אלזה יקרה, אני כל כך מצטערת!
וזה כל כך כואב! את כל כך קשורה אליו וכל כל מסורה אליו, וזה לא היה צפוי בכלל (לפחות לא ממה שכתבת). אני באמת כל כך מצטערת...
מה איתך עכשיו? כתבת שאת לא מסוגלת לחזור הביתה. איפה את? את לא עם אמא שלך? מתי הלוויה? אני מבחנה שעכשיו את מפורקת מכאב ואחוזת הלם. תתני לזה להיות. אני איתך מרחוק, שולחת לך חיבוק גדול ועוטף. ואבא שלך באמת עדיין איתך. הנשמה נפרדה מהגוף, אבל היא עצמה נצחית ולא מתכלה. אבא שלך ימשיך להיות איתך וללוות אותך, אם כי בדרך אחרת, פחות מוחשית...
מקווה שיהיה מי שיתמוך בך קצת בשבעה...
ושולחת הרבה אהבה