אודה לכל עיצה...

[kaparu]

אל תדאגי, הם יודעים טוב מאוד

את ההבדל בין המטפלת / גננת לאמא.
מבטיחה לך שבמסגרת הוא יירדם לבד. גם אל תשכחי שבמסגרת הוא רואה עוד ילדים ישנים מסביבו.

(המרגוע בת כמעט ארבע ועדיין לא נרדמת לבד).
אם יש שיטה שעובדת - תשתמשי בה. גם ככה הם משנים את הרגלי השינה שלהם כל שני וחמישי (כשצומחות שיניים / כשחולים וכו').

 

[ומרגריטה]

 

[פלגיה]

 

[yoyo10]

 

[חייבתלהגיב]

לא יודעת אם הם יודעים את ההבדל

או שהמטפלת/גננת יודעת את ההבדל, אבל כן - במסגרות לא מעט קורה שמצליחים להשכיב בקלות ילדים שמתקשים להירדם בבית, או זקוקים לעזרים/שיטות כלשהם בבית.
אצלי, למשל, הייתה תקופה ארוכה שהבת השנייה הייתה ישנה צהריים בגן כשבבית, בסופי שבוע, היא כבר לא הייתה ישנה.

 

[AlicePJ]

אני לא אהבתי את השיטה של הלוחשת

ניסיתי אותה במשך 5 ימים וזה היה סיוט נוראי גם לנו וגם לילדון שלנו, שהיה אז בן 7 חודשים. השיטה שעבדה אצלנו נפלא היתה שיטת חמש הדקות - ואני ממליצה לקרוא את הספר, או לפחות חלק ממנו, לפני שתתחילו, אם תחליטו שזה מתאים לכם. אצלנו זה עבר כמו קסם, תוך חצי יום הוא הפך מילד שלא מסוגל להרדם לבד, וכל פעם שהתעורר בלילה לא הצליח להרדם לבד, לילד שנרדם לבד וישן רצוף 12 שעות בלילה. זה עשה מהפך מאוד מאוד רציני בחיים שלנו ובבריאות ובהתפתחות של הבן שלנו.

 

[foofoo77]

אני חושבת שבגילו זה מוקדם מדי

להרגיל להרדמה לבד.
אם לא בא לך לשיר לו את יכולה לטפוח לו על הגב ולאט לאט להפחית את הטפיחות ורק לשים עליו יד. אבל תלכי עם הבטן שלך ועם מה שאת חושבת שהילד שלך צריך. את אמא שלו ואת יודעת הכי טוב עבורו מה נכון לו.
בהצלחה.

 

[מיצה נבים]

אני לא רוצה ללכת עם הבטן שלי.

רוצה שהיא תלך לבד ולא תחזור עד ההיריון הבא

|עצלנות זה כאן|

 

[foofoo77]

גם אני גם אני

 

[מיצה נבים]

מתי התחלת?

גוזלי בן 7 חודשים (מחר!!

), ואנחנו שלושה שבועות לתוך התהליך (או ארבעה?) והוא כבר מתחיל להירדם לבד, מדי פעם צריך לעזור לו, אבל רוב ההרדמות הוא מחבק את הארנבי שלו (שזה הדבר הכי מתוק עלי אדמות איך שהוא מחבק אותו) ונרדם לבד.

 

[ומרגריטה]

התחלנו לפני 10 ימים...אני מתחילה לחשוב שעם

הזמן זה בטח ישתפר. או שעשיתם משהו שונה כדי לקדם את ההירדמות לבד?

 

[מיצה נבים]

כלום, הרם הורד, ופתאום בשבוע האחרון אני רואה

יותר ויותר פעמים שהוא מצליח להירדם לבד וגם מאריך את שנות היום שלו.
הדבר היחיד שאני מקפידה עליו, זה לא לחזור להרגלים ישנים.
לא מנשא, לא ידיים, לא עוזבים את החדר ברגע שמתחילים טקס שינה.
עוד משהו- אם הוא מתעורר ועוד לא חלפה שעה לפחות, ממשיכה איתו בהרם הורד עד שעוברת שעה וחצי.
ברוב הפעמים הוא חוזר לישון לעוד חצי שעה-ארבעים דקות.

 

[עינב וזהו]

אני השארתי יליד סוף נובמבר גם

ההחלטה הכי טובה שעשיתי. וזה היה בניגוד לעצת הגננת (המאוד לא חכמה) שהיתה לו
הוא ממש הבשיל לנגד עיננו.
הוא ילד חכם מאוד. אפילו יותר מהממוצע (קורא כבר שוטף וגם קצת אנגלית) אבל הרגש היה מאחור. הרבה מאחור
אישית טיפלנו בו בטיפול קצר מועד לחרדות (משהו כמו 6 מפגשים) וזהו
כל היתר הזמן עשה
ממש כמו פרי שלא הבשיל- קצת שמש (עבר לגן עם גננתטובה יותר) קצת זמן- והפרי מתוק ובשל

 

[ledy1]

ועינב איך הוא הגיב לכל הנושא הזה?

שהוא נשאר והחברים עלו? או שהוא רק עבר גן והחברים עברו לבית ספר?
בנוסף
הוא כבר בכיתה א? הוא לא השתעמם בגן?

 

[עינב וזהו]

הוא עבר גן ועיר

אבל ידע שחברים שלו עולים לכתה א
אבל לא כל הגן עלה כי זה גן דו גילאי שכולל ילדי טרום חובה שנשארו. ככה שלא כולם עלו
והוא שאל למה
אז ענינו בכנות- שהוא עוד לא מוכן ועוד לא בן 6 ולכן יהיה עוד שנה בגן
ממש לא שעמם לו. יש עוד דברים בגן חוץ מלמידה. להפך- בגלל שלא היה לו צורך בלמידה של אותיות הוא התפנה לשיפור בטחון עצמי, למשחק החברתי וכו'

 

[פלגיה]

אני רוצה להגיד משהו לא PC

הילד בוכה? שיבכה.
את מבוגרת יותר, ומתוקף כך יש לך שיקולים נרחבים יותר מאשר נקודת מבט של ילד בן חמש וחצי ששמע "כיתה א'" ונראה לו שזה כיף גדול. ברגע שהחלטת שזה הצעד שצריך לעשות, ועוד את עושה את זה בהתייעצות עם אחרים ובכללם אנשי מקצוע - הבכי של הילד לא צריך להיות פרמטר.
כל החששות האלה, אם ייפגע עכשיו או לא, הם שוליים. (הרי בסופו של דבר כולם יגיעו לפסיכולוג וכולם, כך או כך, יאשימו את ההורים

).
אפשר לדבר עם הגננת על הנקודה הזאת. יכול להיות שהיא עושה בגן אישו גדול מהעליה לכיתה א', ויכול להיות שכדאי לה להוריד את הפרופיל של ההתלהבות, ואולי אפילו להתרגש בפני שאר הילדים על "איזה כיף ש-X נשאר כאן איתי". מה שאני אומרת זה שיכולה להיות עבודה עם הילד על קבלת "הבשורה הרעה" מבחינתו, והשלמה עם המציאות, אבל את לא צריכה לקחת את התחושות שלו כפרמטר בעצם ההחלטה.

 

[בלונה4]

אני לא אשת חינוך

אבל רק מקריאה בפורום נראה שיש איזשהי נטייה להשאיר ילדים בגן. יש לי ילדה בגילאים הרלבנטיים, ונראה לי שאם ילד הוא חכם וזקוק לגירויים, אז צריך סיבה טובה להשאיר בגן. אני בטוחה שהורים לא מקבלים החלטה כזו בקלות, אבל אני תוהה - האם העובדה שהילד רגיש - האם היא בפני עצמה חסם לעלייה לכיתה א?

 

[פלגיה]

אני לא נכנסת בכלל לסיטואציה בהודעה הפותחת

דיברתי על אמא שקיבלה החלטה, ועל הדרך לשדר את זה לילד שלה.

הנטייה היום היא מעורבת. בעוד שלפני כעשר שנים היתה גישה ברורה "אם יש ספק אז אין ספק", ובכל מקרה להשאיר בגן כי "אם לא יועיל - לא יזיק", היום הגישה הכללית היא לבדוק עד כמה והאם שנה נוספת בגן תועיל לילד. חשוב להבין שזו תחנה אחרונה, ולמעשה יחידה, כדי לאפשר לילד להשתלב במקום שמתאים לו, כי מרגע הכניסה לבית הספר השארת כיתה היא אופציה נדירה עד לא קיימת. בכל מקרה המבט הוא פחות על הצד השכלי, ויותר על הצד הרגשי (לא "רגיש"). הבשלות הרגשית של הילד היא הפרמטר שנמדד. וילד שאינו בשל רגשית עלול שלא לממש את הפוטנציאל הלימודי שלו בבית הספר, וזה חבל.

 

[עינב וזהו]

זה לא "ילד רגיש"

לפחות לא שלי
זה ילד עם אבחון של פסיכולוגית שהתמחתה בילדים שרמת הבטחון העצמי שלו נמוכה מהממוצע לבני גילו
זה ילד שבכה כל פעם שהפסיד במשחק קופסא פשוט בגיל 5.5
זה ילד שלא העיז לדבר במפגשים בגן
זה ילד שנמנע מלשחק בחצר למעט עם ילד אחד כי פחד שינדו אותו (למרות שאין סיבה לפחד ומעולם לא נידו אותו)
זה ילד שהיה קטם פיזית בראש מהילדים בני גילו לכן פחד לשחק איתם כדורגל למרות שאוהב מאוד (וכדורגל אצל בני 6-9 זו דרך תקשורת וחיברות מאוד מרכזית)
בקיצור- זה לא "ילד רגיש" זה ילד שהיה זקוק לעזרה לצאת מהקונכיה, להאמין בעצמו, ביכולותיו, בחוזקו הפיזי וכשזה קרה- הרבה מהנ"ל הסתדר והוא אף הפך למוביל חברתי
אז כן- השנה הזו היתה "משנת מהלך חיים" מבחינתי- עבורו

 

[danakama10]

הילד שלי מאוד מזכיר את התיאור שלך

האם אלו הסיבות שגרמו לכם לפנות לטיפול בחרדות? כלומר, בעיקר חוסר ביטחון עצמי, או ממש חרדות?
אם מדובר בעיקר בחוסר ביטחון עצמי, אודה לך אם תסכימי להרחיב (גם במסר) על הטיפול: באיזה סוג טיפול מדובר, מה עשו במפגשים, והמלצה על המטפל.

המון תודה מראש!