שניה. מצטרף מאוחר.
היי. אני מקווה שאתה עוד בסביבה כי העלת שאלה מאוד מעניינת ואני אשמח להזדמנות להחליף דעות בנושא הזה. אני חושב שענו לך כמה תשובות מעניינות אבל שיש עוד מה להגיד. קודם כל צריך לשאול למה הכוונה באבולוציה של שפה? בחלק מההודעות שלך התייחסת לשימוש במבנים דקדוקיים ואיך שהם מגיעים לעולם. מכאן שאתה אולי מוכן לקבל כנקודת בסיס את העקרון של "מילים", שזה הגיוני כי גם למיני בע"ח שונים יש סיגנלים שניתן לפרש כ-"מילים". ואז יש את השאלה ששאלת לגבי הדרך בה יכולת דקדוקית זכתה להעדפת הברירה. נושא נוסף שניתן לדבר עליו הוא השאלה איך המבנים החישוביים האלה יכולים להראות בפועל ואיך הם יכולים להיבנות בשורה של צעדים הדרגתיים, אבל לזה התייחסת פחות אז אני לא אתמקד בזה. אז אנחנו מתמקדים בברירה. יש לנו קבוצה של פרוטו-אנושיים שיש להם מילים אבל אין להם דקדוק רקורסיבי או דקדוק בכלל. איך הם יכולים לגשש את דרכם לדקדוק? ובכן פרוטו דקדוק יכול להיות סתם לחבר מילים ביחד. נניח "לא" ו-"אוכל", או שמות של מספר חברי קבוצה והמילה עבור "לצאת לצייד". שימוש בפרוטו דקדוק כאוטי כזה הוא יעיל למדי, בהנתן שמספר המילים שכל פרט יכול לזכור הוא מוגבל. מצד שני לא ניתן לנסח משפטים ארוכים בעזרתו. זו אינה שפה של ממש. אבל מה זה כן לדעתי מהווה את המדרגה הבאה. עכשיו נכנס למשחק עיקרון חשוב לדעתי. יש שיאמרו שאיבר שפה לא שווה כלום כי אף-אחד אחר לא יבין אותך. אבל זה לא נכון מפני שיש הבדל בין יכולת לדבר בדקדוק לבין יכולת להבין את מי שמדבר בדקדוק כזה. למשל מי שיש לו אוצר מילים ויכולת של פרוטו דקדוק בלבד יבין את קבוצת המילים "לצוד" "גנו" "לילה" באותה צורה בכל סדר וגם לא יטרח להקפיד על הסדר (ואפילו אם יהיה לו סדר רגיל להיגד הזה, הסדר יוכל להשתנות כאשר את המילה "גנו" תחליף המילה "זברה", כי אין לו כללי דקדוק), אבל הוא יבין פרט שמשתמש בדקדוק עקבי, והפרט המשתמש בדקדוק עקבי יבין אותו כמו שאתה ואני יכולים להבין היגדים בעברית של מהגרים שטועים בדקדוק. יש מקום גם לטענה שעקביות ומבניות מסוימת בדקדוק יכולים לשפר את המובנות של הפרט במשפטים גבוליים מסויימים שמתחילים להיות מורכבים יותר. לפרט בעל כישורי השפה הטובים יותר תהיה אולי ההבנה שמילה X מתארת את מילה Y והוא יאמר אותן בסמיכות האחת לשניה. עד כאן לגבי בסיס מסוים עליו אולי אפשר לבנות ברירה. אני לא טוען וגם לא סבור שזה מספיק בפני עצמו. הערה נוספת: היתה פה התייחסות לממטיקה. אני חושב שהתייחסות ספציפית לממטיקה אינה נחוצה במקרה זה וגם לא ממש מבארת את הכוונה. מה שכן זה נכון שכנראה יש כאן איזשהו משחק גומלין בין גנטיקה לתרבות, שמשלב מסויים הפרטים לומדים לפתח את היכולת הלשונית שלהם כמה שהחומרה במוח שלהם מאפשרת (ואולי גם עם "זיהומים" כמו מוסיקה ודת), ואז הברירה מתחילה להעדיף חומרה שתאפשר ללמוד את כל כלי התקשורת הזמינים במהירות גדולה יותר, מה שגורם לזה שהפרטים המועדפים מסוגלים ללמוד אפילו יותר (תחשוב שפרט לומד מאוד מהר בילדותו עד שהוא מגיע לרמה מסוימת, ומעליה הוא צריך להתאמץ ולדחוף עוד ידע אבל הוא יכול להתקדם לאט לאט. בכל דור הברירה תיטה להעדיף פרטים שיוכלו ללמוד את הכלים הלשוניים שכבר נמצאים בשימוש נפוץ במהירות, מה שיאפשר להם בשלב השני להוסיף עוד כלים ובכך להגדיל את כמות הכלים הלשוניים שהמבוגרים משתמשים בהם בסביבה בה יגדל הדור הבא). אפשר לראות את הדקדוק כמקצץ ambiguity מהדיבור. כמובן גם בשפות מודרניות יש משפטים דו משמעיים, אבל אפשר לראות שבפרוטו דקדוק יהיו הרבה יותר בכל שלב של התפתחות כישורי הדקדוק. תאר לעצמך שתי משפחות, אלפא ובטא. האחים לבית משפחת אלפא יתקשרו ביניהם בעזרת איבר שפה מנטלי משובח יותר ויתקשרו ביתר יעילות, לעומת האחים בטא שאינם מצוידים בכלי הזה ויתקשו להבין האחד את השני. לברירה "קלאסית" נוספות גם אפשרויות אחרות. ברירה מינית היא מתבקשת במקרה זה. שימוש ביכולות שפה להרשמת בנות המין השני אינו דבר שלא נשמע. וכמובן שהשבחת איבר השפה יכול לסייע. ברירה מינית יכולה אולי לקחת את איבר השפה מעבר למהמורות שקשה לראות מה גרם לברירה הקלאסית לדלג מעליהן. וזהו לבינתיים. אגב, בקשר לאיך אפשר למדל איבר כזה ואיך הוא יכול בכלל להתפתח בתוך המוח, שזה הנושא שכתבתי למעלה שלא אתמקד בו. זה דווקא מאוד מעניין אותי והייתי שמח, בתור חוקר באלגוריתמים אבולוציוניים, לנסות לתקוף את הבעיה הזו.
