אוכל ושתיה

[1בקרוב אמא]

ממליצה על פשטידות לארוחת ערב!

 

[1תוליק]

נו, בחייך, בקרוב אמא

אולי לזרקי איזה מתכון לפשטידה (אם אפשר בבקשה לא משמינה) פליז-פליז-פליז.

זה הכי דומה לפשטידה, לא??

 

[1בקרוב אמא]

נתתי לפני כמה זמן אחלה פשטידה

דיאטתית: פשטידת פטריות-קופסאת פטריות משומרות חתוכות, 750 גרם גבינה לבנה (אפשר 1.2% ואפשר גם 5%)מומלץ 2 לבנות ואחת סימפוניה, 2 בצלים, 3 ביצים, 2 כפות אבקת מרק פטריות. מאדים בכרבע כוס מים את הבצלים הקצוצים עד שמתרככים, מוסיפים את הפטריות ומאדים עוד כ 5 דק', מוסיפים מלח ופלפל. מערבבים בקערה את כל שאר החומרים. בתבנית עגולה מורחים עם נייר סופג מעט שמן זית, שמים חצי מכמות הגבינות, מעל זה את כל הבצל והפטריות ומעל את החצי השני של הגבינות. אופים ב- 180 כשלושת רבע שעה. דל קלוריות לחלוטין ונותן ברזל וסידן.

 

[Arfilit]

משהו שחשבתי (ארוך)

(סליחה על האורך) כשהייתי באוניברסיטה, היה לי את החתול הראשון שלי, ואהבתי אותו אהבה גדולה. באיזשהו שלב, עברתי לשכונה חדשה, שבה היתה לי דירה קטנה קטנה קטנה - עד שלא היה לי לב לתת לו להישאר כל היום - כשאני בלימודים, סגוטר בבית. אז נתתי לו לצאת - ועד מהירה התברר שהחתולים של השכונה פשוט מתעללים בו. זה היה משהו נוראי. החתול נכנס לסטרס, כל פעם שאני או בנזוגי דאז יצאנו את הבית הוא היה עוקב אחרינו עד האוטו ביללות קורעות לב - ואני הרגשתי שאני עושה לו עוול נוראי. מצד שני - כשסגרתי אותו בדירה - גם זה היה נורא - והוא היה נורא מסכן, וגם התחיל להפוך לתוקפני כפי בני אדם יותר ויותר. זה הגיע לשלב, שכשהוא היה נכנס להתקפות התוקפנות שלו - אני הייתי חוששת לפעמים להתקרב אליו. ותאמינו לי - אהבתי אותו אהבה גדולה. התלבטתי במשך חודשים מה לעשות - והתיעצתי עם הוטרינר, ועם שלל מבינים בתחום, ושום דבר לא עזר. חשבתי גם לעבור דירה - אלא שכלכלית הדבר לא בא בחשבו בזמנו. בסוף - החלטתי לנסות להעביר אותו לחברים, שגרו לא מאוד רחוק, ושהיתה להם דירה גדולה בהרבה וחתול משלהם - בעל מזג נוח באופן חריג. לשני החתולים לקח בערך יומיים להתרגל אחד לשני - אבל מאז הם הפכו לצמד בלתי נפרד - והסתובבו בשכונה עם פרצוף של "מי יכול עלינו כשאנחנו ביחד"?!". החתול שלי חזר להיות רגוע וידידותי, ולי יש הרגשה שעשיתי את הדבר הנכון ביותר בשבילו. כמובן שקיבלתי בזמנו הרבה פרצופים של "איך את יכולה למסור את החתול?! איזו מן אמא את?!" - וכמובן שזה גרם לי להרבה יסורי מצפון ולמחשבות מאותה משפחה ("איזו מן אמא אני") - אבל היום - ובפרספקטיבה של שנים - אני חושבת שאני צדקתי, ושמי שלא נמצא שם - לא יכול לדעת בעצמו, להבין, להזדהות או להחליט במקום. במלים אחרות - מה שאני מנסה להגיד - זה שאין מקום לשפוט אנשים לפני שהגעתם למצבם. לא כל החיות מגיבות אותו הדבר לשינוי, ואם החיה שאתם מגדלים הצליחה לקבל את הולדת התינוק - ברכו על מזלכם הטוב. אני בטוחה שמי שנאלץ למסור חתול או כלב, מרגיש מספיק רע עם זה מבלי שהסביבה תתן לו הרגשה איומה. אני זוכרת כמה אני בכיתי והתייסרתי לפני תוך כדי ולאחר שהעברתי את החתול לחברים (וזה היה לאנשים שאני מכירה היטב, אוהבת, ובאה לבקר. אלוהים יודע איך הייתי מגיבה אם הוא היה עוב רלזרים גמורים). ההרגשה היא איומה ממילא. בדיעבד - זה היה הדבר הנכון בנסיבות.

 

[Arfilit]

זה יצא בשרשור הלא נכון.

סליחה. זה שייך לשרשור של אנדראה על החיות. (אם מישהי מהמנהלות יכולה להעביר את זה למקום הנכון - אני אהיה אסירת תודה).