מפגש פורום דמיוני.
הצד התמים שבי אומר: כמה גדול כבר יכול להיות המרחק בין מי שאתה באמת לבין מי שאתה כשקוראים אותך?
הצד בי שנפגע בגבולות המדיה לא פעם אומר: גדול מאד.
אין הרבה פה בפורום שאני מכירה באמת ויכולה להעיד עליהם,
אבל רוב האנשים שפגשתי מהוירטואליה לא היו כל כך רחוקים מאיך שדמיינתי אותם.. (למעשה, רובם אפילו הפתיעו אותי לטובה.)
לגבי חברי הפורום באופן ספציפי,
אני מדמיינת מפגש כזה-
אתה תשב, שעון אחורה, תביט על כולם בחיוך חצי-משועשע ותזרוק הערות חצי-ציניות חצי-מפלרטטות מדי פעם.
דאג תשב עם סיגריה דלוקה באופן תמידי, יפהפיה ונלהבת כהרגלה ותאמר דברי טעם ודברי שטות (והכל ישמע כמו שירה.)
רינתי תהיה קרה בהתחלה, תבחן אנשים בשקט רב, ורק לאט לאט תשתחרר ותפתח (ואז תביא הברקות שיפילו את כולנו)
סוזי תהיה הכי משוחררת, תדבר ותביע דעה על כל דבר, תעיר אותנו, תכפכף אותנו, תגרום לכולנו להרגיש כאילו אנחנו חברים כבר שנים.
יחפנית תהיה מבריקה. פתוחה, חמה, מחבקת, מקבלת. תגרום לי לרצות להניח ראש על צווארה ולהאזין לה.
ופומה תפתיע. יש לי הרגשה. היא תהיה שקטה וביישנית, בקושי תוציא מילה. (רק אחרי המפגש תבוא לפורום ותכתוב את דעתה על כולם
)
(סליחה שלא ציינתי את כולם, אמרתי רק את מי שיש לי הרגשה חזקה לגביו.)
מה אתם אומרים?..