אולי נעשה שרשור היכרות..

[subtitles]

אולי נעשה שרשור היכרות.. ../images/Emo35.gif../images/Emo142.gif

מותר לי לפתוח שרשור שכזה

פשוט יש כאן כבר הרבה חברה שנמצאים כאן באופן קבוע.. והייתי רוצה לדעת כיצד לפנות אליהם, מה גילם ומה הביא אותם לפה. אז אם אתם בעד.. כתבו בקשה את שמכם או כינוי שבו אפשר לקרא לכם, גילכם ואם אתם רוצים גם מה הקשר בינכם לבין שם הפורום "הפרעות חרדה". אז אני.. שמי נכון לעכשיו הוא סאב, סאבי או סאבטייטלס.. אני בת 17 וחצי.. מאובחנת כסובלת מפאניק דיסאורדר, שהוביל גם לאגרופוביה. ואני גם קלסטרופובית. החרדות התחילו אצלי מגיל .. 11 לאחר מות אבי.. כל כך הסתגרתי שהגוף לא ידע כיצד לבטא את העצב והחרדה.. אז כנראה שזאת הייתה הדרך. עברתי גם אשפוז בדרך. אני מטופלת כרגע על ידי פסיכיאטר ועל ידי הכדורים, שהם החברים הכי טובים שלי - אנאפרניל. אחד הדברים שאני יותר אוהבת לעשות.. ובשבילו אני גם עדיין חיה כאן - זה לעזור לאנשים. אל תהססו לפנות אלי אם אתם צריכים משהו

מקווה שיהיה לכם המשך יום נעים.

ואם זה לא בסדר שפתחתי הודעה כזאת.. אני מתנצלת.

 

[bilitis]

שלום לכולם../images/Emo24.gifמביליטיס

סאבי כל הכבוד על היוזמה!!! שמי ביליטיס שבו בחרתי על פי יצירתו המופלאה של המשורר הצרפתי פייר לואי הנושאת שם זה. אני בן 54 (חמישים וארבע),נשוי אב לשקמה ושקד(27 ן25 אובחנתי כסובל מדיכאון וחרדה,panic disorder ולקינוח: cancer phobic טופלתי בכדורים שונים וכיום אני מלעיט את עצמי בסרוקסאט ,ולרגעי האימה באלפרוקס.(גם הקטע הפסיכולוגי קיים) הייתי איש חוק, ובעייני הטרוטות ראיתי הכל,והאמינו לי באומרי שאין מזור מרפא וצרי כמו האהבה!!!!!!!!!!!!. כאן אני חש מוקף באנשים שלמרות הסבל והדאבה הנעוץ בנפשם יש בהם את הכח והרצון לתת נוחם,להקרין חום ואמפאטיה,ולשדר בלב מבין "אתה לא לבד". חיבוק חם לכולכם

 

[subtitles]

אוהבים אותך ביליטיס ../images/Emo24.gif../images/Emo142.gif

 

[yaeltal]

ביליטיס מקסים ../images/Emo140.gif

אני שמחה שאתה מרגיש את החום הזה סביבך כאן.. ושמחה כמוך להכיר אנשים רגישים כלכך ומלאי רצון טוב.. ושמחה שלישית ומשולשת על כך שגם אתה ביניהם..

חיבוק חם גם לך ביליטיס..

שלך, יעל..

 

[ToryMaster]

אני?

אני ויקי, שזה שם בדוי, אבל לא נפתח את הנושא. אני בת 15.5 (16 במאי) מאובחנת כסובלת מדיכאון ומ"אישיות בלתי יציבה" (שזה אומר כמו מאניה דיפרסיה, אבל הרבה פחות קיצוני) והפרעות חרדה שונות ומשונות (האבחון הוא בנוגע להתקפי חרדה שלי, וגם טיפה חרדה חברתית, אני מוסיפה לרשימה גם פוביות שובות ומשונות, הזיות, וכו') הכל התחיל שנה שעברה (דצמבר ככה), כשרבתי עם חברה שלי. אני מאמינה שבעברי חבויה לה איזו טראומה ענקית וממש קשה שהדחקתי, ושגרמה לכך שאני לא זוכרת כלום מהעבר שלי (עבר - כל מה שקרה לפני יותר משנה)

 

[ToryMaster]

אה

אני מנהלת כרגע את פורום מאגיה וכישוף (122), ווסטלייף (87), סופרים צעירים (376) ומחליפה בג'אג. בעבר ניהלתי גם את פיות שדונים וכל השאר (350), ואת פורום בלו (671, ממנו התחלתי תא דרכי בעולם התפוז) זה פחות או יותר מסכם את עצמי, אני מכורה למחשב, ולא יוצאת ממנו, החיים שלי הם תפוז. ואני אוהבת את סאבטייטלס

 

[subtitles]

../images/Emo25.gif חח חמודה.. ../images/Emo142.gif

הרבה פורומים את מנהלת! כל הכבוד לך!

אני גם מנהלת פורום.. אבל בכינוי אחר

גם אני אוהבת אותך בובה! תחזיקי מעמד!

 

[ToryMaster]

אני יודעת

אני מנהלת ומנהלת ומנהלת, המטרה שלי היא להשתלט על תפוז לבסוף |ויקי באייקון זדוני במיוחד| הייתי שמחה לדעת איזה פורום את מנהלת, אם מתשחק לך להגיד - אני במסרים

 

[נשר בלי כנפיים]

לא יודע אם אני קבוע

אבל אם צריך יש כמה פרטים בכרטיס שלי. מלבד אלו אני מאובחן רק עם ADD, ובכל מקרה לא נחשב תלוי ריטלין, מתפקד גם בלעדיו. אני פה כי אני אוהב למצוא לעצמי בעיות, ולמרות שאין לי פאניק דיסאורדר, יש לי לא מעט חרדות, ובזכות הכישרון שבו סיפרתי את זה בצבא למראיינת, הורד לי הפרופיל. יש עוד דבר אחד שמקשה עלי את החיים באמת, שמשוייך לחרדה חברתית, אבל אין בי רצון לפרט. כמובן שסרטים על שואה\נפלצות למיניהן עשויים להוות איזה טריגר לשדים שנמצאים מסביבי. וזהו.

 

[Sonata Of Tears]

Das ich

שמי טיראל, אני בת 15+ ,בכתה י'. לומדת בבית ספר אקסטרני גם אני ADD לדברי הנוירולוגית אפילו נוטה לADHD , ,סובלת מתסביך של הריטלין שיש לי אובר קונסטריישן ,שגורם לי לדכאון, כשאני אחליט להשתמש בהפניה של הנוירולוגית לפסיכיאטר אולי גם יהיה לזה שם מדעי אמ, גרה בתל אביב, יש לי התקפי חרדה לרוב אחרי דכאון כבר, ומעין הרגשה כללית של פחד לרוב , בעיקרון גם אני לא נכנסת לבתי קולנוע ואולמות תאטרון ונמענת מלעבור על גשרים שיש מתחתיהם כביש גדול.. זהו ויש לי אייסקיו ,למעוניינים , 155697953

 

[One Falling Star]

טוב אז..

אני.. בת 19 סובלת אם נקרא לזה ככה מחרדה ואו.סי.די לא הייתי רוצה להיכנס לכל הסיפור שלי עכשיו.. נגיד בכלליות טראומה בעבר הטיפה רחוק דיכאון פציעה עצמית בגמילה ושאר ירקות.

 

[LoveBeing]

עכשיו אני עכשיו אני! :0)

טוב אז שמי גיל.. אני בן 22 מאזור השרון :0) עברתי המון בחיים..... תקופות של דיכאון וכאב ומה לא... וגם היו מחשבות ונסיונות לעבור מהעולם הזה.. אבל תמיד בחרתי לא לעשות זאת. בסופו של דבר עברתי משבר רציתי וקיבלתי טיפול בבית חולים עם כדורים והכל. אבל שיצאתי משם כבר לא הייתי אותו בן אדם כי החרדות החלו להופיע... עכשיו קשה לי יותר להחליט החלטות מהפחד שאעשה החלטה שגוייה או אעשה משהו לא בסדר ואסבול על הטעות שעשיתי... בכלל הגוף מגיב נורא קשה אם אני עושה משהו "לא נכון".... אפילו אם לא בכוונה. בגלל זה אני נלחץ לפעמים מכל מיני דברים- לפחות עכשיו אני כבר בלי כדורים ומתמודד לבדי- נגד החרדות לא קיבלתי טיפול אף פעם לצערי. בגלל זה הפורום הזה הוא מתנה בשבילי. עכשיו סוף סוף אני מרגיש טוב אחרי כל זה. לא שכל החיים שלי היה לי רע- היו עליות וירידות חדות- אבל מה שיפה שאפילו אחרי כל מה שעברתי בחיים אני שוב מצליח לחזור לעצמי השמח ולהרגיש טוב עם עצמי :0) אני שמח שפתחתם את השרשור הזה :0) כתבתי את סיפור חיי אבל חששתי שזה היה מוגזם אז כתבתי מחדש קיצור :0) מחכה לראות מי עוד יכתוב :0)

 

[leork]

שלום

טוב אז שמי ליאור מבקר פה די חדש, וגם אמור להתחיל לעבוד בקרוב כך שגם יהיה לי פחות זמן. אני בן 32, בעיקר חרדות (הפסיכולוגית יחסה זאת לחויות מהינקות). בשנה וחצי האחרונות אני אצל מטפל אחר שאינני מרוצה ממנו כל כך ומרגיש שאני צריך להתמודד לבד עם הרבה קשיים בלי מספיק עזרה. בנוסף התחלתי במקביל לקחת כדורים והם תורמים במידה חלקית. אני די מריר וכעוס לנוכח התקופה שאני עובר ולכן אני גם כותב די מעט.

 

[פייה 31]

../images/Emo24.gifשלום לכולם

אני פייה בת 31 סובלת מפאניק דיסאורד, התקף אחד לפני 13 שנה מעולם לא היה התקף נוסף אולם הפחד שמא... ובנוסף מוות של הורי ממחלת הסרטן מה שהחמיר את מצבי איבדתי כל כיוון בחיים עברתי שני טיפולים כושלים ובאחד גם ניסיון של טיפול תרופתי סרוקסט שגרם להחמרה במצב, כיום אני נמצאת בטיפול נוסף ואני מתחילה לצעוד צעדים קטנים, אני אמא לשני מלאכים קטנים ואישה לבעל עם ניתנה והבנה אין סופית מה שבעצם נותן לי מעט לראות את האור בקצה המנהרה. זאת הפעם הראשונה מזה 13 שנה שאני מוכנה להודות ולכתוב ממה אני סובלת וכל כך תודתי לכם אתם אנשים נפלאים מקווה שתראו גם אתם בעתיד מעט אור בקצה המנהרה. פייה

 

[yaeltal]

מצטרפת לשרשור..

אני יעל.. בת 21 מת"א.. היום אני כבר אחרי תקופה ארוכה, שהתחילה מהתקפי חרדה ממש לפני השחרור מהצבא (אלו לא היו ההתקפים הראשונים בחיי אבל הגיעו אחרי הפסקה ארוכה..) והמשיכה בחודשים ארוכים של הסתגרות מהעולם.. וחוסר יכולת לצאת מהחדר בגלל פחדים.. אחרי החודשים האלו הגיעה ההכרה וההשלמה עם הצורך לחזור לעולם.. ובשלבים קטנטנים לאט לאט יצאתי.. ואחרי לא מעט אתגרים ולא מעט התקפים התקופה הזו כבר מאחוריי.. כלומר מבחינה טכנית התפקוד "תקין".. עדיין יש דברים שלא מהווים אתגר לרוב האנשים אבל מוגדרים כך עבורי, אבל אי אפשר בכלל להשוות את מצבי היום לזה של לפני שנה למשל.. הייתי במשך כל הזמן הזה בטיפול משולב של פסיכותרפיה עם תרופות (סרוקסאט) ובימים אלו מורידה את המינון עד להפסקה סופית בקרוב.. חשבתי שאוכל לתמצת את כל זה לכמה משפטים אבל כרגיל לא הצלחתי.. ואולי הדרך הטובה ביותר להציג את עצמי בפני כל פורום, היא בתור זו שלא יודעת וכנראה לא תלמד לעולם להיות לקונית.. ולכן הודעה שאמורה להיות פשוטה נהפכת מרבית הפעמים לקריאה מייגעת ועל כך אני מתנצלת מראש.. (ועדיין מנסה לשנות את התופעה..). ודבר אחרון ששכחתי להוסיף למקרה שתוהים מה אני עושה כאן.. זה מעין צורך שלי מאז שהתחלתי להרגיש טוב יותר, להגיע לאנשים שנמצאים במצוקה אולי דומה לשלי ולנסות להראות שיכול להיות אחרת.. ואולי זה מתוך ההבנה שהתגלתה אצלי רק מאוחר מאוד ולא כשהייתי זקוקה לה יותר מתמיד- של כמה אנשים אחרים יכולים לעזור.. וכמה נחמה הקשבה ותמיכה יכולים לעיתים להוות.. וזהו בעצם.. חבל שאי אפשר להוסיף את הדברים שהייתם רואים מייד במציאות.. אבל אולי עדיף כך.. למרות התחושה המציקה שאני מתחבאת.. בכל אופן.. הנה עוד הודעה מייגעת לדוגמה.. ועכשיו אלך לישון.. לילה טוב, יעל..

 

[ניאו30]

שלום לכולם...

אז אני בן 31 והגעתי במקור לפורום אחר בתפוז,ואז ראיתי פורום שעוסק בחרדה ואמרתי לעצמי,שאם חרדה היא חלק כל כך גדול מחיי, אז למה שגם הפורום הזה לא יהיה?... אני סובל מחרדה חברתית קשה ביותר(לא מאובחן ,אבל יודע שזה קיים אצלי),והאמת שזה מלווה אותי כל חיי הבוגרים,למרות שאת השם של זה אני לא הכרתי עד לפני כשנה.אני סובל מפחדים וחרדות מסוגים שונים ומשונים,אבל הקשה ביותר הוא הפחד מאנשים.הרבה הרבה שנים לא היה לי קשר עם אנשים,חלק מבחירה וחלק גם באשמתי,אבל עכשיו אני כל כך רוצה ומייחל לאותו קשר אנושי ישן כמו של פעם,כזה שכאילו נעלם מחיי אבל מקווה שלא לתמיד.אני מניח שכמו רבים אחרים,גם אצלי אפשר למצוא את הסיבות איפושהו בין הילדות להתבגרות,אבל מה אני כבר באמת יודע...(אהה,נזכרתי...חחח)אני יודע שאני רוצה לדעת איך להתגבר על פחדים,ולנצל את הפוטנציאל שתמיד ישנו שם מרחף באוויר.רוצה כמו כולם להגיע לשלווה ולאושר הפנימי,למצוא את החום והאהבה,כדי לנסות ולמלא את החור שנוצר לי שם עמוק בפנים.למרות הכל,אני לא חי בפסימיות מוחלטת אלא משתדל לשמור על אופטימיות זהירה ושפיות זמנית,והעיקר להאמין,לא חשוב במה העיקר לשמור על אותה גחלת בוערת שנקראת תקווה ומי ייתן ולא תכבה לעולם. אני רוצה לציין שאני לא מאובחן בשום דבר,ומי שכבר קרא וזוכר את הודעותיי בעבר,יודע שזה כנראה קשור אצלי לרתיעה מפסיכולוגים(שזה כנראה חלק מהפחד שלי מאנשים,ופסיכולוגיים כידוע גם הם אנשים...זה בצחוק...לא להעלב),ולכל הקשור לגילוי דברים שהדחקתי הרבה שנים וניסיתי לשכוח,אבל כנראה שלא ניתן לסמן איקס על העבר(כמו זה שבצ'ט...),וצריך לדעת וללמוד איך לא לתת לו למנוע ממך לממש את מי שאתה באמת ואת החלומות שלך שפתאום נראים כל כך רחוקים.אז,מקווה אני שאמצא פה את מקומי ואוכל להעזר בכם כי אחד הדברים שהקשו עליי את ההתמודדות עם שלל הבעיות היה זה שלא ידעתי איך מבקשים עזרה,כי תמיד צעקתי מתוכי שיעזרו לי אבל אף אחד לא שמע.כנראה שלא צעקתי חזק מספיק,אז אולי פה אני יעשה את הצעדים הראשונים לשם כך. ועוד הערה לפני סיום-יש לי נטייה לכתוב באריכות יתר כשאני כותב פה,וגם בכלל,אז בבקשה תקבלו את זאת בהבנה. בקשר לשם/לכינוי אז יש לי שם אחר כמובן אבל בשלב זה נשאיר אותו כפי שהוא. אז שיהיה לכולכם יום יפה ומקסים,ובוודאי עוד נשתמע.

 

[איןשםאין]

אין שם/אורערפל

הניק שלי הוא אין שם הוספתי את אורערפל כי יש אנשים שהתקשו לקרוא לי איןשם אני בת 27 אני מנסה להפסיק לשרוד את החיים אלא לחיות אותם הדרך שלי לפורקן היא כתיבה אני כותבת המון אני חושבת שמן הכתיבה שלי אפשר להכיר אותי יותר ממה שאני מסוגלת לכתוב כרגע ניסיתי לכתוב יותר בפרוט על עצמי ומצאתי את עצמי כותבת ומוחקת לא יודעת קשה לי לסמוך על העולם על אנשים וקשה לי לכתוב יותר על עצמי זהו

 

[Scarlett of the wind]

שלום לכולם../images/Emo20.gif

שמי ג'ני, אבל אתם יכולים לקרוא לי גם סקרלט או איך שבא. אני בת 20, ואני סובלת מחרדה חברתית, אני לא מטופלת בשום דרך כי אין לי כסף לטיפול והורי לא מקבלים את העובדה שיש לי בעיה וחושבים שאני סתם ממציאה ומגזימה

ויש לי שאלה: האם VABEN עוזר להתגבר על חרדה חברתית? (בבקשה תענו לי זה חשוב לי מאד, אני נורא עצובה עכשיו וחייבת לדעת,) אוף! בא לי למות....

 

[subtitles]

לא למות מותק ../images/Emo13.gif ../images/Emo142.gif

תראי ממ אני לא מבינה יותר מדי בחרדה חברתית אבל - אני לפני כמה שנים הייתי לוקחת ואבן על בסיס יומיומי.. וזה עזר לי מאוד בחרדות שהיו לי. אומנם לא חברתיות.. אבל חרדות. מה שכן הפסיקו לי אותו לאח רתקופה כי אמרו שזה ממכר

למה כל כך רע לך עכשיו? אולי תשתפו אותנו?

 

[ToryMaster]

הום

ואבן, זה כדור מרגיע? אף פעם לא שמעתי על זה, אבל על פי מה שסאבי אומרת, זה עוזר. בכל מקרה, בשום פנים ואופן אל תקחי שום סוג של תרופה בלי מרשם רופא, ברצינות, תקצר היריעה מלמנות את כל הסיבות, אבל הן קיימות והן רציניות