0הגיטריסט0
New member
אוףףףף... 
טוב, אני מגיב על ההודעה כאן, כדי שהיא תהייה הראשונה. מי שלא מעניין אותו מה גרם להסקת המסקנות לגבי שמיעה אבסולוטית שיפסיק לקרוא עכשיו... אז ככה.. (למרות שאני משוכנע שכבר כתבתי את זה אבל אין לי כח לנבור בהסטורית הפורום..) פעם, לפני הרבה שנים, נגנו הרבה תזמורות ברחבי העולם. איך הם ידעו לכוון את הכלים שלהם ? בדר"כ הם היו מכוונים לפי העוגב (כי אותו אי אפשר היה לכוון..) ואם לא היה עוגב, הם היו פשוט מתכוונים להם באופן מקרי, ככה שכל הכלים היו מכוונים פרפקט בינם לבין עצמם, אבל לא אותו דבר כמו תזמורת אחרת שניגנה במקום אחר. בקיצור - לא היה סטנדרט ! אך שעולם הפיזיקה התקדם, החליטו בשלב מסוים, לקבע את התו "לה" על תדירות של 220Hz. סטנדרט בינ"ל שכל הכלים יתכוונו על פיו. (יש נוסחא לחישוב שאר התדירויות של התוים לפי לה, אבל נעזוב את זה כרגע..) איך כל זה קשור לשמיעה אבסולוטית ??? אני אסביר נתחיל אולי עם ההגדרה (שלי) לשמיעה אבסולוטית : היכולת לזהות כל תו בתדירותו המדוייקת ללא מכשיר עזר, ולאורך זמן. כלומר, שמיעה שבעצם מבוססת על זיכרון. כשתינוק נולד, הוא לא יכול לדעת שנקבע סטנדרט שעל פיו נוהגים. כלומר, הוא לא יוכל לזהות דו (בלי קשר לזה שהוא רק תינוק והוא לא יודע תווים). כלומר אם הוא בעל פוטנציאל מוסיקלי גבוה, ונשמיע לו גיטרה מכוונת להפליא אך לא מכוונת עפ"י הסטנדרט, הוא לא ירגיש שמשהו פה "מזייף". אך שהוא יגדל, וישמע שירים ברדיו, ויקבל את המקלדת הראשונה שלו, הוא יחשף בעצם לצלילים שאנו קבענו מראש עוד לפני שהוא נולד, ואו שהוא יזכור אותם, או שלא. לאנשים בעלי שמיעה אבסולוטית, יש מעין מערך ממוין של מגירות בראש, שבכל מגירה יש תדירות מדוייקת של תו ספציפי. ברגע שהם שומעים תו, ישר המגירה המתאימה נשלפת, והתו מזוהה. כאשר התו לא קיים במגירות ("זיוף", נגיד איפשהו בין דו לדו#) נשלף ERROR... אבל במגירות האלה, יושבות תדירויות, שאנחנו בני האדם המצאנו (ביחס ל"לה") ולכן המגירות האלה לא יכולות להיות מולדות, אלא נ ר כ ש ו ת ! אני מתחיל להזיע בגבות ובברכיים, וזה הסימן שלי להפסיק לכתוב !
טוב, אני מגיב על ההודעה כאן, כדי שהיא תהייה הראשונה. מי שלא מעניין אותו מה גרם להסקת המסקנות לגבי שמיעה אבסולוטית שיפסיק לקרוא עכשיו... אז ככה.. (למרות שאני משוכנע שכבר כתבתי את זה אבל אין לי כח לנבור בהסטורית הפורום..) פעם, לפני הרבה שנים, נגנו הרבה תזמורות ברחבי העולם. איך הם ידעו לכוון את הכלים שלהם ? בדר"כ הם היו מכוונים לפי העוגב (כי אותו אי אפשר היה לכוון..) ואם לא היה עוגב, הם היו פשוט מתכוונים להם באופן מקרי, ככה שכל הכלים היו מכוונים פרפקט בינם לבין עצמם, אבל לא אותו דבר כמו תזמורת אחרת שניגנה במקום אחר. בקיצור - לא היה סטנדרט ! אך שעולם הפיזיקה התקדם, החליטו בשלב מסוים, לקבע את התו "לה" על תדירות של 220Hz. סטנדרט בינ"ל שכל הכלים יתכוונו על פיו. (יש נוסחא לחישוב שאר התדירויות של התוים לפי לה, אבל נעזוב את זה כרגע..) איך כל זה קשור לשמיעה אבסולוטית ??? אני אסביר
נתחיל אולי עם ההגדרה (שלי) לשמיעה אבסולוטית : היכולת לזהות כל תו בתדירותו המדוייקת ללא מכשיר עזר, ולאורך זמן. כלומר, שמיעה שבעצם מבוססת על זיכרון. כשתינוק נולד, הוא לא יכול לדעת שנקבע סטנדרט שעל פיו נוהגים. כלומר, הוא לא יוכל לזהות דו (בלי קשר לזה שהוא רק תינוק והוא לא יודע תווים). כלומר אם הוא בעל פוטנציאל מוסיקלי גבוה, ונשמיע לו גיטרה מכוונת להפליא אך לא מכוונת עפ"י הסטנדרט, הוא לא ירגיש שמשהו פה "מזייף". אך שהוא יגדל, וישמע שירים ברדיו, ויקבל את המקלדת הראשונה שלו, הוא יחשף בעצם לצלילים שאנו קבענו מראש עוד לפני שהוא נולד, ואו שהוא יזכור אותם, או שלא. לאנשים בעלי שמיעה אבסולוטית, יש מעין מערך ממוין של מגירות בראש, שבכל מגירה יש תדירות מדוייקת של תו ספציפי. ברגע שהם שומעים תו, ישר המגירה המתאימה נשלפת, והתו מזוהה. כאשר התו לא קיים במגירות ("זיוף", נגיד איפשהו בין דו לדו#) נשלף ERROR... אבל במגירות האלה, יושבות תדירויות, שאנחנו בני האדם המצאנו (ביחס ל"לה") ולכן המגירות האלה לא יכולות להיות מולדות, אלא נ ר כ ש ו ת ! אני מתחיל להזיע בגבות ובברכיים, וזה הסימן שלי להפסיק לכתוב !