אורי

עוד נקודה פסיכולוגית שיש להאיר בדבר

והיא נוקבת, המדגימה את הבעייתיות בתורת הקבלה (ובהודעה זו אני משתמש במונח זה כארגון גג המחבר את כל הסניפים המסועפים ממנו) ואולי נותנת פשפש פסיכולוגי להבנת התפשטותה וקבלתה על ידי רוב ככל העם היהודי, גדולים כקטנים.

תורת הקבלה היא אינה רק פירוש אחד, לגיטימי או לאו, תלוי בעיני המתבונן, ליהדות, אלא היא כבר במהותה טוענת לכתר הבלתי מעורער של ה-יהדות!.

תורת "הנגלה" ותורת "הנסתר" - אינן כותרות לשיטות סכולסטיות שונות ואולי נוגדות לפירוש המקרא, הנביאים וכיו"ב - קרי היהדות! אלא באופן מניפולטיבי מודע! מבדילות ביניהן הבדל פונדמנטלי. הנסתר מהעין הוא למעשה הדבר כשלעצמו, בעוד הנגלה הוא הדבר הנראה, שבעצם אינו כפי שהוא נראה! ר"ל: תורת הנגלה (מה שאנו קוראים הפשט) הוא למעשה לשיטת המקובלים אינה התורה, אלא תורת הנסתר.. מעין אנאלוגיה מתוחכמת מאוד ל'דיברה תורה בלשון בני אדם'.. משמע "ראיתי בני עליה והם מועטים" ואת האמת יודעים מעט מזעיר, בעוד ההמון, אוחז בתורת הנגלה.

זה דבר מסוכן מאוד, שהוא הוא אשר רבים חללים הפיל ועודנו. אני מצוי במשפחה מרוקנית אותנטית, מה שנקרא, מצד אימי סבי ע"ה היה סוג של פגאן הקרוי בפי כול: 'כ'תאת' - בעל כבוד ויוקרה, ש"בזכותו" נפקדו עקרות, הלכו נכים, נרפאו טרייערים, וצהלו המדוכאים - הוא כמובן לא מעצמו עשה זאת , אלא זכותו הגדולה של המקובל האלוהי פלצבו יבדל"א עמדה לו. במשפחתנו ספרי הזוהר הם הרבה מעבר לספר התורה. גמרא? מאי קמ"ל. במינון פחות יותר כך הדבר גם אצל רוב המשפחות היהודיות, בעיקר ספרדיות וחסידיות הקיימות היום. חרדת הקודש המיוחסת לזוהר, נניח, היא הרבה מעבר לחרדת הקודש המיוחסת למסכת יומא.

לזאת תוסיפו את הההוראה הלוריאנית שיש לעסוק בזוהר רק מי שמלא כרסו ש"ס ופוסקים - בתואנה (מלשון הונאה!) כאילו ש"ס ופוסקים הן הפרולוג המחסן מ"פירוש" מוטעה, בעוד שהדבר יצר באופן פסיכולוגי כפוי אצל כל מי שדעת בו, כי בעצם הש"ס ופוסקים הן הזיבורית בטרם נגיע אל העידית.. והא לך תורה, שאינה רואה את עצמה שווה במעמדה לתורת הנגלה, אלא מכרחת שתהא עליונה עליה - והיא האמת בה"א הידוע ליודעי ה"אמת".

כן, כן.. אני מכיר את העובדה שעדיין אוחזים (בינתיים) בכלל הידוע שטבע הרדב"ז וקצת מהקודמים לו כי אין פוסקים הלכה אלא על פי תורת הנגלה, אך גם זה מוסבר בכמה אופנים על ידי כך שהמון העם לא מסוגל לעמוד בדרישותיה של הקבלה, במשמע - ברוח אותה מניפולציה - שיש בני עליה אנשי אמת, שהם היחידים המסוגלים לקיים את היהדות האמיתית.

לכן, נוראותה של זו עולה על כל ביש.
 

u r i el

New member
הקדמה + א-יד

הדברים ידועים לי !
תודה לך על הפניה אלי ועל הטירחה בניסוח ההודעה המלומדת, כרגיל.

הדברים ידועים לי - בחלקם עד לכדי פרטים ובחלקם grosso modo. כבר שנים לא מעטות שאני משתתף בקורסים אקדמאיים העוסקים בתחום, קורא, ושומע הרצאות מפי השחקנים המובילים בתחום כגון ה"ה : אידל, ליבס, דן, אליאור, אברמס, חלמיש, אלקיים ועוד. יאמר לזכותו של ליבוביץ : שינאתו לעולם הקבלה - היא זו שעוררה בי את הסקרנות להיכנס בשערי הפרדס, הרבה יותר מאשר הסקרנות ללמוד את אלה שאהב לצטט ולהזכיר. את ההסברים השטחיים והסטיקריים שלו לשאלה מדוע רם כוחה של הקבלה לא יכולתי לקבל נוכח דמויות-על שקמו לעולם הרוח היהודי, שהיו עמוק בתוך הקבלה וקיימו תרי"ג מצוות כהלכתן. הם לא היו עובדי אלילים, החל מהרמב"ן ועד מרן הבית יוסף והרב קוק. מעודי לא שמעתי או קראתי את ליבוביץ מתייחס בהרחבה עניינית לקבלה, הוא פשוט דילג, להוציא את אותן הכרזות מוכרות. מעולם לא ראיתיו מתעמת או משוחח עניינית בנושא זה עם מומחים, כפי שנהג לעשות למשל עם נוצרי, או איש ימין, או אנשי מדע. גם בספר האחרון שיצא 'פרקי אבות לפי רוח חיים' הוא אומנם נוגע בקצה המזלג בקבלה אולם כדבריו אינו " רואה טעם בכך שנבזבז את זמננוו על ההבל הזה ". ל' אינו מסוגל כנראה ליישב את השאלה כיצד גדולי ישראל בזבזו את זמנם - ועוד איך - על ההבל הזה. אותו מכתב ידוע שהפנה לגרשום שלום הוא הדוקומנט היחיד שאני מכיר שבו הוא מתפלמס עם איש מחקר ענק, אותו מכתב הוא עצמו הזכיר לעייפה, אולם מבלי להרחיב ולחדש.

אומר לך מה מעניין אותי.

שולם לא רק הראה שדה ליאון כתב את הזוהר. שולם גם קבע שהקבלה באה "להציל את האל החי של האמונה העממית מן ההתרוקנות שבאה בשל תפיסת אלוהים המושכלת הרציונלית של הפילוסופים". ההדגשה שלי. אל כזה לא ניתן לעבוד. זה מה שמעניין אותי - האם נכון הדבר שהרמב"ם הרחיק במקום לקרב, המית במקום להחיות, ואולי הוא "רק" תרם לכך בכתיבתו הפילוסופית מה שמוכח במידת מה ב"פולמוס הרמב"ם" הידוע ובעובדה שהמון המאמינים דחו את הגותו הפילוסופית כפקטור דתי אמוני.

אני מתעניין בשאלה במה הקבלה שונה עקרונית ממה שקדם לה. חז"ל מנו באלהים שתי מידות : מידת הדין ומידת הרחמים, והמקובלים מנו עשר מידות. מה ההבדל העקרוני ? האם פגעו חז"ל ב"מונותיאיזם" ?

אינני מתעניין בשאלה מי כתב את הזוהר ואין היא רלוונטית לעובדה שהזוהר נתקדש בתודעת המוני מאמינים כשרים, כקורפוס השלישי המכונן אחרי תושב"כ ותושבע"פ. זה מה שמעניין אותי. את הסיפור על מ.דה ליאון ויצחק דמן עכו אני כמובן מכיר אבל זה אינו רלוונטי לעובדה הנ"ל. זה עניינם של חוקרים באקדמיה. שולם קבע שהספר נכתב ע"י דה לאון, ליבס הראה שהיה חוג של כותבים ואברמס קובע שהזוהר כמו המקרא אינו אלא אוסף אנתולוגי. לא זה מה שעיקר עבורי. אני מתעניין בתופעה הדתית האמונית, ממש כשם שלליבוביץ לא איכפת מוולהאוזן או קויפמן אלא מתעניין בביקורת המקרא מבחינת היותה לדעתו קטגוריה כפרנית. אני מתעניין בשאלה איך הקבלה כבשה את לב המאמינים ולא פסחה על המעולים והמשובחים שבהם. את המוני המאמינים לא מעניין מדוע חז"ל הטילו ספקות במגילת קהלת הפסבדואפיגראפית שביקשו לגנוז אותה למרות היותה "פרי קולמוסו" של שלמה המלך. אחרי ש'קהלת' קיבל הכשר - לא פוסקים המוני המאמינים לצטט אותו, והיותו מכיל דברים הסותרים זה את זה כבר לא רלוונטי עוד. למה ? זה מה שמעניין אותי. כלומר - לענייננו - מאד חשוב אילו משקפיים אתה מרכיב בבואך לחוות דעה דתית על טקסט. גם ר' עקיבא הכשיר את שיר השירים האירוטי , ועוד איך. האם זו שאלה של עוצמה פרשנית ? זה מה שמעניין אותי.

לא רשב"י העלה את הזוהר לגדולתו. המסורת מייחסת, למשל, את ספר יצירה לאברהם או לאדם הראשון, ולמרות שזכה לאין ספור פירושים והתייחסויות, גם רבניות וגם פילוסופיות - לא הגיע ספר יצירה בזכותו של "מחברו" לאותה גדולה לה זכה הזוהר. ספר קהלת יכול היה להיגנז למרות היותו לכאורה חיבורו של שלמה המלך, וספר בן סירא נשאר בחוץ למרות שחכם זה מצוטט במקורותינו בהערכה. דוד המלך הרוצח הנתעב והמושחת הוכר כמשיח ה' שמלכותו מובטחת לעד למרות הדמים אשר שפך. כלומר יש משהו שהוא מעבר לשיקולי הדעת האינטואיטיביים/ראציונאליים שעושים טקסט ל"מקודש" מבחינה דתית. מהו אותו דבר - זה מה שמעניין אותי.

אינני מקבל תיאור היסטורי/תרבותי הדוגל בהתפתחותה של הגות ( כל הגות ) out of the blue. זה שקודם למאה ה - 13 אין בידנו טקסטים קבליים איננו מעיד שלא היו תכנים כאלה, ודווקא על רקע היותם "סודות" המועברים מפה לאוזן ואולי דווקא משום "דברים שבעל-פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב". החיבורים המוקדמים נכתבים שכאילו המושגים ידועים ומוכרים משכבר הימים. לפיכך אינני יכול לקבוע בוודאות כמוך שאין הזוהר משתרשר איכשהו מתורתם של תנאים. להראות כיצד דווקא כן ניתן למצוא זיקה כזו בין ספרות קדומה ובין הקבלה, התפתחות רעיונית יצירתית, שהרי למשל ספרות ההיכלות הפסבדואפיגראפית היא הרי חוזרת לימי התנאים - זה מה שמעניין אותי. לא ההשמצות השטחיות של ליבוביץ וחסידיו העוורים.

העובדה שהזוהר מכיל תכנים שקיימים גם בספרות של נוכרים איננה מפחיתה מגודלה של השאלה - מדוע נתקדש הספר. תורתנו הקדושה מכילה תכנים שכאלה למכביר, וכך גם יתר י"ט הספרים - ואעפ"כ נתקדשו. זה עניינם של חוקרים ומלומדים כדוגמת חכמי ביקורת המקרא וחוקרי קבלה וחוקרי ספרות המזרח הקדום, אולם המון המאמינים שלא עסקו בכירורגיה של טקסטים אלה אלא בתוכנם - הם אלה שהעלו אותם לדרגת קדושה. משום תוכנם. למה ? - זה מה שמעניין אותי.

"רוח התקופה" ׁ( Zeitgeist ) שמתוקפה נכתב לדעתך הזוהר היא אותה רוח שמתוקפה כתב הרמב"ם את המורה. טרמינולוגיות אלה הינם נסוינות מחקריים לגיטימיים למהדרין להסביר תהליכים היסטוריים/תרבותיים, אולם אלה אינם מעניינם של המון המאמינים. למאמינים יש הכשרון להרכיב את המשקפיים המתאימים דרכם הופך טקסט לקודש.

אין דבר כזה ה - מקרא. יש במקרא דעות שונות, אומונות שונות, גישות שונות. אין ה-מונותאיזם של המקרא. " מי כמוך באלים ה' ... " איננו מבטל קיומם של אלים אחרים, וכך בתהילים ובעוד שפע דוגמאות נוספות שלא כאן המקום להרחיב בהן. מונותאיזם "טהור" זה אפלטון בשיחותיו על ה"אחד" הפילוסופי. שמענו.

אינני עוד שומר תורה ומצוות היום כפעם. העיסוק בתכנים אלה נובע מעניין רב, משום "דע מאין באת". התופעה הדתית מרתקת אותי מבחינה אנתרופולוגית/דתית ולא מבחינת אמונתי שלי.

הטרגדיות הרוחניות של עם ישראל קודמים בהרבה לאלו שבאו לה אחרי המאה ה-13. היוונות שנגדה נלחמו החשמונאים, היא זו שהצמיחה גרורה רעיונית שהפכה ממינות לנצרות שרדפה את היהדות בגוף ובנפש במסעי צלב ועלילות דם רוויי שפיכות דמים, את היהדות רדפו גם קודמים לנוצרים - וגם הם גרורות של אותה היוונות הארורה ( מבחינת היהדות ) כאפיון וטקיטוס ואחרים שלמרות היותם חיצוניים - אלה הם שיצרו את תמונת העולם הדתית-אמונית כפי שהיא כיום : כמה מליונים בודדים של יהודים, חלקם מתבוללים, לעומת למעלה משני מליארד מאמינים נוצרים שהיו פעם "שלנו".


מעניין אותי כיצד קורה הדבר שחברנו המוערך אטדגי מזדעזע עד עמקי נשמתו מזה שאביו הולך "לקשור את אבא-אמא" אבל מהסיפור הזוועתי שאברהם הולך לקשור את בנו יצחק כדי לשחוט אותו ב"מצוות האל", אב שוחט את בנו, מסיפור מכונן שכזה הוא - כך אני מניח - עושה צימעס ורואה בו ( כמסורת חכמים ) את פסגת רוח האמונה. הוא איננו מזדעזע מהרעיון התורני היסטוריוסופי של כיבוש ארץ כנען תוך השמדת העמים שישבו כאן, גברים נשים וטף איש תחת גפנו ותחת תאנתו בשלווה פאלאחית. זה כוחם של המשקפיים הפרשניות שמרכיבים המון המאמינים. התופעה הזו מעניינת אותי.

ואולי יימצא יום אחד גם ר' עקיבא ל"הבל הזה" הקבלי שאחריו ינהרו גם מלומדים כליבוביץ וסיעתו. למה לא ?!

השבתי לך בהודעה בלתי מושקעת מבחינת סדר העלאת הדברים ועריכתם משום עיסוקי הרבים בימים אלה בענייני משפחה. אם תבחר להגיב יתכן שלא אוכל להשיב לך מיד אלא כעבור ימים אחדים. בכל מקרה אשתדל להתייחס גם אם באיחור-מה.
 
<<<<<<<<

- אינני יודע אם שולם צדק. ייתכן שהוא אמר רק חצי אמת. כלומר זה נכון שהפילוסופיה הרציונליסטית קיררה את האמונה ולקחה ממנה את החיונות. אולם אין זה אומר שהקבלה הצילה משהו. אם האמונה היהודית גוועה, מה לי להצילה בעבור תוכן חדש?

- אין לי ספק שיש בזוהר רעיונות שהגיעו אליו מבית מדרשם של תנאים במסורות איש מפי איש. ודוק: זה שתנאים מסרו רעיון לא אומר שרעיון זה הועבר אליהם איש מפי איש עד למשה בסיני. הקבלה היא אחת מהתוצאות של ההלניזם האקלקטי וימיה כימי ההתיוונות.

- הרעיון של המידות, או הספירות, זה לא מה שבעייתי בקבלה. מידת הרחמים ומידת הדין שציינו חז"ל הן רק שתיים מהמידות הרבות שציין המקרא. דווקא בעניין זה הזוהר קרוב למקרא ולחז"ל יותר מהפילוסופים הרציונליסטיים.

- השאלה שהעלית היא אחת מהשאלות הגדולות ביותר בתחום הזה: כיצד גדולי ישראל קבלו את הזוהר בצורה מוחלטת שכזו? והנח את גדולי ישראל. כיצד הגר"א קיבלו? אין לי תשובה לזה.
 

u r i el

New member
אם כך,

אנו שואלים שאלה דומה.
כדי לנסות להשיב עליה ועל שכמותה אני מבלה במסדרונות "העברית" ו"בר אילן".
 
זו שאלה גדולה מאוד מאוד.. איך וייס נישט..

מעניין מה בר אוריין יאמר.. מסקרן אותי מאוד!
 
מה שאני אומר זה

התקן עצמך ללמוד תורה. כל פעם מחדש אנו עומדים על כך שהתורה היא לא מה שחשבנו. אין יום שבו הדברים אינם נראים כחדשים. היא לא מפסיקה להפתיע נערת השעשועים הזו [ריש מ"ר פתח רבי הושע' וכו' ואהי' אצלו אמון וכו' שעשועים וכו'].
 

u r i el

New member
מה אמן ?

לא רק שלא קיבלת תשובה, אדרבא - קיבלת עצה כיצד לשאול עוד.
שהרי לימוד תורה תמיד מעלה עוד ועוד שאלות וקושיות, אין תכליתו להשיב.
 

אלי כ ה ן

New member
הערה זוטא בשולי הדברים, על הפסוק "מי כמוך באלים ה".

כתוב "כי ימצא בקרבך נביא או חולם חלום". מי שמעיין שם יראה, שהפרשה מדברת על כל נביא אפשרי: בין אם הוא נביא-אמת, ובין אם הוא נביא שקר - שעליו נאמר שם בהמשך: "ומת הנביא ההוא". אמור מעתה, גם נביא-שקר - נקרא בתורה "נביא".

כך אף לענייננו: גם פסילים העשויים כסף וזהב - ואפילו אלו העשויים עץ ואבן - נקראים בתנ"ך אלים, והרי יש על כך שני מקראות מפורשים בתורה: "אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם", ועוד הוא אומר: "ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן". רק מה, המקרא רואה בכל האלים הללו - אלילי שקר, ואכן מקרא מפורש הוא בתהלים: "כי - כל אלוהי-העמים - אלילים" ! אמור מעתה: הם אמנם "אלוהי"-העמים, אבל הם אלילי-שקר. הוא הדין, לגבי האמור בתהלים "לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר", ואין זה משנה את העובדה שהמקרא רואה בכל אלה אלילי-שקר: אלוהים-אמיתי, לא יכול להיות עשוי מחומר, בין אם החומר הזה הוא עץ או אבן או אפילו כסף וזהב.

לסיכום: כל הדוגמאות הללו, לא ללמד על עצמם יצאו - אלא ללמד על הכלל כולו יצאו: שמזה שהתורה אומרת "אלים" - לא נובע שהיא מכירה בתוקף אלוהותם, כשם שמזה שהתורה אומרת "נביא" - לא נובע שהתורה מכירה בתוקף נביאותו.
 

u r i el

New member
בהחלט זוטא.

האם אני כתבתי שהתורה או המקרא מכיר בתוקפם של אלים אחרים ?
מנין הבאת את זה ?
טענתי שאין דבר כזה ה-מונותאיזם של המקרא מאחר שבמקרא דעות שונות ואמונות שונות. יש שהמקרא מתבטא "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" ויש שהוא מתבטא
" לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָיַ".
ויותר מכך - הסיפור המקראי מציג לכל אורכו את הברית בין אלהי ישראל לעמו. זו הברית - שהעם הזה ילך עם אלוה זה ולא עם אחרים. לכן הוא קנאי כל כך. אם לא אלהים אחרים למה הוא מקנא ? למה הוא קורא לעם שלא לזנות אם אין פיתויים מבחוץ ? המקרא מבקש לשכנע אותך כפי ששכנע את יתרו - עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל יְהוָה מִכָּל הָאֱלֹהִים, ועושה רושם שאכן השתכנעת.
 

אלי כ ה ן

New member
ולמען הסר ספק, נוסף אחרי המילה "זוטא" הביטוי "בשולי-הדברים".

בהודעתך הלפני אחרונה הבאת את הדיעה, שאין דבר כזה "ה-מונותאיזם" של המקרא, אז לכן כתבתי את הודעתי הקודמת - כדי לפרוך דיעה זו.

שגיאתם של בעלי דיעה זו, היא בזה שהם חושבים שהמונותאיזם אינו מכיר בקיומם של "אלוהים אחרים", אבל זה כמובן לא נכון: כל מונותאיסט, אפילו כזה החי בימינו, אינו יכול שלא להכיר בכך שיש "אלוהים אחרים", למשל אלו הנעבדים כיום בהודו וכדומה, והרי זה פסוק מפורש - "וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים" - משמע שיש אלוהים אחרים! גם המונותאיסט מכיר בזה! רק מה, המונותאיסט הזה חושב - שאותם "אלוהים אחרים" - הם אלילי-שקר, ולכן הוא מכיר - רק בקיומם הפיזי (כאלוהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן) - אך לא בהיותם ראויים להיעבד על ידיו; וכפי שזה מנוסח היטב בתהילים: "כי כל אלוהי העמים - אלילים" !

למונותאיזם יש אפוא מובן אחד ויחיד, והוא: שיש רק אלוהות אחת ויחידה הראויה להיעבד - הלא-היא האלוהות הבלתי חומרית; בעוד ששאר האלוהויות - הן חומריות - ולכן אינן ראויות להיעבד. זהו המונותאיזם !

אמור מעתה: בכל המקרא כולו אין שום רמז לדיעות לא-מונותאיסטיות (כמובן להוציא את הדיעות של הגויים או של הזובחים לאלילים וכדומה).

לגבי קנאותו של ה': הוא חושש שהעם יעבוד אלוהים אחרים - כלומר יעבוד אלילי-שקר מעשה ידי אדם עץ ואבן - ולכן הוא קנאי לזה. אבל היכן כל זה מפריך את המונותאיזם?

"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני", הוא פסוק מונותאיסטי למהדרין, בדיוק כמו הפסוק "אין עוד מלבדו". שהרי כל אחד משני הפסוקים הללו מכיר - בקיומם של "אלוהים אחרים" - כלומר בקיומם של אלילי-שקר מעשה ידי אדם עץ ואבן, אלא שהפסוק הראשון בא לומר שאסור לעבוד לאותם אלוהים אחרים - כלומר לאותם אלילי-שקר העשויים עץ ואבן - אלא יש לעבוד רק לאלוהים האמיתי (כלומר לאלוהים שאינו חומרי), בעוד שהפסוק השני בא לומר - שמלבדו - אין עוד אלוהים אמיתי.

אותו דבר עם הפסוק "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים". ובמה הוא גדול? בזה - שכל השאר הם מעשה ידי אדם עץ ואבן - בעוד אשר ה' אינו חומרי.

רק דבר אחד לא ברור לי: מה בדיוק הוספתי בהודעה זו, שלא התברר כבר בהודעתי הקודמת ? הרי גם שם הדברים היו ברורים כשמש - ממש כמו כאן !
 

u r i el

New member
בשפה שלי

מונותאיזם משמעו אמונה באל אחד ופסילת היתכנות של אלהים אחרים. במובן זה המקרא אינו מונותאיסתי. כל מובן אחר לא מענייני ממש כשם שיש כאלה שחושבים שיהדות משמעה רק התעמלות האיברים ללא נארטיב וכל דבריהם מתיחחסים למובן זה בלבד, ולא מעניין אותם שיש כאלה שחושבים אחרת.
 

אלי כ ה ן

New member
הבה נסכים לפחות על שבע העובדות הבאות:

א. הסמנטיקה אינה חשובה, חשוב תוכן הדברים. במילים אחרות: לא חשובות המילים שבהן אנו משתמשים כדי להביע את הרעיונות - שהלא מילים הן סמלים בלבד, אלא חשובים רק הרעיונות המובעים ע"י המילים. לכן, גם לא ממש חשובה עצם המילה "מונותאיזם", חשוב רק עצם התוכן המובע ע"י מילה זו. למשל: אתה תוכל להגיד - שתוכן המילה "מונותאיזם" הוא: פסילת היתכנותם של אלוהים אחרים, אדם שני יגיד - שתוכן המילה "מונותאיזם" הוא: פסילת היותם ראויים להיעבד, אדם שלישי יגיד - שתוכן המילה הזו הוא
, ואדם רביעי יגיד שתוכנה הוא
. אין מובן לשאלה מי מהארבעה יותר צודק בשימוש המילולי שלו.

ב. במקרא יש פסוקים המעידים על הכרה בכך שהגויים עבדו לאלים רבים, המפוסלים (או העשויים) מחומר: "כמוש אלוהי מואב", "מלכום אלוהי בני עמון", "אשימא אלוהי חמת", וכן עשתורת, בעל, אשרה, דגון, וכו'. אגב, גם במציאות האקטואלית הידועה לנו, אין מנוס מההכרה בכך שגם כיום יש אלוהויות רבות שנעבדות. למשל בהודו, בפאפואה-גיניאה החדשה, בחלקים של אפריקה אשר מדרום למדבר סהרה, ועוד.

ג. התורה צופה, שגם מקרב בני ישראל יהיו כאלה העתידים לחטוא ולעבוד לאלוהויות העשויות מחומר: "ועבדתם שם אלוהים מעשה ידי אדם עץ ואבן", ועוד.

ד. במקרא יש פסוקים המזהירים את בני ישראל לבל יעבדו לאלוהים אחרים. למשל בפסוקים הבאים: "הישמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים", "אלוהי כסף ואלוהי זהב לא תעשו לכם", ועוד.

ה. במקרא יש פסוקים המעידים: "כי כל אלוהי העמים אלילים". כלומר, למרות שפסוקים כאלו מכירים בקיומם של אלוהים אחרים ("אלוהי העמים"), הרי שפסוקים אלו עצמם סוברים - שכל אותן אלוהויות הן אלילי-שקר שאינם ראויים להיעבד.

ו. במקרא יש פסוקים המכריזים כי, ה' הוא האלוהים האחד והיחיד שהנו אלוהי אמת, וכי רק הוא ראוי להיעבד.

ז. אותו אדם עצמו, יכול להסכים עם כל אחד ואחד מן הפסוקים המנויים בסעיפים הקודמים, מבלי שהוא יגרר לסתירה פנימית.

עכשיו אפשר לשאול שאלה סמנטית: איך קוראים לאדם כזה - המצויין לעיל סעיף ז? אני חושב שזה לא משנה איך קוראים לו, כי לדעתי - כל שאלה סמנטית - היא מיותרת: כלומר היא אינה מועילה לדיון בשום צורה שהיא. האמנם אתה לא רוצה לקרוא לו "מונותאיסט" (כפי שאני קורא לו)? אז אל תקרא לו מונותאיסט, מצידי שתקרא לו קוגלאגר. מבחינתי, העיקר זה לא איך קוראים לאדם הזה (כפי שהרחבתי על כך סעיף א), אלא העיקר הוא שמוסכמים עליך שבעת הסעיפים דלעיל, ובמיוחד סעיף ז.

עכשיו גם ניתן לשאול שאלה עניינית (לא סמנטית): האם במקרא יש פסוק שממנו בוקעת-ועולה גישה הפוכה לזו העולה מהפסוקים המנויים בסעיפים דלעיל? אני טוען שאין פסוק כזה, ואני גם טוען כי - מי שחושב שיש - עליו הראיה. ולמותר לציין שבדבריי האחרונים אין כוונתי אל פסוק המתאר את גישתם של הגויים או של הזובחים לפסילים או של האתאיסטים וכדומה (למשל הפסוק בתהילים: "אמר נבל בליבו אין אלוהים", מתאר את גישתו של האתאיסט, אבל ברור שלא על כך הדיון).

אסיים באנקדוטה הלכתית: בספר התורה, מופיעה המילה "אלוהים" - הן כמילת קודש - והן כמילת חול (תלוי באיזה פסוק מדובר). ההשלכה ההילכתית מכך היא למשל לגבי סופר-סת"ם - שטעה בכתיבה - וכעת רוצה למחוק את המילה "אלוהים" (כמובן כשהיא מאויתת בלי האות ו' כי עם ו' זו מילה חסרת משמעות לפי ההלכה), והכלל ההלכתי הוא - שאם מדובר ב"אלוהים"-קודש אז אסור למחוק - אבל אם מדובר ב"אלוהים"-חול אז מותר (למשל בביטוי "אלוהים אחרים" וכדומה). מכאן למדים, שהגישה האמונית של ההלכה היא זו שגם עולה מהפסוקים המנויים לעיל - וכפי שהיא מסוכמת היטב בפסוק שבתהילים "כי כל אלוהי העמים אלילים". ואגב: למיטב ידיעתי, שומרי ההלכה קוראים לעצמם "מונותאיסטים" (אם כי אני חוזר ומציין שהעיקר הוא לא הכינוי אלא הוא הרעיון המובע בכינוי הזה).
 

u r i el

New member
אני מסכים

באותה מידת הסכמה של אלה שמסכימים למשל, שבתורה כתוב "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר, שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת" אולם למעשה הם אוכלים מצות כי הם מכפיפים עצמם לפקודה אנושית קדומה הפוקדת עליהם לאכול דווקא מצות באותם הימים. או למשל, אני מסכים באותה מידת הסכמה של אלה שמסכימים שבתורה כתוב לגבי ר"ה "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם..." אולם הם תוקעים בשופר כי כך הם רוצים, כי זו הבחירה הערכית שלהם שאין בצדה כל הנמקה. אנשים אלה חיים ע"פ הכללים, ההסכמות והשפה שלהם - וכך גם אני.

לא משנה לי איך קוראים לזה כל יצורי תבל ולא משנה לי מה כתוב ואיפה כתוב ומי כתב. כשאני אומר 'מונותאיזם' כוונתי לכך שרק ה' הוא האלהים ואין שום היתכנות אלהית אחרת.
במובן זה המקרא איננו מונותאיסט .

אגב, מאחר שסמנטיקה לא חשובה - יכולתי גם לקבוע שמונותאיזם משמעו שלמשה רבנו היה זקן ארוך עד הברכיים. גם במובן זה המקרא איננו מונותאיסט.
 

אלי כ ה ן

New member
גם אתאיסט מסכים שבתורה כתוב שיש לאכול מצות ולתקוע בשופר וכו'

קל וחומר שאמור להסכים לזה (שככה כתוב בתורה), מי שרוצה (ללא הנמקה) לקיים את כל תרי"ג ההוראות הכתובות בתורה.
וכמובן אמור להסכים לזה (שככה כתוב בתורה), גם מי שרוצה לתקוע בשופר כי מוצא חן בעיניו קול השופר ולא כי כך כתוב בתורה.
וכמובן גם אמור להסכים לזה (שככה כתוב בתורה) כל אדם בר דעת, כולל האדם שעליו דיברת בהודעתך.
בקיצור: כל אדם בר-דעת אמור להסכים לזה (שככה כתוב בתורה), כי מה שכתוב בתורה - זו עובדה אוביקטיבית.

נותרו לי רק שתי שאלות:
א. האם גם אתה מסוגל להסכים עם שבעת סעיפי הודעתי הקודמת - גם מבלי שאתה תתנה זאת בהסכמתם של אחרים, ממש כפי שאותו אדם שעליו דיברת בהודעתך הקודמת - יסכים לשבעת הסעיפים ההם - גם מבלי שהוא יתנה זאת בהסכמתם של אחרים?
ב. האם אתה מסוגל להסכים לשבעת סעיפי הודעתי הקודמת, גם מבלי להשתמש בביטוי "מונותאיזם", אחרי שביטוי זה לא הוזכר כלל בשבעת הסעיפים ההם.
 
למעלה