מצופים מפקקי שעם? זה נחשב עוני?
שלום חברים, אני אך הצטרפתי לפני יומיים לקהילת הדייג של תפוז. ובתשובה ל הודעת-joko7 מאתמול: joko7 ידידי, בתשובה לנושא שהעלתה="אני מכיר גמישות אחרת,גמישות העוני" אני יודע בדיוק על מה אתה מדבר, הייתי שם. אבל דחילק, פקקי שעם כמצופים זה נקרא עוני? להיפך, זה סימן שהיה לכם יין בבית, לנו היה בקושי ברז מים אחד בבית וההורים לא הסכימו בשום אופן שניקח אתו ונעשה ממנו מצוף..... תגיד את האמת, חוט דייג מאיפה היה לך? היה לך אחד שלם בלי קשרים מכמה חתיכות?! אנחנו היינו מחפשים רשתות קרועות שהים פלט בסערה ופורמים את ה"עיניים" של הרשת, עבודה של שעות עד שקיבלנו שלוש מטר חוט, ואיזה עובי חוט היה הראשי ואיזה לקרס?- פשוט מאוד, עובי החוט של הרשת שמצאנו זה היה העובי הנכון,,, עין גדולה היתה יותר טובה לנו כי היו פחות קשרים לפתוח במטר. מצופים עשינו מעץ קל, משקולות מאבנים עם חורים קטנים שמצאנו בים וקרסים ממסמרים דקים.אצלנו קרס מספר 6 הייתה עשויה ממסמר בניין מס´ שש. אתה כותב שבוס וחכה עם רולר היו רק בפנטזיות שלכם, אנחנו בכלל לא ידענו שיש דבר כזה ולכן גם לא ידענו להגיד את המילים האלה בכלל. אנחנו שלא היה לנו ירקון וקנה סוף שצומחים מסביבו ומקסימום שהיה הים לפעמים היה זורק לחוף חתיכת קנה סוף (עכשיו אני מבין שזה הגיע בסחף מהירקון...) ועם זה היינו עושים בכלל טייארות\עפיפונים. בשביל לדוג היינו מגלגלים את החוט של הרשת, שפרמנו במחט, על חתיכת קרש שטוח שהיינו עושים לו ידית בקצה (הקופסאות העגולות של הקוקה-קולה באו רק אחרי הרבה שנים מאז),המשקולת היתה אבן קטנה עם חור והקרס-היתה ממסמר מעובד. אבל מה?! בקשר לפתיון לא התפשרנ והקפדנו שהפתיון יהיה רק ואך ורק גמברי קריסטל טרי ממין נקבה בלבד,.... לא גמברי, לא קריסטל, לא נעליים ולא בטיח, קריסטל היה רק אצל הפולנים בארון של הצלחות והקפה, אם היה גמברי קריסטל, אפילו גמברי בכלל, היינו דורכים עליו כי זה לא היה כשר, אז, אבל היום זה אחרת והרבנים נתנו תעודה לזהבון וזה בסדר... הפתיון שלנו היה קונכיות ים למיניהם (אבל כשר- רק אלה עם הקשקשים), על "ברלה" שמעת? בטוח שמעת! (כן,ברלה ברלה צא החוצה"- הלבנים העגולים האלה) סרטני חול וסלע ותולעי ים. והיום הקטנים האלה\"הדייגים של האינטרנט" עושים בצק דביק מקמח.., עושים פילוטה... לנו אמא לא הרשתה לקחת קמח יקר ולעשות ממנו שטויות כאלה, לא ככה זוקו7? אבל כל זה היה כיף אחד גדול, וגם הדגים היו גדולים והיו המון, וגדולים, ועוד יותר גדולים, והרבה יותר גדולים (ולנו לא היו סימנים כחולים על הידיים מה"שוויץ" של הגודל, ה"כחולים" היו על התחת כשחזרנו עם דגים הביתה וההורים הבינו שברחנו לים בלי רשות במקום לבית הספר וגם לא עזר שאמרנו שהיה יום לימוד של זאולוגיה ימית) אבל מה? עם הזמן למדנו לקח והיינו מוכרים את הדגים, או נותנים בלי כסף בשביל שנחזור הביתה בלי דגים והעיקר שלא יצמחו לנו עוד כחולים על התחת) והדגים בכלל לא היה איכפת להם ואפילו לא התעניינו בכלל איזה ציוד היה לנו והיו נתפסים על הקרס המסמרית.., גדולים, והרבה, מה אגיד לך? אני בטוח שהדגים אז לא היתה להם אפילו גרם אחד של הבנה וידע בפזיקה מולקולרית של השפיץ של הבוס שעשוי חומרים מרוכבים כמו במטוסים, ותאמין לי זוקו7! גם אנחנו לא ידענו כלום על הכימיה של של קנה הסוף\החכה (הי, חברה הנוגעים בדבר, סתם קטע, ללא כוונות זדון) אבל מה, לא היו הרבה דייגים בחוף והדגים היו קצת נאיביים יותר מהיום, אולי אפילו טמבלים גדולים ורק חיכו שמישהו יבוא לתת להם קצת אוכל כי אז לא היה להם צינור ביוב שיאכיל אותם כמו בת"א... גם הם חיו לא כל כך גבוה... מה ששמת על המסמר הם אכלו והפה שלהם אף פעם לא נקרע מהמסמר כי הם היו גדולים וחזקים ונלחמו על כל פתיון ופתיון כאילו אין מחר. וחוץ מזה הרי תפקירו של המסמר לקשור דברים ביחד ולא לקרוע אותם כמו הניקלים האלה של היום שנקראים קרסים, ואתה יודע מה? לך תקנה קילו מסמרים וקילו קרסים פשוטים, מה ההבדל? ובכן המסמרים עולים 500% פחות. אני גם לא זוכר שהיינו צריכים אנרגיה קינטית בקצה השפיץ הגמיש של הבוס שעשוי מקרבון בשביל לזרוק יותר רחוק, ובכלל מי שזרק רחוק זה היה סימן שהוא רוצה בכלל דגים קטנים למנות אישיות ומי שרצה דגים ל"חריימה" או לסטיקים זרק על יד הרגליים. חוץ מזה שמקסימום שזרקנו היה אורך החוט שהצלחנו לפרום מהרשת הישנה... (זו מלמעלה) והיה גם כבוד בין הדגים הקטנים והגדולים. לקטנים היה ברור שהם שוחים בעומק והגדולים שוחים ברדוד ליד הרגליים ובגלל זה הקטנים לא בלבלו את המוח לגדולים ולא העזו להתקרב לפתיון של הגדולים. היום זה אחרת והקטנים האלה עושים כל מהשבראששלהם, אבל הגדולים כאילו סולחים לקטנים, למעשה הגדולים למדו להתחכם אחרי שקלטו שיש יותר מדי מוקשים באוכל שבים ומאז הם נותנים לקטנים הטיפשים לנקר קצת באוכל וכשהם מגלים את קצה הקרס הם מבינים שזה סתם עוד מוקש ועוזבים את המקום...וזה למה האינטרנטים תופסים רקק בלבד רוב הזמן. ומה קרה אחר כך אתה בוודאי גם יודע. הירקון הפך לביצה רעילה, רוש ולענה, גם נחל פולג ואלכסנדר, התנינים הקישון ובצת גם, מפעל הטיהור של ראשל"צ, נחל לכיש ותע"ש שהזרימו בסידני עלי מאות אלפי טונות של חומצות גופרית, כספית ועופרת, ורעלים אחרים, יום ולילה הם הזרימו במשך 45 שנה לים היקר שלנו (ואנחנו שתקנו כי הרי היה חשוב לנו שתע"ש יזרים את הזבל שלהם לים... אחרת מאיפה יהיה למדינת ישראל חנ"מ וקפצונים. ועל הנילוס הרוסים בנו את סכר האסואן שהפסיק להזרים בוץ ומזון לדגים שבים התיכון ("יחראב ביתום הרוסים האלה"-כדברי הגשש) ואם כל זה לא מספיק באו גם השואבי אבק האלה שנקראים טרולים ומנקים את הים מכל מה ששוחה בו. תכפיל את זה במספר מדינות שלולית הים התיכון והתוצאה היא כי הים הזה כולו גווע למוות ובמהירות. ולדייגים שדגים ממול לכפר הדייגים או צפונה מנמל אפולוניה ורואים שהמים צהובים-ירקרקים כאילו זרחניים- תדעו לכם שאלה לא סימנים למציאת זהב ותתרחקו מכתמי צבע משונים אלו כמו מאש ונשמרתם לנפשותיכם. אי אפשר להגיד שהכל רע, גם דברים טובים קורים לנו הדייגים, בעבר העיסוק בדייג לא היה כ"כ מומלץ לילדים ועוד פחות "לילד טוב ירושליים", והיום שמחה לעיניים ומנגינה לאזניים, דייגים מכל השכבות ומכל העשירונים,(נכון, יש עשירון מקופח שנאלץ לדוג מיאכטות, אז מה?! בסה"כ אלה לא מפריעים לנו ופחות דוחק על החוף, הם הולכים על הקטנים בעומק ונותנים לנו לדוג בשקט את הגדולים. כאמור, דייגים מכל הגילים מכל הקשת הפוליטית, אפילו את העובדים הזרים הפיליפיניים, התאילנדים, הרומנים והסינים רואים כשהם דגים מהחוף (הנה עוד סיבה למשטרת ההגירה שלנו..) , אלא מה? שמנו לב פעמים מספר כי הסלעים שצמודים ומחוץ למים נקיים לגמרי מסוגי קונכיות שונים והסתבר שחלק מהעובדים הזרים פשוט משתגעים על חלזונות הארגמן במרק שלהם ומידי פעם הם יורדים לים וקוצרים בקונכיות קציר עמוק. אבל מצד שני: ראינו גם דייגים משלנו שאוספים ק"ג שלם של "כובעונים" לפתיון, שמים אותם בכלי יבש, משתמשים ב 100 גרם ואת כל האחרים שמתו זורקים לחול, אז א) שיקחו כל פעם חמש קונכיות, ב) אם לוקחים יותר מדי ורובם התפגרו מהיובש והחום, לזרוק חזרה לים שהדגים האחרים יאכלו וישמינו קצת.. אבל זה עוד כלום לעומת הנזק העקרי והגדול מאוד שעושים לנו דייגי האינטרנט. באים לדוג עם ציוד שעולה מאות ואלפי שקלים (מה הם חושבים שלדגים אין עיניים), נותנים לדגים פתיון "גורמה" כמו תולעים מאיטליה, ספידה מפרו, סרדינים מהים הצפוני, בצק מקמח סמולינה איטלקי שמתאים לפסטה משובחת, שניצל עוף בפרורי לחם מתובלים זהובים, שרימפס וקאלאמרי וכיוצ"ב מזונות טובים לאדם. נכון שהדגים לא חכמים גדולים כל כך, אבל מה? אלה לומדים, לאט לאט, אבל בסוף תופסים את העניין שלא מתקרבים לפתיון אם קודם כל הם לא רואים ומוודאים שהדייג מצוייד בציוד יקר ואמין שמקרין אמינות כי גם מיני המזונות שיציע להם בהמשך הוא איכותי ביותר. מרגע שהדייג עבר את הבדיקה הזאת, רק אז הם ניגשים הדגים לבדוק מה יש ב-Menu, ואני מודיע לך joko7שלא רחוק היום שהם לא ייגעו אלא רק ברגלי צפרדים מצרפת שבושלו ביין לבן מזן גוורצטרמינר (מה שמחזיר אותנו להתחלת הדיון בקשר למצופים שעשית משעם של בקבוקי יין...) לילה טוב\בוקר טוב
