בתיה יקרה
קודם כל אני שמחה שהדיון כאן הדהד אצלך, ועזר לך לשאול את עצמך שאלות ולמצוא תשובות. תודה על ההסבר,ואני מבינה את הקושי שלך במה שאת קוראת לתת אמפטיה, ופה אני חושבת שהמונח 'לתת אמפטיה', הוא הבעיה, כי אמפטיה (לדעתי) לא נותנים לאחר, להיות במצב אמפטיה הוא שלי ובשבילי, אני הבנתי שכשאני באמפטיה אני באופן אישי מרגישה טוב יותר, יותר קל לי להתמודד עם כעסים, למעשה גיליתי על עצמי שכשאני בתודעה אמפטית, אני לא נעלבת, ולא כועסת. ואז אני מרגישה טוב יותר, כי לא נעים לי לכעוס ולהעלב. ברגע שהבנתי שאמפטיה היא כלי עבורי להתמודד , אני בוחרת בה עוד ועוד, ואני לא אתן אותה לאחר, אני אשמור לי אותה כמה שאוכל, ואתאמץ שתשאר איתי תמיד כל הזמן. ודרך אגב, לא התכוונתי לשאול אותך שאלה חוזרת רק רציתי להבין למה התכוונת כששאלת אותי את השאלה הזו, ופשוט העתקתי אותה ממה שכתבת כדי שתביני בדיוק מה הקטע אותו לא הבנתי. מאחלת לך התמודדות קלה ואם תרצי תמיכה ועידוד, אשמח להיות כאן עבורך. אקא