וגם לא טענתי שזאת הייתה הסיבה
רק אמרתי שכך זה מתפרש.
הרבה פעמים אנשים מפרשים התנהגויות שונות ומקטלגים, זה הופך ליותר קריטי כשזה מגיע לאנשים שאנחנו לא מכירים ואנחנו צריכים לעשות לגביהם שיפוט מהיר, ואז עובדים לפי תבניות - מה שאנחנו מכירים, מה שמקובל בחברה וכדומה.
לדוגמא, אני לא יודע אם מי שמולי למד קראטה ויש לו חגורה שחורה. אם אני אכנס למצב של קטטה, סביר להניח שאחליט אם לברוח או לעמוד על שלי בהתאם לאיך שהבנאדם מולי מחזיק את עצמו, ואם הוא הר אדם או צפלון, ויש גם עוד גורמים שהם פחות פוליטיקלי קורקט כמו צבע עור, מבטא ומה לא.
בכרטיס שלך רשום שאתה בן 34, מכאן אני מניח שיצאת עם מישהי בסביבות הגילאים 27-31 כזה, ואני ממשיך ומניח שיש לה ניסיון בדייטים, שיש לה חברות שיש להן ניסיון בדייטים ושכולן ניזונות מאותו סולם ערכים תל-אביבי שכזה. אלה המון הנחות, אבל כולן מעוגנות במציאות.
במציאות הזאת, בדרך כלל, גם אם לא משחקים משחקים יש מקום מסויים לשמירה על מיסתוריות, על צפייה, ריגוש. יש גם קודים מסויימים שאמנם זה בהחלט אומץ להתעלם מהם ולהגיד "אני חי את חיי כפי שאני רוצה ולעזאזל החברה ומה שמקובל בה!!!"... אבל הרבה אנשים פועלים, כברירת מחדל, קודם כל לפי מה שמקובל בחברה, לפחות כשזה נוגע ליצירת רושם ראשוני.
אני חושב שבנסיבות האלה, לשאול כמו ששאלת (וכמובן שה"ציטוט" עם הגמגום היה רק לצורך המחשה של נקודה, לא משהו לגביך) בזמן ששאלת - זה משהו שמתפרש כחוסר ביטחון, כneedness, נזקקות..
יש רקע לזה - לטוב ולרע, כולנו נוטים לחפש יותר אחרי מה שמאתגר ומרגש מאשר מה שבטוח וצפוי: בהתחלה של קשר יש משהו בריגוש הזה של החוסר ידיעה - "היא רוצה אותי? לא רוצה אותי? מה יקרה הלאה?" שגורם לך לנסות ולכבוש אותה, והדבר הזה עובד לשני הצדדים. איכשהו תראה פה שוב ושוב סיפורים של בנות שאמרו "דווקא את אלה שרצו אותי לא רציתי ועל אלה שהיו אדישים חלמתי..." וזה לא בא מהאוויר. גם אם אנחנו עובדים על עצמנו (בקטע של עבודה, לא עבודה בעיניים), עדיין כשמישהו נמרח עלינו אין לנו את ההרגשה של האתגר וזה מתמסמס.
כל הדברים האלה לא רלוונטיים לשלבים מאוחרים יותר בקשר, שם תחפש בדיוק את הביטחון וכדומה, אבל לפחות בהתחלה חשוב גם בשבילה שתשמור קצת על מיסתוריות. לכן אני למשל נגד פייסבוק לפני הדייט הראשון (וגם קצת אחריו), כי זה מוריד מהעניין כשאתה יודע שהיא הלכה לקנות ברוקולי, לעומת ההתרגשות המהולה אולי בחשש של "אני לא יודע מה היא עושה עכשיו, אבל אני הולך להתקשר".
אני חושב, בהתבסס על הניסיון שלי שהוא חזק (במובן שיש לי ניסיון מאוד מוצלח בדייטים ראשונים ומה צריך לעשות הלאה), שכדאי לחכות קצת ולא מיד "להסגיר" את כל הרגשות שלך, גם כי זה עלול פשוט להלחיץ את הצד השני וגם כי זה יוריד לו מה"אתגר" המדומה. אני לא אוהב את זה, אבל ככה הפסיכולוגיה האנושית עובדת. שים לב שגם לא אמרתי "תחכה שלושה ימים, אל תשלח הודעות, ואז שלח SMS "מחר, 19:30, תתלבשי יפה" (למרות שיש בנות, וממש ממש ממש לא מעט, שזה בהחלט עושה להן את זה) - אם אתה מרגיש שזה פנטסטי והיה דייט כנה ולא באתם לשחק משחקים, והיו לכם 5 שעות חלומיות שברור לכל הצדדים לאן זה הולך, אז תתקשר למחרת ותגיד לה "יום שישי, 19:30, אני לוקח אותך לראות את השקיעה." או משהו בסגנון.. זה כיף, ונשים אוהבות גבר שמרגיש בטוח בעצמו, שלא מתנצל ושיכול לסחוף אותן. אני תופס מעצמי גבר רגיש אבל עדיין גם לי כיף וגם לבת זוגתי כיף לפעמים שאני פשוט סוחף אותה מרגליה... והאמת היא שהתחושה הזאת כיפית תמיד, גם כשהיא פתאום אומרת לי "היום הולכים לX ואני מזמינה אותך".
לסיכום, אני חושב שאתה צריך לשדר לפחות בהתחלה שאתה מאמין בעצמך, שיש לך מה למכור ושאתה בא לקחת אותה להרפתקאה משוגעת..
בינינו, אם זאת לא המטרה, למה בכלל להמשיך? אני בגילי (בהחלט צעיר ממך) כבר נמצא בגישה כזאתי, ואתה בטוח לא צריך לבזבז את הזמן שלך על מישהי אפרורית ומשעממת, אלא על משהו מרגש ואמיתי.
בכל אופן, עד כה המניפסט, שיהיה בהצלחה!
.
