unknown lady
New member
"אז כנראה שדרכנו יפרדו מתישהו"
זו היתה המסקנה המדכאת של השבועיים האחרונים. אנחנו צעירים, מאוד צעירים כדי לדון בזה. 21. ילדים? פשלה קצינית גרמה לזה שהנושא עלה על הפרק. נכנסתי להריון. הדבר הראשון שעשיתי, מיד כשגילינו, היה לקבוע תור לבדיקות ולתחנן את ההפלה. הוא התנגד. בהתחלה בשקט, הביע דעה, שאל אולי אפשר אחרת. המשיך בלהצהיר- אני רוצה את הילד. סיים באולטימטום- או שהוא נשאר, או שאני הולך. לזכותי יאמר- לא מדובר בחוסר התחשבות מטורף, לא מדובר בביטול גמור של הרצון שלו. מהיום שהכרנו, לפני כשנתיים, הוא ידע- אני לא רוצה ילדים, לעולם. אפילו על מה יקרה במידה ותתרחש תקלה דיברנו- אני אעשה הפלה, אמרתי אז, שום דבר לא ישכנע אותי אחרת. יש לך ברירה- והיא לא לשכב איתי. אבל בתיאוריה הכל קל ופשוט, הרי לא באמת ציפינו שזה יקרה. ואולי הוא לא באמת האמין שאני באמת באמת לא רוצה? שמהיכרות עמוקה שלי עם הנפש והגוף שלי- זה אחד הדברים שאני לעולם לא אהיה מסוגלת לעשות, ואולי כל הפעמים שהסברתי לו כמה הרעיון מפחיד ומרתיע אותי לא נתפס מספיק לעומק? אולי הוא לא הבין? כואב לי לפגוע בו, וכואב לי להרוס את הקשר הזה. אבל כרגע הכל על הולד, הדבר החשוב ביותר, הרציני ביותר, המהותי ביותר מבחינתי הוא לעצור את ההריון הזה, אחר כך לטפל בדברים האחרים. אנחנו עדין יחד, וגם הבוקר התעורתי עם הראש על כתפיו, אל הליטופים הרכים שלו והנשיקות הקטנות. ההפלה ביום שני, אחרי החג. אתמול כשפרצתי בבכי הוא אמר דיי טיפשונת, את באמת חושבת שאני אעזוב? אולי הוא לא יעזוב, אולי האולטימטום נועד רק כדי להבהיל אותי, לגרום לי לחשוב מה חשוב באמת (שני הדברים חשובים באמת), אני לא יודעת- כי הבוקר זה שוב נאמר, אני לא יודע איך אני אוכל לאהוב אותך יותר אחרי שתהרגי אותו. כנראה שהוא באמת לא יודע, הוא וגם אני פתוחים לאפשרות שהוא באמת יפסיק לאהוב אותי אחרי שאני אעשה את זה. אבל כך או כך, פתאום הבנתי, אמרתי שהייתי רצינית, אני לא רוצה ילדים, אף פעם, זו לא גחמה של ילדה קטנה, זו לא שטות של מתבגרת, יש דברים שפשוט יודעים. הוא סומך וסמך על זה שהדברים ישתנו? נבהלתי, כמה חסר אחריות מצידו היה להאמין שהדברים פשוט ישתנו, שאני "אתבגר". הוא ענה שגם הוא רציני, שהוא רוצה וירצה. "אז כנראה שדרכינו יפרדו... מתישהו". מחשבה עצובה, מתישהו ולא עכשיו- כי אי אפשר עכשיו, אני לא אהיה זאת שתשים לזה סוף. אבל "מתישהו" יהיה רע מאוד. עצוב לי.
זו היתה המסקנה המדכאת של השבועיים האחרונים. אנחנו צעירים, מאוד צעירים כדי לדון בזה. 21. ילדים? פשלה קצינית גרמה לזה שהנושא עלה על הפרק. נכנסתי להריון. הדבר הראשון שעשיתי, מיד כשגילינו, היה לקבוע תור לבדיקות ולתחנן את ההפלה. הוא התנגד. בהתחלה בשקט, הביע דעה, שאל אולי אפשר אחרת. המשיך בלהצהיר- אני רוצה את הילד. סיים באולטימטום- או שהוא נשאר, או שאני הולך. לזכותי יאמר- לא מדובר בחוסר התחשבות מטורף, לא מדובר בביטול גמור של הרצון שלו. מהיום שהכרנו, לפני כשנתיים, הוא ידע- אני לא רוצה ילדים, לעולם. אפילו על מה יקרה במידה ותתרחש תקלה דיברנו- אני אעשה הפלה, אמרתי אז, שום דבר לא ישכנע אותי אחרת. יש לך ברירה- והיא לא לשכב איתי. אבל בתיאוריה הכל קל ופשוט, הרי לא באמת ציפינו שזה יקרה. ואולי הוא לא באמת האמין שאני באמת באמת לא רוצה? שמהיכרות עמוקה שלי עם הנפש והגוף שלי- זה אחד הדברים שאני לעולם לא אהיה מסוגלת לעשות, ואולי כל הפעמים שהסברתי לו כמה הרעיון מפחיד ומרתיע אותי לא נתפס מספיק לעומק? אולי הוא לא הבין? כואב לי לפגוע בו, וכואב לי להרוס את הקשר הזה. אבל כרגע הכל על הולד, הדבר החשוב ביותר, הרציני ביותר, המהותי ביותר מבחינתי הוא לעצור את ההריון הזה, אחר כך לטפל בדברים האחרים. אנחנו עדין יחד, וגם הבוקר התעורתי עם הראש על כתפיו, אל הליטופים הרכים שלו והנשיקות הקטנות. ההפלה ביום שני, אחרי החג. אתמול כשפרצתי בבכי הוא אמר דיי טיפשונת, את באמת חושבת שאני אעזוב? אולי הוא לא יעזוב, אולי האולטימטום נועד רק כדי להבהיל אותי, לגרום לי לחשוב מה חשוב באמת (שני הדברים חשובים באמת), אני לא יודעת- כי הבוקר זה שוב נאמר, אני לא יודע איך אני אוכל לאהוב אותך יותר אחרי שתהרגי אותו. כנראה שהוא באמת לא יודע, הוא וגם אני פתוחים לאפשרות שהוא באמת יפסיק לאהוב אותי אחרי שאני אעשה את זה. אבל כך או כך, פתאום הבנתי, אמרתי שהייתי רצינית, אני לא רוצה ילדים, אף פעם, זו לא גחמה של ילדה קטנה, זו לא שטות של מתבגרת, יש דברים שפשוט יודעים. הוא סומך וסמך על זה שהדברים ישתנו? נבהלתי, כמה חסר אחריות מצידו היה להאמין שהדברים פשוט ישתנו, שאני "אתבגר". הוא ענה שגם הוא רציני, שהוא רוצה וירצה. "אז כנראה שדרכינו יפרדו... מתישהו". מחשבה עצובה, מתישהו ולא עכשיו- כי אי אפשר עכשיו, אני לא אהיה זאת שתשים לזה סוף. אבל "מתישהו" יהיה רע מאוד. עצוב לי.
מעבר לכך, אני ממליצה לך לשקול לכתוב הודעה 
