אוף

[תיקתקית]

אוף ../images/Emo10.gif

כרגיל אני שקועה מול המחשב בעבודה ורק עכשיו נזכרתי שכבר התחיל

. אני ערה משש אז לא אחזיק מעמד עד השידור החוזר הלילה. איזה מרגיז

כולם פה טרחו לראות ולא אמרו לי

. בא לי לקפוץ מהחלון

חיכיתי כל היום

 

[שרונסקי]

את חייבת לראות

 

[שרונסקי]

היה פרק נפלא, בעיני, הייתי בנשימה

עצורה. למעט מספר 'נפילות' של ראובן, כלומר, של הפסיכולוגים מאחורה (זה שהוא הרגיש את אבא שלה בתמונה, לא היה בהכרח קשור לקושי שהיה לה מול הפגיעה שעשתה בילדה, עצם ההמצאות ככה קרוב למוות, ובטח אם זה קשור אליה, מספיק משמעותי, ולא צריך משפט דבילי של 'הזדהות יתר', אולי חווית מוות עם אבא שלך-אמא שלך...', משפטים שהייתי חוטפת קריזה על המטפל שלי. מצד שני, המשפט הנפלא - זה לא איום (או קשה, מה הוא אמר בדיוק?) להגיד את זה, זה איום לחיות את זה. וכל הטיפול שלו ומה שהתגלה היה נפלא, כמו זה שהוא חיבק אותה בסוף, אבל בכיוון המכיל, הנכון, והוא לא נפל ... איך פחדתי שהוא יפול.

 

[טארה מקליי]

אני לא קלטתי שהוא פישל

בעיניי הוא טיפל בה מעולה, חוץ מהסוף - היה נכון לתת לה ללכת ככה? כשהוא דיבר על קווילטי חשבתי שהוא מרמז על עצמו - שזה התפקיד שהיא מייעדת לו. ושוב, במקום של "ילד לא צריך לטפל בהורה שלו" - אני חושבת שהוא אוהב את נעמה בגלל ההזדהות העצומה שלו אתה בנקודה זו. והעיקר, היה באמת פרק נפלא ומרגש. ואני כ"כ מוטרדת מהסוף. הרי זה שהיא הלכה ככה לא פותר כלום, נכון? היא עדיין במקום הזה שהיא הגדירה בצדק כמסוכן. ובאמת איזו הקלה לגבי החיבוק, וגם ליד מכונת הקפה ממש פחדתי שיקרה משהו ולא קרה.

 

[שרונסקי]

גם אני חשבתי שהוא דיבר על עצמו

וגם אני פחדתי שיקרה משהו ליד הקפה. קפצתי מזווית השכיבה הקבועה שלי, מרוב חשש. איזה מזל שלא. מסכימה איתך לגמרי ולגבי הפישול: לפני 22 שנה, מוצפת פסיכולוגיה וחברים שלומדים עו"ס, פסיכולוגיה והולכים לטיפול, הלכתי גם אני לטיפול. כתבתי על זה. מטפל ידוע, דווקא מקסים במראו, שחצן ביותר אבל לא רע. מהמכון הנחשב של הסטודנטים דאז, מכון רשפון. אני וואי, בדרך ראיתי אוטובוס מלא ערבים עומד בצד, עושים להם בדיקה בטחונית או משהו. משום מה זה מאד הכאיב לי, הזלתי כמה דמעות, זה היה מעמד משפיל, בעיני. הגעתי, שוב - תלמידה למופת, ואמרתי לו: זה שזה גרם לי לכזה תגובה בטח אומר שזה יושב אצלי על משהו , לא? ואז הוא אמר את המשפט של החיים שלו: לא, זה רק אומר שאת בן אדם רגיש שדברים כאלה יכולים להכאיב לו. לא כל דבר חייב להיות מקושר... הבנת? זה מה רציתי, שכשנעמה מספרת על טראומה נוראית כזו שהיא עברה, שאח"כ מתעצמת כשמתברר שהיא גרמה לזה, מספיק להגיד לה, וואלה, קשה, נורא אפילו. ואפילו להגיד לה: את יודעת, מפגש אחרון ולדעתי לא גמרנו לדבר על סיפור אבא שלך. (כי הרי אנחנו יודעים שהוא מרגיש שמשהו לא פתור שם, ובצדק) אבל במקום זה הוא ממציא לה משהו כמו - זה השפיע עלייך במידה כזו אולי כי זה כמו המוות שהיה עם אבא שלך? מבינה מה מקפיץ אותי, הפלצנות הפירושית הזו, שבסוף התברר גם כלא נכונה, כי הרי הקושי, או חלקו, היה בזה שהיא כמעט הרגה אותה. אז נכון, היא הלכה איתו עם הפירוש שלו, והם הגיעו ליופי של דבר, אבל אם זה הייתי אני הייתי מתכסחת שעה על הפירושים המאולצים האלה, וכל המומנטום היה הולך. פשוט זה מקום שיש לי אלרגיה אליו בטיפולים, פירושים מאולצים שנובעים מחשיבה של המטפל ולאו דווקא מהמשפט הרלוונטי של המטופל . אבל.. חוץ מזה הוא באמת טיפל בה מעולה, והוא זכאי לנפילות קטנות, אין אנשים מושלמים, הרי, העיקר שהוא שמר כל כך יפה על הגבולות. מסכן, מסכנה, זה נורא קשה להם.

 

[הדר בהכנות]

אני חושב

שהנפילות שלו היו מתוכננות היטב על ידי יוצרי הסידרה, בגלל שהוא כבר התחיל להיות חצי עיוור בקשר אליה, והקינאה שלו הביאה אותו להיות שיפוטי ומעורב מידיי - מה שמביא לטעויות.

 

[ניטשה המבכה]

באמת מצוין המשפט שהפסיכולוג ההוא..

אמר לך: "זה רק אומר שאת בן אדם רגיש שדברים כאלה יכולים להכאיב לו. לא כל דבר חייב להיות מקושר..." אולי אני באמת אוכל יותר מדי פירושים מאולצים. להכריז מלחמה?

 

[טארה מקליי]

צודקת

גם המטפלת שלי אמרה לי את זה ("לא לכל דבר יש משמעות"...) וזה נורא שחרר אותי. בסדרה ראובן באמת נתלה בכל דבר, וחשבתי בין השאר שזה עניין של אסכולה, אבל זה בהחלט פחות נכון בעיניי. באמת מסכנים

 

[giladon2]

אני גם מסכים לטענה שלך שראובן נוטה

יותר מדי לפרש כל דבר, גם שאין שום צורך או קשר לעניין. אני רוצה להוסיף שאני מאוד גאה בראובן שלא נסחף יותר מדי עם הרגשות שלו ולא עשה איזשהו צעד דרסטי כמו להתקפל ולשכנע את נעמה להישאר בטיפול (למרות שנראה שנעמה בחנה אותו בקטע הזה) ולא מתוך מניעים אובייקטיבים של דאגה לרווחתה, אלא מתוך אינטרסים אישיים של "להשאיר אותה קרובה אליו"

 

[ניטשה המבכה]

אני חושב שהוא כן התכוון גם לעצמו.

לא במודע אבל ב"סמוך למודע" כמו שאומר השרינק שלי. לא משנה שהוא דיבר רק על אביה שלא הגן עליה. הוא בעצמו מרגיש שהוא לא מגן עליה. יותר מכך, באיזשהו מקום הוא מרגיש שהוא סוטה, ולכן הטיח כך בבוטות לגבי אותו דייויד עם הכרס הדומה לו. הוא מרגיש שהוא קווילטי הטוען שהוא עומד להציל ולטפל אך בסופו של דבר מנצל חולשה והורס. (אגב, איזה ספר סוטה אך נפלא הוא לוליטה!) גם אני, כמוכן, שמח שחששותי התבדו וראובן (ונעמה) התאפקו. לא יודע אם החיבוק הוא טוב טיפולית או לא. מה שבטוח קינאתי שלא קיבלתי עד היום אפילו לא איזו צ'פחה מהמטפל (שם היררכי שאני שונא ממילא) שלי. מוזר בעיני שהוא לא אמר לה לפחות שהוא שומר את השעה שלה בשבוע הבא או משהו כזה. לפחות בנקודה הזאת לא נופתע - היא תחזור גם תחזור לקליניקה של ראובן.

 

[טארה מקליי]

ניטשה,

קצת מטריד אותי שאתה יודע מה יקרה הלאה. יש לך מקורות? אם כן אל תגיד לנו! לגבי הכרס - כן, בוודאי... וקבל צ'פחה מנחמת מהפורום

 

[ניטשה המבכה]

אח! איזה כיף הצ'פחה...

סתם יצא לי פה שם של נביא. אני קולע לעתיד רק באופן כללי ביותר. אמנם יש לי רומן מהצד עם זורר אבל היא מסרבת לגלות לי פרטים על הסדרה. מצד שני, את כל הלכלוכים הקטנים של בעלה, לא אכפת לה לגלות לי

פשוט קשה לי לדמיין שנעמה תחסר ולו פרק אחד בסדרה מבחינת בניית הדרמה.

 

[שרונסקי]

הי ניטשה

א. גם אני חושבת שנעמה תחזור, אחרת מה יקרה עם ימי ראשון? ב. בעניין לצאת למלחמה, זה עניין של אופי. אני מהנלחמים, כשמשהו נשמע לי אפילו צ'ופצ'יק מאולץ אני בקריז. אבל יש משהו גם בלהחליק את זה, כי אז מגיעים לדברים אחרים, אפילו ולמרות האילוץ ג. בטוח שהוא לא חיבק אותך כי הוא מאסכולה נפוחה, ולא כי לא מגיע לך, אז אל תקבל זאת כדחייה אישית, ואכן קבל חיבוק וירטואלי ד. היה באיזה מקום כתבה על לוליטה ועל כמות הרמזים שפיזר נבוקוב בתוך הספר, שהשם של קווליטי הוא ראשי התיבות שלו עצמו, וכל מיני תאריכים רבי חשיבות. פלוס הטענה שבעצם נבוקוב לא מתריס נגד הומבלט אלא מזדהה איתו, והסטייה שלו אינה כל כך סטייה בעיניו, סתם... אכן ספר מדהים

 

[ניטשה המבכה]

ובכן שרונסקי :

א. כך אני חושב. ב. אני מהמחליקים. לפעמים יותר מדי כמובן, בסה"כ אני חושב שזה טוב, וכי אני יודע להילחם כשצריך בהקשרים אישיים. ג. תודה תודה על החיבוק. על אף וירטואליותו אני חש בו. אני יודע שאכפת לו ממני, והוא גם מאד נחמד. האסכולה אולי לא "חמה" כפי שהייתי רוצה לפעמים, אבל אני מוכן לתת להם קרדיט שיש בזה הגיון וכי זה מעוגן בנסיון. ד. קראתי על הקטע עם שיכול האותיות בקווילטי ולגבי הזדהותו של נבוקוב. מרתק ללא ספק.

 

[טארה מקליי]

ויש גם תיאוריה

שהומברט=נבוקוב=אירופה הדקדנטית שמנסה לאנוס את אמריקה הצעירה והריקנית (לוליטה). נראה לי שנבוקוב מזדהה עם הומברט אבל בהחלט מבקר אותו (ביקורת עצמית).

 

[ניטשה המבכה]

מעולה! (פירוש אירו' הדקדנטית וכו')

 

[תיקתקית]

מעניין,ראובן מקביל את עצמו לקווילטי

אפשר היה לתת לתוספת של קווילטי הרבה פרשנויות. בשניה הראשונה, חשבתי שהוא באמת מתכוון אל עצמו, כי הוא העלה את זה כשהיא אמרה שהיא כועסת עליו, ומדבריו הראשונים לגבי קווילטי, שהולך להציל ובסופו של דבר גורם להרס, חשבתי שהתכוון אל עצמו באופן: אני שומר עלייך, וכן, העלאת הדברים מחדש יכולה לעשות הרס (זמני). אח"כ הוא פירט שקווילטי בעצם באמת ניצל, והבנתי שזה כבר לא קשור [את הספר לוליטה קראתי, אבל הייתי קטנה יחסית, ובכלל לא זכרתי שהיה קווילטי]. אבל הפרשנות שלך לגבי ההעלאה של קווילטי ממש מעניינת, כי היא מראה שראובן בכלל לא מודע לעצמו, ובוחר, בתור מטפל, דמות שבעצם מייצגת בעיניו את המעשים הרעים שלו [של ראובן] בעיני עצמו. אם זה תסריטאי אז בסדר, אבל באופן לא מודע - אני קצת מתקשה להאמין שמטפל, במהלך טיפול, ובמיוחד בסיפור כזה, יעלה משהו כל כך לא מודע רק כדי לייצג את הפחדים שלו. מעניין שנעמה הפכה את קווילטי לאבא שלה, שהיה אמור לשמור ובסוף ניצל יותר. ממה שאני ראיתי, לי זה נראה שראובן לא היה מרוצה מהתשובה שלה.

 

[טארה מקליי]

לי לא קשה להאמין

שמטפל יעלה דבר כזה באופן לא מודע. אבל אני לא יודעת. הוא התאכזב מהתשובה שלה? טוב. צריך לראות את הפרק שוב - טוב שיש vod.

 

[giladon2]

זה היה די ברור שהוא דיבר על עצמו

אני דווקא חושב שטוב עשה ראובן שלא ניסה להשאיר אותה בטיפול בכח, למרות שברור שהיא תחזור, בכל זאת יש עוד חצי סדרה למלא . . .

 

[שרונסקי]

והרי קווילטי מסמל את הגברים

הנצלנים, שההתעיה שלהם כפולה - עושים רושם של מגוננים ובעצם הרסניים. ואם תחשבו, גם נעמה דופקת וזורקת כל הזמן. (כקונטרפונקט?) ותיכף נראה באיזה מחיר זה עלה לידין המסכן,אני חושבת שראובן התייחס לאבא שלה אבל היתה התייחסות מודעת לעצמו, האמת שנראה לי שרובנו חשבנו שהוא יגיד לה שזה מזכיר אותו, אבל עלה האבא, וזה פשר נראטיביות מסוימת, כי אבא שלה הזניח, כנראה מתוך הכאב שלו על אובדן האם, ולאו דווקא ניצל , אבל זה הסיפור שעלה לה ולכן יש ללכת עם זה, לא חשוב אם יש בזה או אין בזה, מה שחשוב שזה פתח משהו משמעותי בקשר עם אביה, שהוא לא נתן את הגב שהיה צריך. וראובן, גם לא בדיוק קווילט, רצה לעזור, לא רצה מראש לנצל, ונפל למצב הזה, ולכן מנסה להפסיק אותו, כלומר גם כאן אין לנו קווילטיאיות (?) מושלמת, סתם דרך חיבור יפה.