אז... ארבעה שבועות ונשיקה (על הלחי).

[הרiכבת בדרכים]

בבקשה

- בעיקרון הקונדומים זה עניין של החלטה משותפת. העניין העיקרי הוא כמובן מניעה של מחלות מין והריון. אפשר לדבר על זה, ולשאול בעדינות אם היא קיימה יחסים לא מוגנים אי פעם. גם אם לא, אפשר ששניכם תיבדקו ל-HIV (נכון שאין סיכוי שנדבקת, אבל למען הסולידריות אפשר לעשות את זה ביחד). אם כן- אז צריך גם למחלות מין אחרות. עושים את זה אצל רופא משפחה.
מתי בדיוק לעשות את זה? מתי שמרגיש נוח. זה יכול לקחת כמה שבועות וגם כמה חודשים, ואם היא לא רוצה/יכולה לקחת גלולות (או להשתמש באמצאי מניעה אחר), אפשר גם להשאר איתו עד הודעה חדשה.
&nbsp
- טיפים לפעמים ראשונות... זה קצת מאתגר, כי זה בטח מאוד אינדווידואלי. אולי בנים בפורום יוכלו לשתף לגבי הפעם הראשונה שלהם. בכל אופן, הקשבה, עדינות והתחשבות טובים לכל מקרה. אבל בסופו של דבר צריך גם תעוזה מסויימת, שבטח עם הזמן תבוא יותר בקלות.
יש ביו טיוב כל מיני סרטוני הסבר לא רעים. תחפש, זה לא יכול להזיק.

 

[מצרפת המקרים]

שאלה מתוך סקרנות...

אם היא הייתה יוזמת את הנשיקה הראשונה- איך היית מרגיש?
זה היה מבהיל אותך? גורם לך לחזור אחורה ולהסתגר? או שדווקא גורם לך יותר להיפתח ולשמוח מזה שהיא עשתה את זה?

אני שואלת את זה כי נשמע שאתה כן רוצה מאוד שזה יגיע, אבל אתה פשוט מפחד מההשלכות ומהדברים שזה אומר לגבי המשך הקשר.. אז השאלה אם היא הייתה עושה את זה היה מקל עליך? (ואני לא מדברת על ההתחלה. אני מדברת על נקודת הזמן שאתם נמצאים בה עכשיו. שנשמע שמאוד נוח לכם אחד עם השנייה).

 

[jSb1]

שאלה מצוינת.

לפני בערך 3-4 שנים יצאתי לשני דייטים עם מישהי שלא עניינה אותי בשום צורה ואופן, ועשיתי את זה רק כדי להתנסות בדייטים. בדייט השני היא ניסתה לנשק אותי בהפתעה (טוב, ברור שזה בא לי בהפתעה, למה שאני אצפה לדבר כזה פתאום. חסר ניסיון שכמותי). והתגובה שלי היתה להסיט את הראש, פעמיים. האם זה היה מהמבוכה? האם זה היה מההפתעה? האם זה היה מחוסר העניין הדרסטי בבחורה? סביר להניח שכל התשובות נכונות.

זה נשמע שאני רוצה שזה יגיע כי אני באמת רוצה שזה יגיע. את הנשיקה על הלחי הייתי רוצה לעשות כבר בשבוע הראשון, ואת הנשיקה האמיתית הייתי רוצה לעשות כבר בשבוע השני. וזה לא אמירות של בדיעבד, באמת רציתי. מן הסתם לא הרגשתי בנוח בזמנו לעומת עכשיו, אבל הרצון היה קיים מזמן.
וכן, עכשיו מאוד נוח לנו ואנחנו נהנים להיות ביחד ולדבר ולגעת וכו' ומתבאסים בסוף כל פגישה כשצריך ללכת הביתה.

איך הייתי מגיב לנשיקה ממנה? בדיעבד זה היה מאוד משמח אותי כי מישהו אחר פותר את הבעיה ופותח את הסכר. זה הפתרון הכי טוב מבחינתי. אבל איך הייתי מגיב באותו רגע? בחודש האחרון יש לי חצי מוח שלא מאמין מה קורה לו, אבל יש לי גם חצי מוח נונשלנטי וזורם. יש לי יסוד סביר להניח שחצי המוח הנונשלנטי והזורם היה מסתדר עם זה, וחצי המוח המבולבל לא היה מפריע יותר מדי. מקווה. אחרת יהיה... לא נעים