רק הערה לגבי הארי פוטר:
הוא אמנם לא ממש ילד רגיל, אבל בחברה שאליה הוא מגיע, למרות שהוא מופיע בספרי ההיסטוריה של הקוסמים, הוא ילד ממוצע ומטה בהתחלה. הוא לא יודע כלום על עולם הקוסמים (שלא כמו חברו הטוב רון, שמופיע לצידו כהשוואה לא מקרית בכלל), והוא לא מכשף מוכשר כמו חברתו הטובה הרמיוני (ששוב, נמצאת לצידו כקטליזטור לא מקרי). ובגלל שהוא מאוד כמונו, ומגלה את העולם הזה יחד איתנו, אני מתחברת לדמות שלו ושל חבריו יותר מכל דמות ספרותית שהכרתי אי-פעם. הוא ממש ממש לא מרוחק מהקוראים- אנחנו יודעים מה עובר עליו בכל רגע, על מה הוא חושב, וכשפגעה בו קללת קרושיאטוס- כאב לי גם... דווקא הדמויות בנרניה מרוחקות יותר. הכל כתוב נורא בקיצור- אנחנו לא נחשפים לתחושות, למחשבות ולרגשות שלהן כמעט בכלל, והארץ היא דמיונית והזויה ביותר. אני לא מתחברת לדמויות ברמה של ספרים אחרים, אבל בכ,ז אני נהנית מהם, פשוט כי הם כייפיים. מדובר פה ברבדים שונים לחלוטין של הנאה.