אורחים ונעלמים, הקהילה שלנו

[הנחליאלי]

אורחים ונעלמים, הקהילה שלנו

מצאתי שיש הנכנסים לפורום, שואלים שאלה שיש בה בקשה לעזרה, ואחר כך מתחילה התכתבות עם המון תשומת לב, והאורחים המקוריים אינם חוזרים. אז יוצא שאנחנו כותבים בינינו ובין עצמנו, שזה כשלכעצמו נפלא, ומספק מאוד, אבל... עוד מישהו מרגיש כך?

 

[יעל ארבל]

קטעת את המחשבה שלך באמצע

לפחות כך זה נראה לי. כשלעצמי אני יכולה לראות את מה שאתה מדבר עליו, ולפעמים גם מרגישה תסכול עם העניין כי התשובות שאנחנו עונים לאחרים הן מושקעות ומעניינות ועשויות בעיניי מאוד לתרום, אבל בלי הפידבק מהצד השני בעצם הן נשארות חסרות תוחלת. (ואולי לא.. מי יודע?) מצד שני מכירה את התנהלותם של פורומים ויודעת שזה כך לעתים, וזה בסדר לחלוטין. לפעמים הודעה נכתבת בסערת הרגע והסערה שוכחת, ובטח יש עוד סיבות. השאיפה שלי באופן אישי היא להגדיל את מספר חברי הקהילה הקבועים שכאן ואני משוכנעת שנגדל ונצמח ולאט לאט יצטרפו אלינו אנשים נוספים

 

[הנחליאלי]

ממש לא קטעתי!

מבחר מקורות מהיהדות: ואידך זיל גמור (ואת השאר לך ולמד), ודי לחכימא ברמיזה (והחכם, די לו ברמז), והמבין יבין. ואם הוא לא יבין -- הוא לא יבין גם אם אשלים את המשפט! "חסרות תוחלת" -- נשמע לי קיצוני, כי בשבילי יש תוחלת רבה בשיח המתפתח בינינו. אבל חסר לי הפידבק מהחיים: האם זה מצליח? וסבתא שלי הייתה אומרת: "תגיד יפה תודה!"

 

[bamik]

אלי אלי נחליאלי

אני מהאנשים שכתבו והתיחסו ולכאורה נעלמו. אני קוראת בענין את השיח המתפתח ולא בכדי איני מוסיפה את דברי, מחשבותי והערותי, ראשית יש ענין של זמן, כך סתם טכני,והלא ישנם ימים ללא מרגוע, שנית יש זמן נפשי,ושלישית..תקשורת מקרבת פותחת ומאווררת אבל לא אחת מציבה מראה,ובדרך ל"חיבור עצמי" מזמנת הליכה במחוזות האפורים שלא אחת ההליכה בהם תובענית,ואז קשות המילים. בכל מקרה,היום דוקא כתבתי לך ולאקא התיחסות לנושא האמפתיה ממעבדת החיים,היה לי חשוב לדבר סיפורי חיים,ואז כבה המחשב ובכל נמחק...מאחר ואני יוצאת עכשיו לנסיעה ואשוב מאוחר הלילה אחזור עם הסיפור כי משם קל לי יותר לדבר וגם חשבתי שנכון יהיה לתרום את הפאן הזה לשיח החומל והאמפתי אז להתראות בתיה

 

[הנחליאלי]

../images/Emo24.gif מיק-מיק!!!

 

[akazw]

הדהוד והשפעה

האמת היא שלא מפריע לי ששואלי השאלות נעלמים, משום שאני כאן מתוך צורך שלי, ללמוד על עצמי, ללמוד מאחרים, להתנסות. השאלה שנשאלה, מהדהדת בתוכי וגורמת לי לחשוב, להרגיש ולהתאמן,ולעשות עם עצמי עבודה, כמו שכתבה בתיה, וכך למעשה הצורך שלי מתמלא, אני נהנית מזה. אני כותבת ועונה מתוך הצורך הזה שלי, מה שאני כותבת נכתב מתוך ההדהוד שקורה בי ומתוך הצורך שלי לשתף לרפא ולשנות משהו בעולם. כמובן שיהיה נחמד אם האדם ששאל יגיב, אבל אני יודעת שההדהוד של השאלה ושל התשובה עובר לא רק לזה ששאל, אלא לכל מי שקורא, ואני יוצאת מתוך הנחה שיש הרבה כאלו,שאלה של אחד נוגעת לרוב בעוד הרבה שפשוט לא העיזו לשאול,זה מה שיפה בפורום. לא חשוב לי לדעת אם מה שכתבתי פתר את הבעיה, כי גם אם לא פתר לזה ששאל, התשובה שנענתה פתרה אולי למישהו אחר שהקשיב. כל זמן שאני מרגישה שמישהו מקשיב למה שמהדהד אצלי, אמשיך לכתוב ולהביא את עצמי במלוא תשומת הלב והאהבה שיש בי. אקא

 

[hayapollak]

הדהוד והשפעה

הרבה יותר נעים לדעת שאלילו שקוראים את התשובות שלך - מקבלים ממך משהוא (והם מקבלים, לא תמיד, לא כולם אבל מקבלים)ומכיוון שאלו הן לא שיחות פנים אל פנים ואת לא רואה שפת גוף של מי שקיבל נחמד היה לדעת שהדברים שכתבת-חשבת-יצרת-מתוך נסיון וידע נגעו במישהוא. אז נהוג לקבל משוב וגם תודה - זה מקובל. אבל כבר התרגלתי שמאד מקובל גם להתעלם מהאמת שאני/או אחרים כותבים. זה לא אומר שאפסיק לתת, לעזור, אם אני יכולה, אך בוודאי יותר נעים לדעת שזה מגיע.

 

[akazw]

כן, זה בהחלט גורם לרגשות נעימים

כן, זה בהחלט גורם לרגשות נעימים לצוף, אבל זה לא צורך שלי, אני לא צריכה את זה. בנוסף כשאת אומרת "נהוג" ו"מקובל",זה נהוג ומקובל אצלך,(האמת שגם אצלי)אבל צריך לזכור שמה שברור לי לא ברור ולא נהוג אצל כולם. כאשר אדם לא מקשיב, הוא רואה רק את האמת שלו ולעיתים לא מצליח לראות את האמת של האחרים. חיזקי והמשיכי לתת מחוכמתך, אני מקשיבה. אקא

 

[hayapollak]

אקא

אמרתי שזה הרבה יותר נעים לא אמרתי שזה צורך - זה אומנם משתמע שזה צורך אבל הצורך שלי(בין השאר) הוא לחיות ולהיות בנעימים ככל שאני יכולה. זו אחת הסיבות לכך שאני כאן - תקשורת מקרבת. כשאני אומרת נהוג, מקובל - אני מתכוונת לנהוג, מקובל. אם זה נהוג רק אצלי או מקובל רק עלי - אז אכתוב אני נוהגת, מקובל עלי וכו'. אני לא טיפוס פורמאלי - אבל נהוג ללכת ברחוב לבושים לא נהוג ללכת עירומים - זה מקובל על כולם לא רק עלי. מקווה שהבנת הדוגמא. תודה לך על הפירגון, מבטיחה שאקשיב לך גם.

 

[akazw]

נהוג ומקובל

חייה אני כרגע חיה בח"ול וחייבת להגיד לך שדברים שנראו לי מקובלים, ונהוגים בתרבות שאני גדלתי בה ממש ממש לא מקובלים כאן, וכשסיפרתי עליהם,האנשים ממש הזדעזעו, כי זו תרבות אחרת. הדוגמא שהבאת בנוגע ללבוש מקובלים אכן ברוב העולם,אך שוב לא בכולו, באפריקה למשל ניתן לראות נשים בחזה חשוף, וזה מקובל ונהוג, יש לי עוד המון דוגמאות להבדלים כאלו.ואלו הם הדברים הבולטים,שלדעתי מדגישים את ההבדלים המינוריים בין האנשים . מה שאני מנסה להראות שאנחנו לא יכולים להניח שהאחר הוא כמונו, שהוא רואה דברים כמונו, שהדברים שמקובלים אצלי,(ונדמה לי שמקובלים על כולם), לא תמיד מקובלים ונהוגים על ידי כולם. ואני מאמינה שיש לראיה הזו קשר חזק לתקשורת המקרבת, ולעבודה שלי עם עצמי בנוגע לשיפוט של האחר. אקא

 

[הנחליאלי]

../images/Emo65.gif בעצם גם כשעונים בסמיילי

זה אומר משהו כמו, תודה שהתייחסתם, בינתיים אני מרגישה כך, אני לא מתעלמת!, קראתי, אני כאן... למשל:

 

[hayapollak]

מסכימה אתך נחליאלי.

וגם נחמד הרבה יותר אבל ממש לא חובה כאשר השואל חוזר אחרי מספר ימים ומספר מה קורה אתו וכך הוא גם מתחבר לקבועים בפורום, ממשיך לשאול ולקבל וגם מתחיל לתת מעצמו ומיכולתו לאחרים.

 

[hayapollak]

לי אין בעייה עם אורחים

מזדמנים שיש להם שאלה ומחפשים תשובות. אבל כן תמוהה בעיני התופעה של השואלים שמקבלים באמת המון הקשבה, אמפטיה, עידוד ועזרה (אולי רק ראשונה) ואפילו לא טורחים לומר מילה קטנה כמו תודה לאו דווקא אישית גם כללית לכל אלו שטרחו להתייחס. בפורומים כמו בחיים יש פחות אנשים שמסוגלים לפרגן ולהודות בעיקר כשמה שהם מקבלים לא עולה בכסף.

 

[akazw]

ולפי המודל...../images/Emo131.gif

חייה האם תוכלי לנסות לכתוב בצורה של תקשורת מקרבת? למען התרגול? לפי מה שלמדתי: תאור המעשה,הרגש שעולה בי, הצורך שמתמלא או לא מתמלא, והבקשה. תודה לך אקא.

 

[hayapollak]

akazw

חוששת שלא הבנתי את כוונתך. את מבקשת שאשתמש בשיטה של תקשורת מקרבת את מה שמפריע לי בעניין האורחים המזדמנים? ככה למשל - תאור המעשה - X יקרה, אני רואה אותך כאן לראשונה בפורום הזה, קראתי את שאלתך הדחופה ואת בקשתך לעזרה חשבתי לא מעט על מה שאת מספרת, על הכאב שאת חווה, ועל הנושא אתו את מתמודדת, כמוני קראו אותך משתתפים נוספים חברי הפורום וכולנו העלו רעיונות, מחשבות, הארות, כל אחד תרם מנסיונו ויכולתו, באנו לחבק אותך, לעודד אותך והשתדלנו לתת לך להרגיש שאת לא לבד שאנחנו איתך אכפת לנו שיהיה לך טוב, שתצליחי להתחבר לאנרגיות חיוביות שיעזרו לך להתמודד עם הנושא שהעלית. הרגש שעולה בי - אני מרגישה שאנשים שמסוגלים לא לשפוט אותך ואת התנהגותך נאספו כאן להיות עורך, בשבילך, לתת לך כתף לרגע של הקשבה ומעמקי נשמתם וכוחם הרוחני האירו לך את עצמך באור בהיר וחיזקו את הטוב שבך, הטוב שהם רואים בך ושלך כל כך קשה לראות במצב שבו את נמצאת. יצאת מחוזקת, קיבלת הקשבה, אמפטיה וחיזוקים, הבאנו אותך ל"מקום הטוב" שלך - חיברנו אותך אל עצמך. הצורך שהתמלא אצלי - הצורך להשקיע ולתת מעצמי לאחר - נתתי - קיבלתי. הבקשה - אשמח מאד לקבל ממך משוב .

 

[akazw]

הבנת מצויין.

אני לומדת כאן , ואין לי נסיון בשיטה, אבל אני כאן ללמוד.... ממה שהבנתי במאמרים אנסה לנסח את הדברים כך:אני לא חושבת שנכון או לא נכון, ברשותך אשתמש במה שאת כתבת כבסיס לתרגול.(שכן לי אין בעיה עם הנושא) תאור המקרה:X יקרה, פעם ראשונה שאני רואה אותך בפורום,שאלת שאלה שהגדרת כחשובה ודחופה וביקשת עזרה. אני העלתי רעיונות, מחשבות, הארות, תרמתי מנסיוני ויכולתי, באתי לחבק אותך, לעודד אותך והשתדלתי לתת לך להרגיש שאת לא לבד שאכפת לי שיהיה לך טוב,ומאז אני לא רואה אותך פה יותר, לא אמרת תודה, לא כתבת אם עזר לך, ומה קרה איתך מאז. הרגשות שעולים בי הם:כעס?(אני אוסיף סימני שאלה כי אני לא יודעת מה הרגשות שלך),תסכול? אכזבה?...... הצורך שלי שלא התמלא הוא צורך במשוב?, צורך בהערכה? לא יודעת כי לא כתבת. אני מבקשת ממך לחזור ולתת לי משוב. טוב עכשיו נשאיר למומחיות ולמנהלות לתת לנו משוב, וללמד אותנו בהערכה רבה אקא

 

[hayapollak]

אקא תודה לך ממני

על ההזדמנות שנתת לי כאן גם לתרגל. תאור המקרה הוא ברבים ולא ביחיד, כי זה מקרה שX שפנתה ולא הגיבה לאף אחד. נכון את צודקת אקא יש מקרים שבהם מגיבים כמה ו-X מוצאת לנכון להודות או להתייחס לחלק מהעונים לה ונומר שלי היא לא עונה - זה בסדר מצידי, אני לא נעלבת, זכותה לא להודות לי או לא להתייחס לתשובתי אם היא לא קיבלה ממני כלום. הרגשות שעולים בי - תמיהה, האם עזרנו לך, נגענו בך, והאם כתוצאה מכך משתנים אצלך דברים. הצורך שלי כן התמלא ברובו - רציתי לתת. הצורך שלא התמלא - רוצה לדעת אם הצלחתי לגעת בך. אשמח למשוב. אקא שוב תודה, ונמתין יחד.

 

[hayapollak]

ולפי מאגר המילים...

הרגשות שעולים בי - מבוכה.

 

[bamik]

תקשורת מקרבת -נקודת זהב

כשנפתח הפורום השתמשתי בדימוי, והרגשתי צורך לשוב ולכתוב זאת. מהניסיון הקצר שלי בלימוד המודל אני נפעמת כל פעם מחדש מה צפון במודל , בגישה,בתפיסת העולם ומה שביניהם, מה שלא קל לי כרגע הוא לגלות עד כמה אני שמחשיבה עצמי אדם חיובי ואופטימי שיפוטית...מכלול המקומות שניפתחים לי ואצלי בתהליך הלימוד וההתנסות במעבדת החיים תובעים ממני חקירה וזמן נפשי שלא מעט משבשים את קצב התגובות ועיבוד החוויות הרגיל שלי, ארנינה אומרת שבהתחלה זה יכול להיות קצת מלאכותי,כלומר בהתחלה ללמוד לרקוד בלט קלאסי, והיצירתיות תגיע מאוחר יותר, אני מאד מוטרדת עכשיו בנושא האמון,מה מקומה של היושרה בין מתלמדי ושוחרי תקשורת מקרבת,עד כמה אני פוגשת מניפולציות ואיך אני מתמודדת עם מניפולציות שמעוררות בי מיד שיפוטים וביקורת, נכון שלשם כך מחכות האמפתיה והחמלה לשימוש מקרב ,ונכון שהתמודדיות מעצימות ומחזקות ומעמיקות את ההבנה והתובנה,אבל הדרך לשם לא תמיד קלה כשבדרך יש אולי עלבון אולי כעס, יעל כתבה היום שכדאי שנביא סיפורים ממעבדת החיים וכמו כיוונה למחשבותי כי כך אני מרגישה כבר מספר ימים תוך קריאת הדיון המרתק בעניני חמלה אמפתיה והזדהות, בפועל נקודת הזהב הזאת מוסיפה הארות ותובנות אבל הזהב נחשף מתוך התמודדות רבת אנרגיה רצון אמיתי לשינוי.ולא מעט אומץ, כבר אנני יודעת בדיוק לדברי מי כיוונתי,אבל הרשיתי לעצמי להתבטא מהמקומות שחיים בי היום,ואולי זה גם יחזיר אותי להיות שותפה למתרחש בפורום. בתיה

 

[akazw]

בתיה יקרה

תודה על השיתוף, אני מקשיבה אך לא מבינה, אולי כי אני לא אמורה. מניפולציה היא סוג של אלימות, לא פיזית, אבל אלימות. הדרך למשהו עמוק ואמיתי, תמיד קשה, אך מעצימה ולבסוף מחזקת. "ואולי זה גם יחזיר אותי להיות שותפה למתרחש בפורום" בתקווה. אקא