ניסיון מהיר
"הארי פוטר ואבן החכמים" הגיע לספרייה. הוא היה קצת מקומט, אבל כמעט נראה כחדש, זאת אודות לטיפול הדואג של הבעלים הקודמים שלו שהחליטה למסור אותו לספרייה החדשה. הוא היה נרגש ולחוץ ופחד מהמיקום שצפוי לו או "פנטזיה ומדע בדיוני" לצד קלסיקות של ממש כגון "1984", "רובין הוב" ורבים וטובים או לצד "ילדים ונוער" שטחיים ומיותרים. ברגע של לחץ ניכר שהספרנית עומדת לתת לו את כבודו הראוי עת שגזרה את דינו כששפה אותו ב"ילדים ונוער".
"יש לנו חבר חדש!" אמר אחד מהשכנים החדשים שלו, "הארי" נאנח, "מה קורה, אח שלי", הוסיף.
"הארי" בחן את הספר שפנה אליו, כריכתו הייתה חדשה, אבל ניכר שלא היתה המקורית, זאת בהתחשב בעובדה
ששום דבר לא הסגיר את שמו "לא משהו" ענה.
וזה למה?" תהה הספר
"פשוט, אני כאלו מכרתי מאות מליוני עותקים, ונחשב לקלסיקה של ממש וזה די מבאס ששוב תוקעים אותו ב"ילדים ונוער"
"הא, רגע, על מה אתה בכלל?"
"באמת שלא שמעת אודותיו?", ענה "הארי", "אני הספר אודות הארי פוטר - על נער יתום אשר מגלה שהוא קוסם ונסחף להרפתקאות בבית ספר לקוסמים", והמשיך: "אני הראשון מבין שבעת ספרים ונחשב לקלסיקה של ממש! נכתבו אחריי עוד שישה ספרים ויש על פי שמונה."
"שיהיה, אבל אתה נשמע טיפוס לעניין.", ענה הספר, "אולי אני אקרא אותך משתשהו בעתיד".
"כן, כדאי לך!" השיב "הארי", "אתה יודע שהסופרת שלי היתה ענייה ובזכותי היא התעשרה? איך זה לא מהווה ערובה לקלאסיקה?"
"כן, הוא צודק!" נשמע קול בצד "ספר שנמכר הרבה חייב להחשב כקלאסיקה".
"שקט דמדומים!" . "תקשיב, אין כל פסול בלהיות ספר לילדים ונוער - יש הרבה ספרים מעולים שמוקדשים בעיקר לילדים ונוער", והמשיך, "תראה אותי, 'אליס בארץ הפלאות', אני נכתבתי כהקדשה לילדה בת 6 - ממש ספר לילדים עדיין אני נחשב לקלאסיקה של ממש עם נונסס חידודי לשון ופילוספיה מורכבת! ", והוסיף, "מאות מבוגרים ממשיכים לקרוא אותי מידי שנה ומגלים תובנות של ממש ורבדים נוספים כל פעם. ויש גם אותו!", הוא והפנה את פינתו לכיוון ספר שזמזם בקול "...לא יראה עוד כבשה ש...", "אין כמעט מבוגר שלא גדל עליו ונהנה לקרוא את הרעיונות
המעמיקים שהוא מכיל".
"אוקיי" ענה "הארי"
"עכשיו מרגיש יותר טוב?" שאל "אליס"
"כן, תודה ממש" השיב הארי בחיוך.
"אין בעד מה"
"אז" אמר הארי בקול נבוך מעט "בא לך לקרוא אותי עכשיו, ולהתרשם?"
"תודה, אבל עכשיו זה קצת בעייתי", השיב "אליס" והוסיף, "אתה קטין".
"הארי פוטר ואבן החכמים" הגיע לספרייה. הוא היה קצת מקומט, אבל כמעט נראה כחדש, זאת אודות לטיפול הדואג של הבעלים הקודמים שלו שהחליטה למסור אותו לספרייה החדשה. הוא היה נרגש ולחוץ ופחד מהמיקום שצפוי לו או "פנטזיה ומדע בדיוני" לצד קלסיקות של ממש כגון "1984", "רובין הוב" ורבים וטובים או לצד "ילדים ונוער" שטחיים ומיותרים. ברגע של לחץ ניכר שהספרנית עומדת לתת לו את כבודו הראוי עת שגזרה את דינו כששפה אותו ב"ילדים ונוער".
"יש לנו חבר חדש!" אמר אחד מהשכנים החדשים שלו, "הארי" נאנח, "מה קורה, אח שלי", הוסיף.
"הארי" בחן את הספר שפנה אליו, כריכתו הייתה חדשה, אבל ניכר שלא היתה המקורית, זאת בהתחשב בעובדה
ששום דבר לא הסגיר את שמו "לא משהו" ענה.
וזה למה?" תהה הספר
"פשוט, אני כאלו מכרתי מאות מליוני עותקים, ונחשב לקלסיקה של ממש וזה די מבאס ששוב תוקעים אותו ב"ילדים ונוער"
"הא, רגע, על מה אתה בכלל?"
"באמת שלא שמעת אודותיו?", ענה "הארי", "אני הספר אודות הארי פוטר - על נער יתום אשר מגלה שהוא קוסם ונסחף להרפתקאות בבית ספר לקוסמים", והמשיך: "אני הראשון מבין שבעת ספרים ונחשב לקלסיקה של ממש! נכתבו אחריי עוד שישה ספרים ויש על פי שמונה."
"שיהיה, אבל אתה נשמע טיפוס לעניין.", ענה הספר, "אולי אני אקרא אותך משתשהו בעתיד".
"כן, כדאי לך!" השיב "הארי", "אתה יודע שהסופרת שלי היתה ענייה ובזכותי היא התעשרה? איך זה לא מהווה ערובה לקלאסיקה?"
"כן, הוא צודק!" נשמע קול בצד "ספר שנמכר הרבה חייב להחשב כקלאסיקה".
"שקט דמדומים!" . "תקשיב, אין כל פסול בלהיות ספר לילדים ונוער - יש הרבה ספרים מעולים שמוקדשים בעיקר לילדים ונוער", והמשיך, "תראה אותי, 'אליס בארץ הפלאות', אני נכתבתי כהקדשה לילדה בת 6 - ממש ספר לילדים עדיין אני נחשב לקלאסיקה של ממש עם נונסס חידודי לשון ופילוספיה מורכבת! ", והוסיף, "מאות מבוגרים ממשיכים לקרוא אותי מידי שנה ומגלים תובנות של ממש ורבדים נוספים כל פעם. ויש גם אותו!", הוא והפנה את פינתו לכיוון ספר שזמזם בקול "...לא יראה עוד כבשה ש...", "אין כמעט מבוגר שלא גדל עליו ונהנה לקרוא את הרעיונות
המעמיקים שהוא מכיל".
"אוקיי" ענה "הארי"
"עכשיו מרגיש יותר טוב?" שאל "אליס"
"כן, תודה ממש" השיב הארי בחיוך.
"אין בעד מה"
"אז" אמר הארי בקול נבוך מעט "בא לך לקרוא אותי עכשיו, ולהתרשם?"
"תודה, אבל עכשיו זה קצת בעייתי", השיב "אליס" והוסיף, "אתה קטין".
