והסיפור באופן ישיר
הכנתי את כל המצרכים. לקחתי את המתכון מאתר של רושפלד. הלכתי לכיוון האקווריום, והסתכלתי עליו: הצבתות שלו היו מעוגלות בצורה מושלמת וצבעו היה אדום עז. הוא היה יפהפה, והייתי גאה שבחרתי אותו בעצמי.
הלובסטר נע בעצבות באקווריום כאלו מחכה לסופו, אם כי יתכן שפשוט בגלל שקשרתי את הצבתות שלו. הלכתי לשטוף ידיים וחזרתי בשביל להובילו לסיר. לאחר מכן, הוצעתי אותו מהאקווריום, והוא נע והתפתל כאלו יודע שהוא נאבק על חייו. המאבק שלו נראה לי מיותר, אבל באמת הקשה עליי כשלקחתי אותו למטבח בידי. בתחילת הדרך פתאום חשתי צריבה חזקה בידי, ולתדהמתי גיליתי שאחד מהחבלים נקרע, והצבת של הלובסטר התנועע בחופשיות. אולי זה היה האדרנלין או סתם מזל, אבל הצלחתי במהירות לקחת את החבל שנקרע ולסגור את הצבת שלו באמצעות דבק חזק שהיה לידי. סגרתי את הצבתים עם היד שלי ליתר ביטחון, והחזרתי אותו לאקווריום. מקום הצביטה מאוד כאב ואפילו קיללתי כמה קללות שלא היו עוברות שום צנזורה, אבל למזלי עבדתי כמתמחה בבית חולים והשאלתי לעצמי כמה משככי כאבים שעזרו לי.
לאחר שסיימתי לטפל בעצמי, פסעתי עם הלובסטר בידי לעבר המטבח. בניסיון השני הלובסטר הפסיק להתנגד ונראה כאלו השלים עם גורלו. הסתכלתי עליו ושאלתי בחיוך "ניסיון יפה, איך הצלחת לנתק את הקשר?", באופן מפתיע, נראה שהוא הבין את דברי והצביע על שריר הזרוע שלי (איפה שאמור להימצא השריר הלא קיים שלי). "אז אתה צוחק עליי שאני חלש?!", עניתי בכעס, " בוא נראה איך תרגיש שתישרף בחום בסיר",המשכתי, אולם לאחר מכן הוספתי בסיוג: "אבל אין לך מערכת עצבים, אז לא נוראי עבורך, ו.. הדפיקות ששומעים זה של האדים ולא שאתה מנסה לברוח. בקיצור, זה לא איזה פעולה אכזרית כמו שהטבעונים עושים מזה, אז תשכח ממה שאמרתי." הלובסטר הנהן והרגשתי שהוא מאשר את דברי, דבר שגרם לו להיראות די חמוד בעיני. המחווה הקטנה שלו אפילו הובילה אותי לשקול לחוס על חייו (למרות הכאבים שגרם לי), אבל החלטתי להמשיך בתוכנית שלי כי הטעם ממש סקרן אותי והמחיר היה במבצע.
בסופו של דבר, נעמדתי ליד הסיר עם הלובסטר בידי והכנסתי אותו לסיר. הסתכלתי עליו מנסה להתמקם בצפיפות במקום מגוריו החדש, ולאחר שהצליח התנצלתי בפניו: "מצטער, אח שלי", סגרתי את המכסה והדלקתי את הגז.
