אזור הנוחות, שינוי, ומה שביניהם

[הולכת לאי בוד]

אצלי זה ככה:

אזור הנוחות-בת 31, פרודה וגרושה 4 שנים, אמא לבת 4.5 מדהימה, נמצאת בזוגיות שתמיד רציתי להימצא בה, שכוללת ערכים של כבוד ושוויון ודאגה ואיכפתיות והמון המון אהבה. אזור השינוי-פוטרתי מעבודתי בצורה מגעילה, והחלטתי שלמעשה נתנו לי מתנה. אני רוצה שינוי. אני רוצה לעשות ממש הסבה מקצועית. נמאס לי מהמקצוע האפור והתובעני שעסקתי בו. התחלתי בבירורים לגבי כל מיני כיוונים שמעניינים אותי, וביום ג' אני הולכת להתרשמות בנושא מסוים שאפילו חלמתי עליו לילה קודם. בוער בעצמותיי השינוי הזה, מרגישה מעבר לכל הפחד והחששות הטבעיים, המון התרגשות ומוטיבציה. למרות שאני לא עובדת כרגע, אני מעסיקה את עצמי, מקפידה לבצע את התוכנית, נרשמתי גם לסדנא של העצמה אישית, מקדישה יותר זמן וסבלנות לילדה ולזוגיות. אני מרגישה שאחרי הרבה שנים שהייתי למטה, אני רוצה ויכולה לצמוח. להגשים את כל היכולות שלי. אני מטופלת בתרופה פסיכיאטרית לאיזון דיכאון, ורוצה גם בתחום הזה לעשות שינוי. לדעת שאני יכולה גם בלי התרופה. שאני אוהבת את עצמי מספיק כדי לא לתת לי ליפול שוב. אני חושבת שזה התחום שהכי מפחיד אותי. לדעת שאני עומדת לנתק את התלות בתרופה (כמובן שבליווי והנחיית הרופאה). פיתחתי תלות ממכרת בתרופה הזו. פיתחתי תלות במקום המוכר והמנחם של הדיכאון. בתוך תוכי יודעת שזה הכל בראש. אבל לפעמים זה משתלט בצורה כל כך חזקה. היום הנפילות באות במרווחים הרבה יותר נדירים. מכירה את זה טוב ומאפשרת לעצמי את מה שהגוף והנפש דורשים כדי לחזור חזרה למסלול.

 

[יעל ארבל]

בעקבות ההודעה שלך חשבתי על משהו

שלא חשבתי קודם לכן. אזור הנוחות שלך כרגע הוא זוגיות טובה ואיכפתית. אבל לפני ארבע שנים, זה היה אזור השינוי. עד כמה שהבנתי מהודעתך. ולעומת זאת, אזורים שהיום נמצאים על הכוונת של השינוי, ייתכן שהיו מאוד נוחים ונעימים בעבר. זאת אומרת שאזור הנוחות הוא למעשה נייד, וזז לו מתחום לתחום, ממקום למקום, על פני סקלת הזמן של החיים שלנו.

 

[הולכת לאי בוד]

כן, זה ממש ככה אצלי

אין מנוחה, אין איזור נוחות, וככה זה היה מגיל צעיר מאוד. מה שכן, יש כמה תחומים בחיי שאני יכולה לסמן עליהם וי. תודה שאת מבינה אותי

 

[meshi4]

ערעור פתאומי של

איזור הנוחות והמובן מאליו.בשבילי זאת היתה רעידת אדמה.מחשבות מפחידות על:איך אסתדר עם הלבד?דווקא כשחשבנו לעצמנו:"הנה הילדים גדלו .עכשיו נעשה יותר למען עצמנו".חרדות כלכליות.כל השנים אני עובדת בחצי מישרה.בעלי זל' לא חשב שאני צריכה להלחיץ את עצמי במישרה מלאה.כמובן שהיה מאוד נוח לי .הייתי סבלנית בחינוך הילדים וההשקעה בבית חם.היה לי גם זמן לעצמי.[היום חושבת שזאת היתה טעות-היום אין לי אפשרות להעלות את המשרה] גם לא הייתי שאפתנית בענין קריירה.תמיד אמרו לי את לא מממשת את הפוטנציאל שלך. בהתחלה התחושה היא חוסר בטחון מוחלט.להתחיל הכל מחדש.כמובן שעברתי תהליך ארוך של התמודדות והסתגלות של למצבי החדש.לשנות הרגלים ודפוסי התנהגות לא פשוט בכלל.כי באופיי אני טיפוס מאוד ביתי ומסתדרת עם הלבד.אבל אני יודעת שאני צריכה לעשות יותר למען עצמי. מרגישה שאני בתהליך של שינוי וצמיחה אישית בקצב שלי.מחושלת ועצמאית יותר. הקושי שלי בתחום של פריצת המעגל החברתי שלי.מחשבות על זוגיות חדשה כל כך קשות לי אפילו במחשבה.[נכנסת לחרדה בלתי מוסברת] יום טוב לכולם.

 

[dolfinit]

אני מטבעי מפחדת ולא

אוהבת שינויים, מעדיפה את הישן והמוכר על חדש ולא ידוע. לא אוהבת לשנות, פוחדת עד מאוד מחוסר וודאות. למרות כל אלו, לפני כשנה עשיתי שינוי מאוד משמעותי בחיים, שינוי שהפחיד והלהיב אותי כאחד, עזבתי את כל המוכר והידוע ועברתי למקום שונה מכל מה שהכרתי אי פעם בחיי.... היום אני עומדת בפני שינוי נוסף(משמעותי לא פחות) אבל מפחדת וחוששת פחות, עדיין יש לי פחדים וחששות ומחשבות שאולי אני לא אצליח, אבל היום אני חזקה ונחושה יותר ומתמודדת מול הפחד. למדתי שיעור חשוב, לא ל"התקע" במקום שלא טוב לי בו, להמשיך הלאה ולהאמין ביכולות שלי

 

[mikel a]

דולפינית איך התמודדת עם הפחד?

אני מרגישה שהפחד משתק אותי. יש לי רעיונות לשינוי שמתפוגגים ברגע שצריך להתחיל לעבור לפסים מעשיים,פתאם נראים כבר בלתי אפשריים.ושוב אני חוזרת לאזור הנוחות. הבעיה שהוא נהייה הרבה פחות נוח. ואני נשארת עם הרגשת תסכול ותקיעות. אני יודעת שאילו היה לי יותר אומץ והייתי מצליחה להתגבר על הפחדים שלי בכל מיני תחומים הייתי היום במקומות אחרים הרבה יותר טובים.

 

[dolfinit]

mikel a ,

אני עדיין מתמודדים עם פחדים וחששות, בשינוי הגדול שעשיתי פשוט הלכתי עם הפחד, צעד אחר צעד...הייתי מודעת לפחדים, אבל החלטתי שאם אני לא אעשה שינוי מהותי בחיים, אני אשאר תקועה לעד. גם אותי הפחד שיתק ומשתק והמחשבות מתרוצצות כמו רצות מרתון. אולי כדאי לכתוב תוכנית פעולה, בתחילה לכתוב מהו הרעיון/תוכנית, מה נדרש לביצוע, אח"כ לעבור לתוכנית מעשית(שלב אחרי שלב איך את מבצעת את התוכנית/רעיון)ואפשר גם להוסיף בכתב את החששות והפחדים, למדתי בכתיבת הבוקר, שכתיבה של פחדים/חששות/חרדות או סתפ קיטורים...עוזרים ומפיגים את התחושות הרעות... לא האמנתי שכתיבה יכולה להשקיט ולהרגיע אותי, אני מוצאת שהכתיבה משחררת אותי מכל מה שמפריע לי. אולי ביחד נבנה תוכנית שתעזור לנו בהתמודדות מול הפחדים??? מה דעתך???

 

[mikel a]

דולפינית תודה על התגובה שלך

היא מעלה אצלי מחשבות ותובנות בקשר להתמודדות שלי. אני חושבת שזה באמת יהיה נכון לזרום עם הפחדים. לדעת שהם כאן ולא לתת להם "לגרש" אותי. קל לי להבין רציונאלית קשה יותר ליישם רגשית. אולי באמת הכתיבה בבוקר תעזור לי בזה..

 

[יעל ארבל]

שאלה לכל מי שהגיב כאן, וגם למי שלא:

חשבתם על זה, (אולי חוויתם את זה על עצמכם) שיציאה מאזור הנוחות, לאזור שהוא מפחיד ולא ידוע, גם יציאה מכוונת וגם יציאה כי משהו זרק אותנו לתוך השינוי - חוויה שכזאת מלמדת אותנו משהו על היכולות שלנו, ואולי גורמת לנו לבטוח בעצמנו שנסתדר בכל מצב שנהיה בו? מן אירוע כזה שמאלץ אותנו לאזור כוחות שלא ידענו שיש בנו, לעמוד על הרגליים ולהסתדר בעצמנו בתקופת השינוי שלנו? אצלי זה קרה, גם אצלכם?

 

[meshi4]

כתבתי בנושא פחדים.

בהחלט למדתי על היכולות שלי.יודעת שיש בי כוחות להתמודד עם מצבים קשים. בעבודה עצמית.נחישות ואופטימיות. היום אני בטוחה יותר בעצמי.ויודעת שבמשך הזמן אי'ה יחולו שינויים לטובה בתחום האישי שלי.

 

[shushu10]

אנו משתנים ללא הרף../images/Emo121.gif

חושבת שלא ניתן להגדיר במדויק - אני כזה וכזה..... מה שהייתי אתמול הוא שונה ממה שאני כרגע ולכן כבר יותר משעה שאני רוצה לכתוב כמה מלים על דעתי בנושא - ומגלה שיש המון תשובות נכונות וחלקן אף סותרות אחת את השניה. מסכימה אתך, יעל, שכל הגשמת משימה מחזקת אותנו ונותנת תנופה להגשמת משימה חדשה, בין פיזית או רוחנית. לכן החלטתי כבר לפני שנים רבות (כבר זרקה שיבה בשערי)כי אזור הנוחות שלי נמצא בתוכי תמיד והוא נזיל ואינו שואף לקביעות. קביעות בכל נושא - אם נבדוק זאת היטב עם עצמנו - ניתנת לשינויים הנכפים עלינו חדשות לבקרים או שאנו כופים עצמנו עליהם. על כן - מה הטעם לפחד? השינוי הנו חלק בלתי נפרד מחיינו וככל שנבין זאת כן נוכל "לקצר את המעבר בין פחד לנוחות". אם נמצאים בפחד דקה קלה אין הוא משאיר עקבות בנפשנו אך מה קורה שהוא שוכן שם בדרך קבע? הוא מתיש וגורם לנו סבל רב. כמו כל נושא אחר - ניתן ללמד את עצמנו להתגבר על הפחד משינוי -ע"י העזה. בפעם הראשונה שיצאתי לבד למזרח הרחוק עם תרמיל גב (לא לפני הרבה שנים וכבר זרקה שיבה בשערי) - היו קצת חששות, אך הרצון והסקרנות שלי להיות שם ולטעום את הטעם ההוא ,גברו עליהן ואכן העזתי. החלטתי עוד לפני היציאה כי זה הולך להיות הטיול של חיי ולא ארשה לשום ארוע לקלקל אותו. מרגע הנחיתה הרגשתי בבית וכל מה שקרה לאחר מכן עד החזרה הביתה היה פשוט מקסים, וזה כולל גם כמה "סידורים" שההודים המתוחכמים יודעים לסדר לנו, ועוד "תקלים" שארעו כל כך בטבעיות. הקיצר -מאז... חיזקתי לי מאד את "קו האמצע" או "עמוד השדרה" או "לעמוד על הרגליים" - איך שתרצו! כל זה נאמר כאן כהוכחה שאפשר להגיע לכל מקום בעולמנו הפנימי והחיצוני אם נרגיש שבעולם הבלתי קבוע הזה שלנו אנו נעים יחד באותו מסלול של אי-קביעות אז נוכל אולי לגבש עמידה יציבה במקום הכי רעוע.

 

[האם של איתי]

אזור הנוחות שמאפשר את השינוי

יש אנשים שנולדים אינדיבידואליסטים. אין לי מושג איך זה קורה, ולמה נאמר במשפחה הכי מרובעת שיש יוצאת ילדה כל כך אינדיבידואליסטית, שמרגישה צורך לבדוק את העולם ואת עצמה תחת זכוכית מגדלת, כל הזמן בלי הירף, מבלי להתפנות לסכומים. אזור הנוחות של בן אדם אינדיבידואליסט הוא עצמו. אם הוא חי עם עצמו בשלום, מתרווח בתוך עצמו, וחש את השקט הפנימי שמרגיע את החרדות, הוא מוכן להשתנות כל הזמן, ולזרום עם כל מה שבא. אם לבן אדם אינידיבידואליסט אין את עצמו, אין לו מקום של נוחות בעולם, וכל השינויים מאלצים את עצמם עליו. כבן אדם מאד אינדיבידואליסט, אני מרגישה שאזור הנוחות היחיד שיכול להיות לי הוא בתחום הגוף הפרטי שלי.הוא לא נחמד. הוא מתלבט טבעית עם עצמו,עם עצמי.עם עניין, עם רצון ועם עקביות. שינוי הוא חלק מהתהליך, וגם הוא הופך חלק מהנוחות

 

[א ס י ת]

האם של איתי תודה, ממש תיארת אותי

 

[האם של איתי]

על זה נאמר: כיוונתי לדעת גדולים ../images/Emo13.gif

 

[א ס י ת]

האם של איתי חחחחחחחחחחחחחחחח.

 

[spectacular]

איזור הנוחות

עוררתם אותי לחשוב על איזור הנוחות שלי, ואני לא יודעת אם בשנים האחרונות היה לי כזה, כל הזמן שינויים, כאילו שהשיגרה שלי היא השינוי, בכל פעם שנדמה שאני נכנסת לשיגרה,מיד בא השינוי, אולי אני לא רוצה שיגרה, אולי אני לא יכולה, יש בי אי שקט מתמיד,לא מצליחה להכות שורשים, לפעמים אני חושבת שהפחד הוא הדלק שלי, אולי עוד לא יצאתי מהסערות שהייתי בהן לאחרונה, עוד קצת מבולבלת, אולי אין מקום כזה "איזור נוחות" לכל אחד, אולי יש כאלה שכל הזמן בתנועה, כי הם לא יודעים אחרת, ודוקא להיעצר זה מפחיד יותר מהשינוי.

 

[אדה של 4 או 5]

אזור הנוחות - אשר מחפשים את

אזור הנוחות הוא בדרך כלל כשאין לנו אותו החיים שלנו בנוים בצורה של שינוים אין סופים כל יום מוליד הרועה חדש אז מה זה בעצם איזור הנוחות למה אנו קוראים שיגרה יום יומית כאשר הילדים היו בחופש הגדול כל יום רק חיקיתי שהם יחזרו לשיגרת הלימודים אך להם זה שיגרה גם לנו ? לדעתי לא , אצלנו זה מפנה לנו מקום להמשיך בחיי היום יום של הפתעות כל יום צץ משהו חדש שצריך לעשות או לטפל בוא במיוחד כשיש ילדים בסביבה בתוך השיגרה כל הזמן דברים משתנים ועם דברים משתנים אז איזה שיגרה זאת ? אצלי למשל השיגרה היום יומית כל הזמן יוצאת משיווי משקל כל יום צצים כל מיני דברים שלא תכננתי אותם מראש במיוחד כשיש ילדים בבית אף פעם אי אפשר לדעת מה יהיה הדינמיקה משתנה מרגע לרגע בלי יכולת לפעמים לשלוט עליה אולי זה השיגרה שלי ? לא יודעת אך אני מרגישה כבר חסרת מנוחה מזה רוצה קצת שקט נפשי ולא לדאוג כל כך הרבה ישנם זמנים שאפילו נידמה לי שאיבדתי את הזהות העצמית שלי ואני כאן ככלי שרות ובא לי לצעוק לעולם נ י מ ע ס ל י אך אני בולעת את הרוק ממשיכה הלאה חלק מהשינוי שלי זה לחשוב קצת יותר על עצמי לפנות יותר זמן לעצמי זה נישמע אנוכי בעט אך זה אפסוד שלפעמים אינני מוצאת זמן לטפח את עצמי במעט ומזניחה את עצמי חיצונית כגון צביעת שיער או סתם לסדר את הגבות מרגישה שהלכתי לאיבוד בין הבית לילדים למשפחה

 

[טלטלונת המקורית]

אזור הנוחיות....

אם אפשר לקרוא לזה ככה זה המחלה שלי נוח לי לא לנסות לשנות גם אם הצעדים שאני עושה חולניים קשה לי לאכול ליד אנשים אבל קשה לי לשנות את זה קשה לי לאכול בחתיכות גדולות אבל קשה לי לשנות את זה ואלוהים יודע שאני כול כך זקוקה לשינוי הזה

 

[yoyo1234567]

נוחות ושינוי

אז הסיפור שלי הוא כזה. הייתי במערכת יחסים שנמשכה כשנה וקצת. בהתחלה באמת מערכת יחסים טובה, מפרגנת, תומכת, אוהבת. אך לאט לאט התחלתי לפתח תלות בקשר ובחבר, פחות שמרתי על קשר עם חברים, וויתרתי על המון תחומים בחיים שלי (שלא הייתי צריכה לוותר עליהם) בשבילו. ומאז הכל התדרדר. הוא הרגיש חנוק, אני הרגשתי שאני לא יכולה בלעדיו. שנינו כבר לא היינו בטוחים אם זאת אהבה או איזשהי תלות אחד בשני. אבל הוא היה העוגן שלי (כמו שמישהי כבר אמרה..

) ולעזוב אותו היה סכון גדול. אחרי הרבה זמן שכבר היה לא טוב החלטנו שאי אפשר יותר ונפרדנו. היה לי קשה מאד. אבל עכשיו כשאני חושבת על הפרידה הזאת ועל הסיכון שלקחתי אני מבינה שיצא מזה רק טוב, והחיים שלי הרבה יותר מאושרים עכשיו. למדתי כ"כ הרבה. הבנתי את הטעויות שעשיתי בקשר, הבנתי על כמה דברים ויתרתי, הבנתי איזה חברים מדהימים יש לי - הבנתי שאני יכולה גם לבד. ובסוף אפילו הבנתי (וגם הוא הבין) שאני עוד אוהבת אותו ושזה לא היה סתם. החלטנו לנסות עוד פעם וכבר כמה חודשים שהקשר פורח. החיים שלי הרבה יותר עשירים עכשיו ואני מרגישה הרבה יותר עצמאית. אני מרגישה שפתחתי דף חדש והעוגן שלי הוא אני עצמי. יש המון אנשים שתומכים בי ואני אוהבת אותם וכשאני צריכה עזרה אני יודעת שיש ממי לבקש ועל מי להשען. אבל בסופו של דבר אני מרגישה שאני בעצמי מסוגלת להתמודד כמעט עם כל הקשיים, ואני לוקחת הכל בצורה של אתגר. הנקודה היא שהסיכון והיציאה מאיזור הנוחות היו שווים את הקושי והכאב והביאו אותי למקום שבוא אני הרבה יותר שמחה ומוכנה יותר להתמודד עם שינויים אחרים שאני ארצה.

 

[yoyo1234567]

*בוא = בו