כמה דברים
אני מאוד מזדהה עם תושבי הצפון, אחרי כל אזעקה אני ישר בודק מה שלום דודה שלי המתגוררת בחיפה והחברים מהצפון. אבל אין זה אומר שנעצור את החיים שלנו. כל עוד אנחנו לא נפגעים ישירות אני לא רואה צורך לשבת באבל, אין זה פסול שאני, נתנייתי (בקרוב כנראה גם קורבן טילים), אלך לים ואצא לבלות. למרות ההזדהות שלי עם תושבי הצפון ואני באמת מנסה לתרום את חלקי בסיוע לכל הצפון, אני לא חושב שזה נכון לעצור את החיים שלי. וזה בולשיט, לא שייכים לאותה מדינה? כולם מצטרפים כאדם אחד למאמץ. אני מכיר מישהי שהכירה ברחוב, במרפאה אנשים מהצפון שברחו לכמה ימים למרכז ועזרה להם, הביאה להם סירים למטבחון בחדר המלון, בישלה להם ואירחה אותם בערב שישי. אז אל תגיד שלנו, תושבי המרכז לא איכפת. אני פשוט לא מבין מה הקשר בין ההזדהות שלי עם תושבי הצפון לבין הקניות שאני עושה בקניון רמת אביב.