אולי נעשה שרשור היכרות..

[subtitles]

תודה ששתפתם פעולה ../images/Emo24.gif../images/Emo142.gif

גילה אולי כדאי לשמור את הלינק הזה איפשהו..? בכל מקרה.. מי שלא הציג את עצמו, מוזמן כמובן.

 

[Scarlett of the wind]

רע לי כי../images/Emo7.gif

שום דבר לא הולך לי כמו שאני רוצה... היו לי כאלה תוכניות להיום: ולא עשיתי שום דבר מזה! רק התבטלתי כל היום ובכיתי, לא היייתי מסוגלת לעשות פשוט כלום! ועכשיו אני מרגישה כמו כישלון עוד יותר גדול מתמיד, אפילו את התוכים שלי אין לי כוח להאכיל (אני פשוט מפלצת!) שרטתי לעצמי את כל הזרוע ועכשיו אני בוכה רק מהמראה הנורא על הזרןע שלי. אלוהים למה דווקא אני?! למה אצל האחרים הכל בסדר? כולם חיים! מתאהבים! מתחתנים! וחיים בצורה נורמלית! ואני אפילו לא מצליחה להוציא את עצמי מהבית. פשוט בא לי יום אחד לא להתעורר יותר! פשוט לא להתקיים.......

 

[LillipooT]

לא לא.... ../images/Emo7.gif ../images/Emo142.gif

אוי בובה.. לא.. אל תפני לשם! תנסי להיעזר! תנסי להעסיק את עצמך! רק לא לחתוך.. אני מבינה.. אוי אני כל כך מבינה כמה שקשה! אבל באמת צריך לזכור שזה לא עוזר לנו! זה מרחיק אותנו בכל פעם צעד אחורה מהמטרה הסופית.. מהאור! אני כל כך מצטערת בשבילך.. וגם בשבילי.. שלא זכינו לחיים נורמליים. אבל אני באמת חשובת שמתישהו כן נזכה! מתישהו העולם יחזיר לנו על כל העוול שהוא גרם לנו! את חייבת להאמין בזה.. את חזקה! את יכולה להרחיק את הסכין! בבקשה..

 

[subtitles]

זאת אני ../images/Emo13.gif ../images/Emo142.gif

תחזיקי מעמדדדד

 

[LoveBeing]

את לא יכולה לא להתקיים!

את קיימת עכשיו וזה אומר לעלולם לא תפסיקי להיות קיימת. קראתי את מה שעבר עליך היום...... וזה ממש בסדר גם לי היה יום נוראי כזה. חבל לי נורא שבכית כל כך הרבה.................. אם הייתי שם אולי הייתי מנגב לך את הדמעות... ואולי אם את היית שם בשבילי שאני בכיתי- גם את היית משמחת אותי.. כתבתי לך מסר פרטי ואם תרצי אני שם..... באהבה, גיל :0)

 

[גילה זילברמן]

../images/Emo101.gif דרך ארוכה

דרך ארוכה בפנייך סקרלט וכמו כל דרך ארוכה,היא מתחילה בצעד אחד קטן. יש פתגם סיני עתיק

שאומר שלא צריך לפחד מלזוז לאט, רק מלעמוד במקום. אז את צריכה להחליט על הצעד הראשון סקרלט. צעד אחד קטן שיתחיל לך דרך חדשה. לא יודעת מה הוא, הצעד הזה. אולי תגידי לי את?

 

[subtitles]

../images/Emo7.gif ../images/Emo142.gif

אוי בובה.. לא.. אל תפני לשם! תנסי להיעזר! תנסי להעסיק את עצמך! רק לא לחתוך.. אני מבינה.. אוי אני כל כך מבינה כמה שקשה! אבל באמת צריך לזכור שזה לא עוזר לנו! זה מרחיק אותנו בכל פעם צעד אחורה מהמטרה הסופית.. מהאור! אני כל כך מצטערת בשבילך.. וגם בשבילי.. שלא זכינו לחיים נורמליים. אבל אני באמת חשובת שמתישהו כן נזכה! מתישהו העולם יחזיר לנו על כל העוול שהוא גרם לנו! את חייבת להאמין בזה.. את חזקה! את יכולה להרחיק את הסכין! בבקשה..

 

[push]

אלוהים כמה שאני מזדהה

 

[ToryMaster]

קראתי המ שגילה אמרה

ואת מה שאת אמרת. חמודה, עד לפני חדוש וחצי הייתי בדיוק כמו שאת מצטיירת לי, בודדה, בלי חברים, הרגשתי מיותרת. את לא מפלצת כי אין לך כוח להאכיל את התוכים, ממש לא, אבל את כן צריכה לקחת עליהם אחריות, או לבקש מאחד ההורים שיעזור לך בטיפול בהם. יד שמאל שלי, את מכירה את האזור העדין והרך הזה שמתחת לזרוע? יש שם שתי צלקות עמוקות, עמוקות נורא, הרגליים שלי חרוטות, וכנ"ל גם החזה שלי. הטעם בזה? אין לי מושג. הלקח שלמדתי מזה? שומדבר לא שווה שנפגע בעצמנו, שומדבר. נכון, עכשיו נראה לך שאת תקועה במקום הכי אומלל בעולם, שקשה לך ושאת לא יכולה להתמודד עם כלום שקורה, שהכל נופל עלייך ושאת הבנאדם הכי נוראי וכישלון שיש. את לא, למעשה, את אפילו לא קרובה לזה. "לא צריך לפחד מלהתקדם בקצב צב, צריך לפחד מלהישאר במקום" את חושבת ומרגישה שאת נשארת במקום, אבל את לא, אני רואה שאת לא. את כאן אחרי הכל, ביקשת את העזרה שלנו כי את לא מוצאת מקום אחר שתוכלי להיעזר בו, זו התקדמות. התקדמות לעומת הזמן שבו לא ביקשת עזרה משום אדם. יש תקופות שבהן את מרגישה שאת דורכת במקום ואל מתקדמת - אבל את כן, כל רגע שעובר, וכל כאב הכי קטן וסבל - מובילים אותך למקום שלך. במקרה שלי, סבלתי המון בכל העניין של גברים, באמת המון, ולא בקטע פקצי מעצבן, וחשבתי שזהו, שאני כבר בחיים לא אהיה עם אף אחד ושאני אמות בלי שחוויתי אהבה. טעיתי, הכל הוביל אותי במסלול החיים לרגע שפגשתי את החבר שלי. ואת ידועת מה? בלי כל הסיפרו של הדיכאון ובלי כל הקשיים, לא הייתי מגיעה לכאן, לא הייתי מכירה את כולכם. לא הייתי מגיעה למאגיה, לסופרים צעירים, לא הייתי מגיעה לנהל פורום, שזה הדבר שמחזיק אותי בחיים עכשיו. סקרלט, זה קשה, ונראה שאת חסומה ושאין אור בקצה המנהרה, ושלא משנה המ יגידו לך, כולם טועים. אבל אני מבטיחה לך, אני נשבעת לך בחתול שלי (שהוא רק הדבר הכי יקר שיש לי בעולם), שימים טובים עוד יגיעו, שהאהבה עוד תגיע, ושהחיים ה"נורמליים" גם הם יגיעו. מבטיחה

 

[Scarlett of the wind]

../images/Emo140.gifאוי, תודה../images/Emo70.gif

אני מאד מודה לכל מי שהגיב, קבלו חיבוק

, ומצטערת שלא הגבתי קודם, אבל הייתי כל-כך על הפנים אתמול שפשוט הלכתי לישון. היום אני מרגישה טוב יותר, במיוחד אחרי שקראתי את ההודעות שלכם, תודה חברה אתם פשוט אור בקצה מנהרה חשוכה, כל-כך החמד להרגיש שתמיד יש מישהו שיקשיב לי ויעודד. לגילה: איזה צעד אני אמורה לעשות? כאילו אני מבינה וקראתי אבל כל הדברים האלה זה נורא יפה בתאוריה ומה שאני בעצם צריכה זה איזשהו מתכון פרקטי איך לצאת מהמצב הזה!!!!!

 

[גילה זילברמן]

סקרלט, גם אני רוצה חבוק... ../images/Emo13.gif

אל תכעסי עלי כל כך סקרלט.

אין לי איזה פתרון קסם שאני מונעת ממך. אבל יש לי עוד רעיון ומקווה שלא אצליח להרגיז אותך שוב- מה דעתך שההחלטה איזה צעד ראשון לקחת- זה בפני עצמו יהיה הצעד הראשון

את יכולה להחליט כל דבר. לא משהו בומבסטי שישנה את מצבך ברגע. אלא צעד אחד שיהיה ראשון בשרשרת צעדים שיובילו אותך למקום טוב יותר ולתחושה של שליטה וכוון בחייך.

 

[גילה זילברמן]

בסדר, אנסה קצת יותר תכלס...

למשל- תחליטי שאת מאכילה את התוכים היום, מנקה להם את הכלוב מחר, לא חותכת יומיים נרשמת בתור לטפול פסיכולוגי (חינם אני חושבת) במרפאה לבריאות הנפש שבמקום מגורייך וכן הלאה סקרלט, וכן הלאה....

 

[Scarlett of the wind]

רק לגילה ../images/Emo24.gif../images/Emo20.gif

אני מודה לך על התגובה, אבל אני לא עד כדי כך על הפנים כאילו אני מאכילה את התוכים ומנקה את הכלוב (לפחות משתדלת כמעט כל יום) וחותכת את עצמי רק כשממש אבלל ממש רע לי!!! (כמו אתמול) ואני לא כועסת עליך אני לא יודעת מאיפה הגעת למסקנה הזאת? (מצטערת אם זה מה שנתתי לך להרגיש) אני חושבת שהצעד הראשון בשבילי יהיה אם אוכל לדבר לפני אנשים, או לפחות פעם לעמוד על שלי במקום כלשהו, אבל זה נורא קשה... נורא.... להתגבר על הפחד המשתק ועל תחושת החנק בגרון. אוי זה נורא....

 

[Sonata Of Tears]

מה כל כך רע בלחתוך?

אנשים מעשנים, אנשים נוסעים בכביש בידיעה שיכול להכנס בהם מכונית ולהרוג אותם ,אנשים נותלים סמים ,אנשים נותלים תרופות בידיעה שהתרופות האלו משאבדות אותם אליהן, אנשים נוסעים באוטובוסים בידיעה שכל רגע מסוגל להכנס מחבל ולהרוג אותם אז החתך הקטן הזה, הדבר היחיד שנותן לך אושר ומפלט מהכאב הנפשי ,הוא הפגום?

 

[push]

..

אני חייבת להגיד שאני מסכימה

 

[Scarlett of the wind]

האמנם../images/Emo35.gif../images/Emo70.gif

האם באמת החתך נותן לנו אושר? אבל אושר אמיתי? אז לא! אני לא חושבת אולי זה מין אושר רגעי כזה כשהכאב הפיסי גורם לך לשכוח את הכאב הנפשי, אבל אחר"כ כשאני מסתכלת על החתך אני מרגישה הרבה יותר גרוע! לא יודעת אולי זאת רק אני אבל הצלקות האלה מגעילות אותי ואני מתביישת בהם מאד!

 

[Sonata Of Tears]

לצלקות החיצוניות שלך

יש יותר משמעות מהצלקות הנפשיות שלך?

 

[Scarlett of the wind]

כמובן שלא, אבל

האם הצלקת החיצונית על העור מעלימה את הצלקות הנפשיות?

 

[Sonata Of Tears]

אבל אם הפצע בנפש לא יתרפא

לא יהיה צורך בעור הזה, נמות , ניהיה ריק, רק קבר .

 

[Scarlett of the wind]

נכון! אבל...

עדיין הפצעים על העור לא מעלימים את הפצעים של הנפש, ויש לי שאלה עליך: האם כל הפצעים שיש לך בנפש נרפאו? אם לא, אז עובדה שאת עדיין חיה ,ולא בקבר ולא הפכת לריק, ז"א אפשר לחיות עם פצעים בנפש, וזה שעשית פצעים על העור לא מחק את הפצעים של הנפש אז אני שואלת, בשביל מה אנחנו בכלל עושים את זה אם כך? כי בתכלס זה פשוט לא עוזר לכלום! ואני לא מאמינה שאת לא נגעלת מהפצעים שאת עושה לעצמך, כמוני.