבוה ומרשים. לא הייתי מסוגלת לדמיין אותו חלש כל כך ונזקק כל כך. מסתבר שכמה שנים של עישון כבד ביותר בצעירותו הרסו לגמרי את הריאות שלו ובכל השנים בהן הוא הצטייר בעיני כבריא כל כך הוא השתמש בחלק קטן מאוד של הריאות וכל השאר היה מפוייח ומצולק. לפני שלוש שנים ומשהו הוא חלה בדלקת ריאות קשה ומאז הוא לא חזר לעצמו. הוא לא הצליח להפטר מבלון החמצן. בהתחלה זה היה חיבור לכמה שעות ביום ולאט לאט התלות בחמצן הלכה וגברה. הנשימה היתה קשה יותר ויותר עד שהריאות קרסו לגמרי והנשימה פסקה. ביום רביעי היתה לכולנו תחושה שהמצב כבר לא טוב וכולנו הגענו לחדרו בבית החולים והיינו איתו במשך כמה שעות. לא באנו להפרד באופן רשמי אבל מסתבר שביקור זה היה פרידה כי ביום חמישי השכם בבוקר פסקה נשימתו. אני מרגישה שאבא שלי פשוט הרפה ונתן לעצמו ללכת אחרי שראה את כל בני משפחתו נאספים סביב מיטתו. הוא לא יכול היה להשלים עם המצב בו הוא מרותק למיטתו ונזקק לטיפולם של אחרים. הצער נורא והגעגוע גדול, אבל אני מרגישה הקלה גדולה על הסבל שלו שפסק והשלווה שתהיה לו מעכשיו. נוח בשלום על משכבך, אבא, ויהי זכרך ברוך.
