אופן הכתיבה של נרניה

[Fairywitch]

*לדעתי

 

[אדארד סטארק]

אופן הכתיבה של נרניה

היי כולם, מי שזוכר אותי מהקומונה, אני זה שפתח את הדיון על המאמר של פולמן - "הצד האפל של נרניה" ובו דנו בנושא האם לואיס באמת היה גזען, שובניסט וסדיסט כמו שפולמן טוען. בכל מקרה, לאחר הדיון החלטתי לקרוא את נרניה. קניתי את שלושת הספרים הראשונים (אמא"ב, כספיאן, ודורך השחר) וסיימתי אותם. עדיין לא יצא לי לקנות את האחרים, אבל בקרוב. מהספר הראשון ממש לא נהנתי. אני ידעתי מראש שזהו ספר ילדים, כתוב לילדים וכו' אבל לא תיארתי לעצמי שמספר כזה כולם התרגשו. אז אמרתי לעצמי שאולי בהמשך יהיה יותר טוב. אני אישית נהנתי הרבה יותר מהסרט, אבל אולי זה בגלל שראיתי אותו לפני שקראתי את הספר. מה שכן היו כמה קטעים שחבל שהורידו אותם, הרוב עוסקים באדמונד - למשל ההליכה ברגל עם המכשפה ועוד כמה קטעים שמהם מתחילים להכיר את הדמות שלו, שלדעתי זו הדמות המורכבת ביותר (לפחות בספרים שאני קראתי) מכל הדמויות השטחיות שמוצגות בספרים. מיד לאחר אמא"ב התחלתי את הנסיך כספיאן. כבר מהדף השלישי הבנתי שמדובר פה בספר טוב בהרבה. שוב - יכול להיות שלא נהנתי מאמא"ב בגלל שראיתי את הסרט, אבל לא משנה. הנסיך כספיאן מסופר בצורה טיפל'ה יותר בוגרת (אבל ממש טיפל'ה, כן?) הסיפור עצמו יותר טוב, ההרפתקה יותר מעניינת, מכירים יותר דמויות וכמובן יש מלחמה. אבל הכל צפוי, כל כך צפוי! אני מבין שזה בגלל שהספרים הללו נכתבו לפני 60 שנה, וכל הדברים האלו לא היו צפויים אז.. אבל זה בהחלט הורס מעט. בנסיך כספיאן הדמויות של ארבעת הילדים שונות לגמרי. יש שינוי דראסטי, אפילו יותר מדי בדמותו של אדמונד. ממניאק בוגד לאציל. אבל הוא אחת הדמויות האהובות עלי דווקא. בספר הזה גם מתוודעים יותר למסרים הנוצריים - כשלוסי מספרת להם שהיא ראתה את אסלן, היחיד שהאמין לה היה אדמונד. פיטר ולוסי, המבוגרים יותר לא מאמינים. לאחר מכן כשאסלן בא שוב, לוסי רואה אותו שוב, וגם אדמונד. פיטר סוזן וטרמפקין לא, כי הם לא מאמינים - מי שלא מאמין, לא יזכה בפריבילגיה לראות את אסלן. לסיכום, הספר הנסיך כספיאן, למרות מה שאמרתי הנ"ל הוא הרבה יותר טוב, הרבה יותר סוחף, והרבה יותר מעניין. לאחר שסיימתי את הנסיך כספיאן ניגשתי בהרגשה הרבה יותר טובה למסע בדורך השחר. קצת התאכזבתי שפיטר וסוזן כבר לא יהיו איתם, רק בגלל שהם התבגרו, אבל מילא. פגשנו דמות חדשה ומעצבנת - יוסטס. הספר הזה מספר על המון דברים, במעט זמן. באותו עמוד הספיקו לשבות את הילדים ולשחרר אותם. אני חושב שמהקטע של "אי הדרקון" זה נהיה מעניין יותר. הפרק על אי הקוסם היה מוזר. הקוסם רע - הקוסם טוב - אסלן מגיע - לוסי עושה קסמים - אסלן נעלם - אוכלים ארוחה - רואים אנשים עם רגלי סירות וכו' אבל בכללי הספר הזה גם היה טוב. אני עוד לא החלטתי אם הוא היה יותר טוב מהנסיך כספיאן, אבל הוא בהחלט היה טוב מאמא"ב. טוב קצת ניסחפתי עם דעתי על הספרים ולא הגעתי למה שרציתי להגיע. בכללי רציתי לדבר על איך שלואיס מספר את הסיפור בספרים. ברור שדרך הכתיבה הזו היא לילדים, אבל האם אהבתם אותה? אני מניח שיש לזה יתרונות, אבל לפעמים זה נורא מעצבן, ונראה כאילו זה מגביל אותו. מצד שני הוא יכול (והוא כתב) לכתוב דברים כמו :"אבל את זה עוד לא גיליתי. אם אני אגלה מה זה, וזה יהיה קשור לתרגום - אספר לכם" (זה היה בדורך השחר אם אני לא טועה). חוץ מזה - התרגום לעברית נורא לדעתי. יש פה מישהו שקרא את הספרים באנגלית וגם בעברית ויכול לתת לנו דעתה אוביקטיבית? תודה, אודי

 

[Fairywitch]

ביקורת מעניינת../images/Emo45.gif

שנים אחרי שראיתי את הסדרה של ה-BBC קראתי את אמא"ב באנגלית , וגם אני מעט התאכזבתי. כי זכרתי את הסדרה כחוויה מדהימה, והספר, אפס, ממש פחות. הנסיך כספיאן ודורך השחר מרתקים יותר, זה נכון. אבל אין ספק- עם כל האהבה שלי לסדרה (והיא אהבה גדולה, אחרת לא הייתי מקימה פורום...)- אין ספק שהיא לא מגיעה לרמה של הארי פוטר ושל HDM. אולי גם כי זה נכתב בתקופה אחרת. אני חושבת שהסיבה העיקרית לא נעוצה בעלילה- העלילה מרתקת כמו רוב ספרי הפנטזיה וההרפתקאות. יש בה כמעט כל מה שצריך- גיבורים תמימים שהפכו לנבחרים בעל כורחם להציל את העולם, מעבר לארץ דמיונית, דמות משגיחה קסומה, מלחמה של הטוב ברשע, ועוד. הסיבה העיקרית נעוצה, לדעתי, ואתה עלית על זה בעצמך- בשפה. הכתיבה מאוד-מאוד ילדותית (גם הכתיבה של אמא"ב באנגלית ילדותית. את השאר קראתי רק בעברית). לפעמים יש הרגשה שלואיס ניסה להסביר לנו דברים עם כפית, כאילו הוא לא סומך על הקוראים שלו שיבינו

לפעמים יש הרגשה שאתה מציץ לספר לילדים, ואתה מרגיש קצת אינפנטיל שנדחף...

הסיבה השנייה, וגם עליה עלית- היא גורם ההפתעה, שפשוט איננו (כס הכסף הוא ספר נפלא, אחד מהטובים, אבל הכל צפוי וברור מראש. בכ"ז שווה לקרוא). רולינג ופולמן, למשל, מפתיעים אותנו כל הזמן בדרכים שממש ממש לא צפינו

אני נפעמת לפעמים, זה פשוט מדהים. מי שקורא את "אבן החכמים" בפעם הראשונה לעולם לא יכול לנחש את הסוף, וב"חדר הסודות" עוד פחות... אצל לואיס זה חסר, חסר מאוד. שוב- אולי בגלל התקופה, אבל אולי זה פשוט חסר...

 

[A r i s t o]

אל תשכחי שלפני 60 שנה

ספרי פנטזיה על הרפתקאות ודרקונים וחיות מדברות פנו בעיקר לילדים. (מהבחינה הזו טולקין שגם כתב בתקופה ההיא היה יוצא דופן) ובשביל ילד ספר לא צריך להיות יותר מידי מתוחכם. מה שכן חסר לי בספרים זה התיאורים שהם לפעמים מאוד קמצניים מה שגורם לכך גם שהספר עצמו לא ארוך במיוחד אבל שוב זה קשור לאותה סיבה. אחד הדברים שהכי מצאו חן בעיני זה הפניות של הדובר לקוראים שנעשות בהמון חינניות ומוסיפות לספר המון לדעתי.

 

[Fairywitch]

המממ... אני לא חושבת

שבשביל ילד ספר לא צריך להיות יותר מידי מתוחכם- תראי את הארי פוטר, וילדים מתים על זה. רולינג סומכת, ובצדק, על הקוראים שלה. הפניות שלו לקורא בד"כ חמודות, אבל לפעמים הסגנון שלהם (ואולי זה בגלל התרגום) ממש מתיילד

 

[A r i s t o]

אני חושב ומקווה שתסכימי איתי

שבהחלט יש איזה שינוי בין הילדים לפני 60 שנה לבין הילים של ימינו, לפחות מהפן הספרותי. בספרות ילדים ישנה כמו אי המטמון (שכחתי מי המחבר) או טרזן (א.ר. ביראוס) או הספור שלא נגמר (מיכאל אנדה) ואחרים אין בכלל תחכום וגם לא הרבה מתח, יש עלילה פנטזית קלאסית והלשון כתובה כך שתתאים בעיקר לילדים. למרות זאת המון מבוגרים התאהבו בקסם של סיפורי נרניה כי לדעתי יש בהם משהו מאוד מיוחד אני לא בדיוק יודע לשם את האצבע על זה אבל אני כן יכול להעיד על עצמי כאחד כזה. פעם קראתי באיזה מאמר על נרניה שלדעת מי שכתב אותו הקסם של נרניה, מה שעושה את הספרים מיוחדים ונאהבים ע"י כ"כ הרבה ילדים ברחבי העולם זה שהילדים שנקלעו לנרניה לא היו מיוחדים, לא היו בעלי כוחות קסם ולא "הארי פוטרים" כאלה. להיפך לואיס אפילו מדגיש אצל כל אחד מהילדים שנקלעו לממלכת נרניה את החולשות שלהם (לצד היתרונות כמובן) דמויות מסויימות עוברות התבגרות ואחרות אף שינוי של ממש (אדמונד וסקרב למשל) אני חושב שזה ספר שיש בו המון עצמה מהבחינה הזאת והוא בהחלט לדעתי עושה עבודה טובה בלטעת בקוראים את התחושה שגם להם יש יכולת. בעניין הפניות נצטרך ככל הנראה שלא להסכים, אני נורא אהבתי אותן, כמובן שלפעמים הן טיפה ילדותיות אבל הן לא מאבדות מהחן שלהן ובקריאה יותר מאוחרת של הסדרה כמבוגר ולא כילד מצאתי בהן אפילו הומר מסויים למשל באמא"ב כאשר לואיס מציין בכל כניסה של אחד מהילדים לארון שסגירת הדלת של הארון כאשר אתה בפנים הוא דבר טיפשי ומסוכן (הוא הזכיר את זה לפחות 3פעמים) את הארי פוטר אני גם אוהב מאוד יש בספרים המון תחכום, תיאורים נהדרים וכמובן בכל ספר רולינג לא מפסיקה להפתיע אותנו אבל הוא כן לדעתי טיפה יותר מרוחק מהקוראים בהשוואה לנרניה (מה שנשמע טיפה מוזר כי סיפורי נרניה מתקיימים בכלל בעולם אחר והארי פוטר באנגליה אבל הכוונה שלי היא מבחינת המשמעות).

 

[אדארד סטארק]

מסכים בחלק

אני מסכים, וגם ציינתי את זה בהודעה שלי, שזהו ספר שנכתב לפני 60 שנה. לפני 60 שנה כל מה שלואיס כתב לא היה כל כך צפוי, אבל עכשיו זה כן. עוד 60 שנה כל הדברים בהארי פוטר אולי גם יהיו צפויים, לך תדע. ציינת שמה שעושה את הקסם של נרניה הוא שהגיעו ילדים שאין להם שום כוח ושום דבר. זה לא לגמרי נכון - הם הגיעו וגילו שיש עליהם נבואה, זה כבר משהו. אבל אני יעזוב את זה, אני אתייחס לדמויות. הדמויות בנרניה כל כך שטחיות שזה מדהים. הדמות המורכבת ביותר (אולי) ממה שאני קראתי היא אדמונד, שבאמת עובר דרך גדולה מאמא"ב לנסיך כספיאן, אבל משם הוא מתחיל לחזור לשטחיות שמתאימה ללואיס. כל הדמויות פשוט מחולקות לשתיים: תמימים ולא תמימים, מאמינים ולא מאמינים, אלה שרואים את אסלן ולא רואים את אסלן. הפניות לקוראים יכולות להיות משעשעות, אבל לפעמים הורסות את רץף הקריאה וחבל.

 

[ToryMaster]

אבל בתכל'ס

כמה ספרי ילדים ראית שהדמויות בהם היו מפותחות ועגולות?

 

[אדארד סטארק]

פוטר נחשב?

ת'אמת אני לא כל כך יכול לענות לך על זה, כי אני לא קראתי כל כך ספרים כשהייתי ילד קטן. רק ספרים שאמא דחפה של גלילה רון פדר ... (היא הוסיפה עוד כמה שמות משפחה לא?) זה פוטר נחשב ספר ילדים? ארטמיס פאוול?

 

[ToryMaster]

רון פדר עמית שרון ../images/Emo3.gif

נשבעת לך. פוטר נחשב לקצת ספר ילדים, יותר ספר נוער אבל. את ארטמיס פאול לא קראתי.

 

[Anne of green gables]

שרון? מאיפה זה צץ?

היא התחתנה עוד פעם?

 

[אדארד סטארק]

היא יותר גרועה מג'ודי ניר מוזס שלום

 

[Fairywitch]

../images/Emo45.gif../images/Emo6.gif ../images/Emo189.gif

אותה מחשבה בדיוק עברה לי בראש

 

[להבת אש הדרקונית]

קראתם את הספר 'ההוביט'?../images/Emo58.gif

לדעתי הוא שווה פי אלף מכל ספר של נרניה. בילבו מתחיל כסתם הוביט פחדן וחסר-שאיפות, ובהדרגה נהיה גיבור גדול. תורין בהתחלה נראה כמו טוען לכתר יהיר שרוצה לחזור לממלכתו, אבל בסוף מתגלה כממש תאב-בצע ונהיה אויב של בילבו, אבל לפני מותו מתחרט ונפרד מבילבו כחבר. מלך בני-הלילית (השדונים או העלפים) מתואר כמעט תאב-בצע על-ידי המחבר, ובגלל שהוא דואג לביטחון ממלכתו, משליך את הגמדים לצינוק עד שיספרו לו למה הסתובבו ביער שלו ונראה אז כמעט רע. אבל בסוף הוא עוזר לאנשי עיר-האגם ומתגלה כמלך טוב ואפילו בעל חוש הומור (בסוף הוא אומר לבילבו שהוא מקווה שצילו לא יקטן כדי שמלאכת הגניבה לא תיעשה קלה מדי). והסוף גם לא צפוי - ציפינו שזה יגמר כשסמוג מת, אבל לא, זה נמשך הלאה, ובילבו עורק ממחנה הגמדים, ואחר-כך במקום שהם ילחמו ביניהם, באים האורקים (שדים או גובלינים) והמאבק בהם מאחד את כל הטובים. ותורין, שציפינו שיהיהה מלך, לא מומלך, אלא מת, ואיתו גם אחייניו פילי וקילי, שהיו הגמדים הכי צעירים בחבורה(!). והספר נכתב לפני כמעט 70 שנה!

 

[ToryMaster]

נו, סבבה

רק מה הקשר של זה לפורום נרניה?

 

[להבת אש הדרקונית]

שאלתם שאלה, אז עניתי.

כן, יש ספרים לילדים עם דמויות מורכבות, וסוף-לא צפוי, ושעוד נכתבו לפני עשרות שנים.

 

[A r i s t o]

שר הטבעות אמנם נמצא

תחת הקטגוריה של ספרי פנטזיה אבל לא ספרות ילדים. הלשון בו היא הרבה יותר קשה ופונה לנוער ומבוגרים. עדיין לא יצא לי לפגוש ילדים בני 12 שקוראים את שר הטבעות לעומת זאת כן יצא לי לראות ילדים בגיל הזה שקוראים את סיפורי נרניה או הארי פוטר וכיו"ב

 

[להבת אש הדרקונית]

אבל ההוביט זה לא שר הטבעות

זה ספר אחר שנכתב לילדים.

 

[אדארד סטארק]

../images/Emo45.gif

גם שר הטבעות היה אמור להיות ספר ילדים, אבל עם הזמן הפך לספר מבוגרים.

 

[Fairywitch]

ךדעתי, גם ההוביט היה די שטחי.

קורה שם המון נורא מהר, ובכלל לא הרגשתי מחוברת לדמות.