אולי נפתח שרשור חדש

[fila]

../images/Emo35.gifמה../images/Emo35.gif

 

[דפי26]

ולי אין סיבה שההורמונים ישתוללו...

ובכל זאת התקשרתי לבעלול להזכיר לו כמה אני אוהבת אותו

 

[אתי@]

רגע מרגש ../images/Emo9.gif הצעת הנישואין

(מה, שאני אהיה מקורית

) מה שהיה מרגש במיוחד, מעבר לזה שזו ההצעה הכי אטרקטיבית שקיבלתי אי פעם, זה שכל כך חיכיתי, שחשבתי שזה כבר לא יבוא לעולם

וכשזה בא - לא האמנתי שזה קורה לי. תכף אני אחשוב על עוד רגעים מרגשים. אני קצת עסוקה בעבודה עכשיו (כאילו דא!)

 

[fila]

אז חשבתי וחשבתי איזה רגע קסום

היה לי ומסתבר שהיו לי לא מעט, היו לי ימים דיי ארוכים וקשים בדרך אל האושר ... אבל שניים שזכורים לי במיוחד: אמצע דצמבר גשום לחלוטין ולהזכירכן אני גרה במושב בצפון במקום דיי גבוה, קור אימים ואני כבר ישנה אחרי יום מתיש במיוחד שבו אני ושמעון החלטנו שזהו, נגמר ביננו.... ב- 1:15 לפנות בוקר הפלאפון מצלצל וזה הוא מבקש שאצא החוצה לרגע, אני יוצאת עם פיג´מה ונעלי בית והוא עומד שם בחוץ בגשם הוא חיבק אותי ונישק ואמר שהיה מוכרח לבוא רק לרגע כדי לראות אותי......(חזרתי למיטה אחרי 5 דקות רטובה ומאוהבת!

) וזהו הלך...... ועוד אחד : במסגרת מלחמת ההתשה שלי עם ההורים שלי, רק כי לא היו מוכנים לקבל אותו, ברחתי לי לאילת... הוא בא אחרי ובניגוד לתכנון שלי להתארח קצת אצל בת דודה שלי שכרנו חדר במלון לשבוע וזה היה השבוע הכי מדהים שיכול היה להיות לי! אז כשהגענו לחדר פתחנו את הדלת התישבנו על המיטה ופתאום קלטנו מה אנחנו עושים..... הבטחנו לעצמנו לא לחשוב על שום דבר רע ממש ללכת עם הראש בקיר ורק להיות לבד...וזה היה רגע(שבוע) קסום במיוחד!

 

[רחלילי]

אני זוכרת שסיפרת על זה לפני כמה חוד

שים סיפרת די בפירוט האמת זה היה מש מזמן סיפרת אתזה למיה את זוכרת אותה? וזה היה סיפור מקסים.

 

[fila]

איזה נחמד שאת זוכרת../images/Emo9.gif

כן אני זוכרת אותה, מצאנו לנו בזמנו נקודות דומות בסיפור שלנו.

 

[שביב שני]

רגעים קסומים

בדרך כלל קורים לי לא בטיולים או מסיבות, אלא דווקא ביום-יום. לשבת על ספסל באיזו חצר ירושלמית ירוקה (או סמטה פריזאית - למרות שזה דווקא כן בטיול), ולאכול סנדוויץ´ (זה בד"כ קשור לאוכל...). או לשבת עם אישי על הספה בסלון ולראות סרט... וכן - גם לי הצעת הנישואין היתה רגע (או יותר נכון סופ"ש) קסום. את סיפורה של ההצעה סיפרתי כאן כמה פעמים, ואני תמיד משוויצה שאני הצעתי... ואחרי ההצעה היה פשוט סופ"ש נעים ורומנטי ורגוע בצפון, לפני שהתחילה הקלחת של ההכנות. גם ערב החתונה עצמו היה מקסים במיוחד. אני לא בנאדם חייכני ובאותו יום כל הזמן חייכתי.

 

[הילית*]

הרגע שבו בעלולי ראה אותי לראשונה

ככלה... ויש עוד- הייתי פעם חולה (הקאות ושלשולים כל הלילה), רעדתי כל כולי והרגשתי סמרטוט והחיבוק שלו באותם רגעים היה קסום בעיני כשחזרתי לפני שנה וחצי מפראג (נסעתי במסגרת העבודה בלעדיו) - הרגע הזה שנפגשנו לאחר 4 ימים שבהם הוא היה לבד בבית היה קסום בטח יש עוד הרבה ובטח יהיו עוד המון....

 

[Ronnie*]

זה קשה, כי בטח יש הרבה...

אבל כמה שאני זוכרת: כשאימצנו את אחותי הקטנה - הרגע שראיתי אותה לראשונה, תינוקת מתוקה עם מבט עצוב בעגלה... היום שבו קיבלנו אותה היה יום נפלא (הייתי בת 13). הפגישה הראשונה שלי עם אורי - הרגע שראיתי אותו - כאילו העולם נעצר באותו רגע... והפרידה שלנו באותו יום, הוא נישק לי את היד וזה היה מופלא

ואיך שהוא היה חוזר מהצבא, אחרי שלא היינו מתראים שלושה שבועות כל פעם... אני לא יודעת איך עמדנו בתקופה הזו שהיתה איומה, אבל הפגישות היו נפלאות

 

[fila]

רוני, ריגש אותי מאוד מה שכתבת

אמא שלי גם מספרת לי על הרגע הראשון שראו אותי במיטה בבית חולים כשהגיעו כדי לאמץ אותי, ואני מתרגשת איתה מהסיפור הזה כל פעם מחדש!

 

[Ronnie*]

../images/Emo24.gif

זה באמת מאוד מרגש... כמו לידה ממש.

 

[דפי26]

באמת מרגשים הסיפורים שלכם

סיפורי התינוקות עליי מתמצים באיזה נס רפואי אני על כך שאחי הגדול (שהיה בן שנתיים שנולדתי)לא הרג אותי. הוא היה נשכב עליי ומכניס לי אצבעות לעיניים, הופך לי את המיטה,את הלול......

 

[kisses]

מה תגידי עלי שלא ראיתי את אלון

לתקופות של 3 חודשים

 

[Ronnie*]

אוי ../images/Emo10.gif איך עמדתם בזה?...

 

[kisses]

היה מאוד קשה במיוחד לי

אבל את רואה סוף טוב הכל טוב

 

[יעלי2]

ורגעים קסומים לבד

אחד הדברים הכי אהובים עלי (והכי מרגיעים) הם לקנות עיתון ולשבת לבד בבית קפה. לנשנש איזה מרק ולקרוא. אין כמו זה בשביל רגע קסום לנפש ולהרגשה. (כבר עשתי את זה בכל מיני מקומות וערים וזה תמיד תמיד קסום).

 

[היידי אור]

הרגע הכי קסום שלי

התרחש בתאריך 13.9.01. זו הייתה שעת צהרים ואני הייתי במרפאה לבריאות האשה בחולון. מדובר על תקופה שבה אני ועמית היינו אחרי חודשים ארוכים של נסיונות להרות, בדיקות, דקירות, כדורים... אני התפטרתי כי לא יכולתי להתרכז בעבודה - הייתי בדכאון נוראי. אז ישבתי שם בחדר המתנה, חרדה ומתוחה, אחרי שכבר חודשיים וחצי לא קיבלתי מחזור- ובדיקת ההריון יצאה שלילית. נכנסתי לרופאה- והיא התחילה להעלות אפשרות של גידול ודברים מפחידים אחרים, ואני התעקשתי לעשות אולטרה-סאונד כי באותו יום בבוקר הקאתי , וכבר כמה שבועות שהייתי נגעלת מריח של חומוס ובשר... בקיצור- נכנסנו לאולטרה-סאונד, והטכנאית מתחילה לבדוק ולהסתכל... ואז היא מסובבת אליי את הצג ואומרת בקול משועמם "אז הנה שק ההריון שלך, והנה העובר, ועכשיו מה שאת שומעת זה הדופק..." ואני הייתי בשוק!!! התחלתי לבכות, והדבר היחיד שהצלחתי להגיד (שוב ושוב ושוב) היה "יו! אני לא מאמינה!" ויצאתי החוצה עם דמעות, והרופאה שלי בכתה איתי... קצת אחר כך טילפנתי לעמית... הוא בדיוק היה בחדר אוכל- והיה מוכן נפשית לעוד בשורות רעות... אמרתי לו "אתה יושב?" והוא אמר "לא- אני בתור לאוכל. למה? מה קרה?" ועניתי "אתה עומד להיות אבא!". עברה דקה שלמה של שקט. דממה. ואז הוא שואל "את רצינית???" וצעק בחדר אוכל (מול אלף אנשים) אני עומד להיות אבא!!! חוץ מזה הייתה הלידה כמובן... אבל זה כבר סיפור אחר...

 

[סרינה]

איזה יופי...

העלית דמעות בעיניי הרגשניות.

 

[daldan]

יו! זה ממש מרגש

באמת רגע קסום. בטח הטכנאית לא ממש הבינה את התגובה שלך. זה מראה שצריך לסמוך על התחושות שלךועל האינסטיקטים שלך.

 

[שמופית]

איזה מרגש ../images/Emo24.gif