אופן הכתיבה של נרניה

[ToryMaster]

סליחה להבה, התבלבלתי בשרשור :$

אני חושבת שבשר הטבעות השינוי שעוברת הדמות [בילבו, במקרה הזה] הוא גם פחות קיצוני וגם פחות מודגש, בהתחשב בזה שטולקין לא מתאר לנו את מחשבותיו, תחושותיו וכן הלאה באופן ברור, אלא מעביר לנו הכל בדרך הרבה יותר מעודנת דרך המעשים והדברים שקורים.

 

[להבת אש הדרקונית]

אני נורא התחברתי לדמות.

 

[Fairywitch]

לגיטימי../images/Emo45.gifעל טעם וריח וכאלה...

אני לא התחברתי לטולקין באופן כללי (חוץ מגנדלף שאהבתי, אבל רק כי הוא הזכיר לי את דמבלדור...).

 

[A r i s t o]

כמעט בכל ספר וביחוד ספרי ילדים

מעטות הן הדמויות שאינן שטחיות כלומר שלא עוברות איזשהו שינוי או התפתחות במהלך העלילה (דמות עגולה) ובד"כ אלו הן הדמות המרכזית ולפעמים הדמויות שסובבות אותה. כן, לדמויות בנרניה חסר עומק מסויים (שנובע לדעתי ממחסור בתיאור מחשבותיהם ורגשותיהם) אך אם תטיב בקריאה תראה שבכל דמות יש שינוי מסויים. פיטר למשל ללא ספק עובר תהליך של התבגרות ואף יותר מזה הוא לומד לקבל את אדמונד ומכיר בזה שהיה איתו קשה מידי. שם לב שבתחילת הספר הוא בכלל לא האמין בנבואה עליו, הוא המעיט בערכה, כל מה שרצה היה למצוא את אחיו רק יותר מאוחר הוא מבין שיש לו אחריות לא רק כלפי אחיו אלא כלפי נרניה, בעיני זה ללא ספק תהלך שעוברת דמות. תראה לי דמות בהארי פוטר אגב שעוברת שינוי משמעותי, מהקצה לקצה.

 

[A r i s t o]

תיקון למשפט הראשון

מעטות הן הדמויות שאינן שטחיות כלומר שעוברות איזשהו שינוי או התפתחות במהלך העלילה usw...

 

[Fairywitch]

כמעט כל הדמויות בהארי פוטר

מתבגרות ומשתנות. הן כולן מורכבות, הן מבחינת התפתחות, והן מבחינה פסיכולוגית. את מי אפשר לומר שאנו מכירים יותר טוב, על מי נוכל לספר יותר אם ישאלו אותנו- לוסי או הרמיוני? פיטר ואדמונד או הארי ורון? וכן הלאה.

 

[A r i s t o]

כן זה טוב ויפה

אבל מבחינה ספרותית גם הדמויות בהארי פוטר הן דמויות שטוחות. ברור שהארי פוטר מתבגר הרי גם את התבגרת בין הגילאים 11 ל-16 אבל יש דמות שאת מסוגלת להצביע עליה שעברה שינוי חד וברור, בדומה לשינוי שעבר אדמונד? ואגב הכוונה שלי לריחוק של הדמויות מהקוראים הוא בכך שהעולם של הארי פוטר שונה לחלוטין מעולמם של הקוראים, (אם נכנס לרגע לתוכן של העלילה עצמה - הסופרת אפילו מבודדת את עולם הקוסמים מעולם המוגלגים בכך שמתארת את כל קסמי המגננה האנטי מוגלגים של משרד הקסמים). בנרניה זה לא כך. ילדי משפ' פוונסי הם רגילים לכל דבר ועניין בעולמם שלהם. מעבר לכך כשאני קורא את הארי פוטר נוצרת אצלי לפעמים התחושה שבאיזשהו אופן חסר לרוב הדמויות המרכזיות שם פן מסויים של אנושיות - הטעייה. כן רולינג מתארת שהארי חמום מוח מעט והרמיוני מעט נודניקית ורון לפעמים לא רציני אבל עד עכשיו בכל ששת הספרים אף דמות לא טעתה באופן משמעותי שיזעזע את הקוראים. ולזה התכוונתי כשהשתמשתי במובן ריחוק - קבלת הקוראים את התחושה שגם הגיבור שלהם הוא אנושי וגם הוא מסוגל לטעות ולחזור בתשובה.לכפר על עוונותיו ולתקן את המעוות

 

[ToryMaster]

אני מסכימה וגם לא

לא מתוארים הרבה אנשים בהארי פוטר שעברו מהפך קיצוני [חוץ מסנייפ, שעבר לצד של המסדר לפחות לתקופה], אבל כן יש תיאור והרחבה רבים הרבה יותר, לא זוכרת מה ההגדרה המדויקת בספרות, אבל הדמויות הרבה פחות קרטוניות וחד מימדיות מאשר בנרניה, ואני חושבת שלזה חנה התכוונה. הם יותר ממשיים, מכיוון שהם יותר הגיוניים ואמיתיים. וטעויות מזעזעות? מישהו אמר סוף הספר השישי? אפילו בספר החמישי אם הארי היה מחכה רגע לדמבלדור במקום להיות הגיבור, סיריוס לא היה מת.

 

[Fairywitch]

|הצדעה|

הדמויות שם אנושיות להדהים- הן בוכות, עושות שטויות וטעויות, כואבות, מתאהבות ומתפרקות. עם החוויות שילדי פיונסי עברו- ילדים רבים היו תריכים פסיכולוג... ולהם? אין אפילו סיוטים בלילה. את הארי כל חוויה שהוא עובר רודפת בחלומות, במחשבות, בהתנהגות. הוא מגיב כמו שאנחנו היינו מגיבים, בעוד שאת לוסי קשה לי לדמיין משתוללת בזעם כמו ילד אנושי רגיל, או מתעוררת מסיוט בלילה אחרי שראתה את אסלן מומת. נכון שהוא חזר לחיים, אבל זה לא מקטין מהטראומה. אני זוכרת כמעט כל חתול דרוס שראיתי

לגבי התבגרות הדמויות- הארי פוטר הוא דווקא די יוצא דופן. דורותי לא מתבגרת, בילבו, פרודו וחבריהם לא מתבגרים וכן הלאה. על ההתבגרות של ילדי פיוונסי אנחנו למדים רק מזה שהם לא יגיעו לנרניה יותר, וזה - אגב - דבר שנורא מפריע לי. נכון, השנים עוברות עליהם, וכתוב שהם מבוגרים מדי, אבל בני כמה הם בעצם? והאם באמת יש הבדל ממשי מבחינת התבגרות בין לוסי של אמא"ב ללוסי של מד"ש?

 

[ToryMaster]

כמובן

ניתן להניח שבאמא"ב לוסי היא בערך בת 10, ובגילאים האלו שנה אחת היא הרבה, שלא לדבר על שנתיים ויותר [לא זוכרת בדיוק כמה עובר בין אמא"ב ומד"ש]. ההתבגרות שלוסי חווה בספרים בין השאר שאובה מזה שבעולם שלנו המלחמה הסתיימה, פיטר וסוזן סיימו ללמוד [ההגיון אומר שהם לפחות קרובים לסיום] וכן הלאה. הגיל והחוויות שאנחנו לא יודעים עליהם בעולם האמיתי משפיעים. [או שלא הבנתי את השאלה שלך, שזה הגיוני, כי לא הבנתי כלום]

 

[Fairywitch]

חחח... התכוונתי שאני לא הרגשתי יותר

מדי שינוי בלוסי מספר לספר. רק הבנתי שבאופן כללי היא גדלה. לעומת זאת, הדמויות בה"פ- ממש רואים איך הן מתבגרות. הארי, רון והרמיוני בגיל 11 שונים מאוד ממה שהם בגיל 16. הם הרבה יותר... אנושיים, הרבה יותר כמונו.

 

[ToryMaster]

אה

אז אנחנו לא רואות עין בעין כאן

 

[Fairywitch]

לא יודעת-

למרות שבעולם שלנו נגמרה המלחמה וכל מה שאמרת- איפה מרגישים את זה על לוסי ב"כספיאן"? אבל גם זה חלק מחוסר בתיאורים, לדעתי. הוא לא הכביר במילים, לואיס...

 

[ToryMaster]

בכל ההתנהגות שלה

היא נוטלת יותר יוזמה, יש תחושה הרבה פחות מפונקת ותלותית, וכן הלאה.

 

[Fairywitch]

טוב, אולי קצת...

אבל זה לא בלט לי כמו הדמויות בה"פ.

 

[ToryMaster]

../images/Emo45.gif

כמו שאמרת, זה בטח בגלל המחסור בתיאורים.

 

[A r i s t o]

עם זה

אני בהחלט יכול להסכים. כבר אמרתי שלדעתי העלילה סובלת ממחסור בתיאורים מה שאני מצליח להסביר ע"י התקופה בה נכתב הספר (מתוך קריאה של ספרי ילדים אחרים מאותה התקופה) . בקשר לטעות או משגה של גיבור, במובן הקלאסי היא צריכה לגרום למס' התפתחויות בדמות (טעות, מעשה נורא, מהפך, ידיעה...) לואיס הושפע מאוד מהמיתולוגיה היוונית ולכן השלבים הללו אצל אדמונד ברורים מאוד. פוטר טעה, זה נכון, אבל שום שינוי בתודעה לא חל בו בעקבות הטעות הזאת. כמובן שטעות בעלילה היא לא מחייבת, למרות שכמו שאמרתי קודם, היא אנושית (ולפעמים מקרבת את הקוראים לדמות) אבל לדעתי אם דמות עושה טעות צריך לבוא בעקבותיה איזשהו שינוי בתפיסה. אני אוהב את ספרי הארי פוטר כמו שהם ולא הייתי רוצה שכלום היה שונה אבל לזה התכונתי כשדיברתי על ריחוק מסויים, מהבחינה האנושית.

 

[ToryMaster]

זה מוזר לי

אפשר "להאשים" הרבה מהבעיות בספר על התקופה, אבל המחסור בתיאורים? כי מה, ספרי ילדים [ואני לא מדברת על פעוטות] מהתקופה שלנו מכילים הרבה יותר תיאורים?

 

[A r i s t o]

אני חושב שבעבר

כל ההתיחסות לרגשות אישיים ותחושות פנימיות הייתה הרבה יותר שמרנית מהיום ואת ההשלכות לכך בהחלט ניתן לראות גם בספרות לדעתי ובהחלט בספרות ילדים שלכאורה אמורה להוות נדבך בחינוך ילדים.

 

[Anne of green gables]

דווקא ההשתנות של אדמונד לא כל כך

אמינה בעיני. הוא היה מכור לרחת לוקום, זה נכון, אבל למה הוא חזר פתאום למוטב? זה היה תהליך מהיר מדי לדעתי. מצד שני, מה עדיף? לחיות בתור עכברוש 12 שנה, ולהשאר אותו חרא קטן? טוב שאדמונד חזר למוטב, בסופו של דבר.